ב־16 במאי 2022, בדיון סוער בוועדת הכלכלה של הכנסת, חשף יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל ביטון, את כישלון התוכנית להגדלת מספר עובדי ההייטק בפריפריה של רשות החדשנות. במסגרת התוכנית הלאומית הושקעו מעל 600 מיליון שקל כסובסידיה לחמש חברות מובילות, לטובת הגדלת מספר העובדים שלהן באזורי הפריפריה. התוכנית הניבה תוצאה מאכזבת, כאשר בפועל גייסו החברות 180 עובדים בלבד.
ביטון דרש מהרשות לערוך "בדק בית מקיף", להציג מה השתבש, ובעיקר: כיצד מונעים הישנות של מיזם יקר וכושל שמטרתו אמורה הייתה לצמצם פערי תעסוקה.

פער עמוק בין מרכז לפריפריה

בחינת נתוני התעסוקה בישראל לפי מחוזות, עוד לפני מלחמת "חרבות ברזל" שהשפיעה דרמטית על נתוני התעסוקה בדרום, מגלה כי הפער התעסוקתי בין המרכז לפריפריה נותר משמעותי גם כשנה וחצי לאחר הדיון.
לפי ירחון סקר כוח אדם של הלמ"ס (ספטמבר 2023), שיעור המועסקים במחוז המרכז עמד על כ-1.1 מיליון איש. במחוזות הצפון והדרום עמד על כ-680 אלף וכ-567 אלף, בהתאמה.
גם באוגוסט 2025, לאחר המלחמה והטלטלות הכלכליות שבאו בעקבותיה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב בני 15 פלוס, עדיין היה הגבוה ביותר במרכז: 67.3%.

הנתונים משקפים בעיה מבנית עמוקה: מחסור בהיצע משרות איכותיות בפריפריה, לצד אוכלוסיות שלמות שאינן זוכות לייצוג הולם בשוק התעסוקה. הגופים הממשלתיים מתקשים לספק פתרון מתמשך, והפערים נשמרים.

גידול במגמת העסקת עובדים בקיבוצים

דווקא על רקע זה, מתבלטת בשנים האחרונות התעשייה הקיבוצית כמי שמצליחה לייצר אפשרויות תעסוקה ממשיות ורבות בפריפריה.
מנתוני שנתון התנועה הקיבוצית 2024-2023 עולה כי רוב רובם של עובדי התעשייה הקיבוצית, כ-74%, נמצאים בפריפריה, כמעט פי שניים מעובדי התעשייה הישראלית בכללותה, שבה רק 40% מהעובדים נמצאים מחוץ למרכז.

בתעשייה הקיבוצית הועסקו 39,274 אנשים בשנים 2023/24 -עלייה של כ-17% לעומת השנה הקודמת

בסך הכול הועסקו בתעשייה הקיבוצית בישראל 39,274 אנשים בתקופת השנתון, המגלמים עלייה של כ-17% לעומת השנה הקודמת. נתון שברמה הלאומית משקף מגמה משמעותית הרבה יותר מהצמיחה הצנועה של 4.1% בכלל התעשייה. מדובר בקפיצה המעידה על הגדלת מגמת העסקת עובדים בקיבוצים ועל ביקוש הולך וגדל למשרות שאינן נמצאות בהכרח באזורי הביקוש הקלאסיים.

תעשייה, אנרגיה וחקלאות כמנועי צמיחה אזוריים

התעשייה הקיבוצית מהווה עד היום את מקור ההכנסה המרכזי עבור מרבית הקיבוצים. היא כוללת שילוב בין מפעלים מסורתיים ומתקדמים, מפעלים בבעלות מלאה או חלקית של הקיבוצים, חברות תעשייה גדולות וקטנות, מפעלים אזוריים ואף חברות סטארט־אפ שהקיבוצים השקיעו בהן, גם אם אינן משמשות מקור תעסוקה קבוע לחברים.

דגן לוין, מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית: התעשיה הקיבוצית היא אחת המעסיקות הגדולות במחוז צפון ובמחוז דרום, והמעסיקה הגדולה ביותר, בפער, לאורך גבולות המדינה. היא אינה רק מקום עבודה, כי אם מנוף להתיישבות ולחיי הקהילה בפריפריה"

מאחר שמרבית הקיבוצים בישראל ממוקמים בפריפריה, אחוזי התעסוקה במפעלים הקיבוציים גבוה יותר באזורים אלו מאשר במרכז. בשנים 23- 24, לפי נתוני השנתון, 56% מכלל המועסקים במפעלי התעשייה הקיבוצית הועסקו במחוז צפון (21,924 עובדים), ו-19% הועסקו במחוז דרום (7,258 עובדים), לעומת 16% שהועסקו במחוז המרכז. יש לזכור כי אזור הדרום נפגע במיוחד במהלך מלחמת "חרבות ברזל", אך גם תחת תנאים אלה המפעלים הקיבוציים ממשיכים לשמש עוגן תעסוקתי חיוני.
מפעלים אלו אינם מיועדים רק לחברי קיבוץ. רבים מהם מציעים משרות ניהול בכירות, תהליכי הכשרה מקצועיים ואפשרות התקדמות גם לתושבים שאינם חלק מהקהילה הקיבוצית.

חיבור שורשי לאדמה: ענף החקלאות מתעורר מחדש

לצד התעשייה, תחום החקלאות זוכה בשנים האחרונות לביקוש משמעותי. אנשים מכל רחבי הארץ, שאינם בהכרח מגיעים מרקע חקלאי, מבקשים לעצמם כיום חיבור פיזי שורשי יותר. ביניהם גם לא מעט צעירים.

חקלאות היא הענף המזוהה ביותר עם קיבוצים, ולא מעט הזדמנויות נפתחות בפני אלו המעוניינים לעסוק בו, לייצר מזון טרי ולהתפרנס מכך.
משרד החקלאות מקדם בשנים האחרונות מודלים חדשים לעבודה חקלאית, שמייצרים אופק תעסוקתי והתפתחותי בענפים מגוונים. נעשות פעולות לקידום יצור מקומי על פני יבוא, ולמשיכת דור צעיר לתחום. בין היתר בענפי המטעים, שנהנים מרווחיות טובה.

בשנת 23 הסתכמה ההכנסה הכוללת לקיבוצים מחקלאות לסך של 17.1 מיליארד שקל, והשכר ששולם בענף עמד על 7.9 מיליארד שקלים.

מהפכת האנרגיה: קיבוצים כמרכזי חדשנות מתחדשת

תחום האנרגיה המתחדשת הפך בשנים האחרונות לאחד מתחומי ההתמחות הבולטים בקיבוצים. רבים מהם מקדמים תהליכי התמקצעות ארוכי טווח, ביניהם יצירת תפקיד ייעודי לניהול האנרגיה בקיבוץ – צעד שמבטא את ההבנה כי מדובר באחד מעמודי התווך הכלכליים העתידיים. למעלה ממחצית מהקיבוצים כבר הקצו לתחום זה משאבים משמעותיים.
לצד זאת, תחום פיתוח האגרוולטאי, המשלב גידולים חקלאיים עם מערכות סולאריות, בולט אף הוא בהיקפו. ניכרת עלייה דרמטית בשיעור הקיבוצים שחתמו על הסכמים להקמת פרויקטים אגרוולטאיים מ-28% ב-2024, ל-52% ב-2025. הכפלה כמעט מלאה בתוך שנה בלבד.

הפתרון שנמצא מתחת לאף

בעוד שהמדינה משקיעה מאות מיליוני שקלים ביוזמות תעסוקה שאינן מבשילות לתוצאות, ממשיכים הקיבוצים למלא את הפער. הם מספקים תעסוקה בפריפריה בקנה מידה דרמטי, יוצרים מקומות עבודה מגוונים בתעשייה, בחקלאות ובאנרגיה, ומציעים מודל בר קיימא לצמצום הפערים מול המרכז.

הממשלה אינה מבינה את עומק המשבר וחשיבותה של התעשייה לתעסוקה ולקהילה בפריפריה העמוקה, המלקקת, עדין, את פצעי וצלקות המלחמה

בשקט בשקט ממצבת את עצמה התעשייה הקיבוצית כמעסיק המשמעותי ביותר בפריפריה, וייתכן שהיא גם המפתח לשינוי שוק העבודה כולו.
"התעשיה הקיבוצית היא אחת המעסיקות הגדולות במחוז צפון ובמחוז דרום, והמעסיקה הגדולה ביותר, בפער, לאורך גבולות המדינה. היא אינה רק מקום עבודה, כי אם מנוף להתיישבות ולחיי הקהילה בפריפריה", אומר דגן לוין, מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית. "במקום שבו יש תעשייה, נמצא כלכלה מקומית שלמה המשרתת אותה ומתפרנסת ממנה. התעשיה תומכת בחיי הקהילה ועל כן היא מהווה עוגן לישוב כולו".

מהיכן מגיעים עובדי התעשייה הקיבוצית?
"עובדי התעשיה הקיבוצית מגיעים מהקיבוץ ומהמושב, מהכפר ומהעיר, ולנוכח המחסור החמור בעובדים לאחרונה, גם עובדים זרים".

ברקע המחסור במקומות עבודה בפריפריה, התעשייה הקיבוצית מתמודדת עם בעיה הפוכה של מחסור משמעותי בעובדים – כיצד זה קורה?
"קיים מחסור כרוני של עובדים בתעשייה כמו ביתר הענפים – שירותים, תיירות, חקלאות. זוהי מגמה עולמית שיסודה בכך שהתעשייה פחות אטרקטיבית לעובדים צעירים, שמעדיפים 'כלכלת גיג' (הכוונה לעבודות פרילנס, פרויקטים קצרי טווח וחוזים זמניים. ד.ד) על פני עבודה 'מסורתית'. זה ניכר בכל המגזרים, כולל במגזר המיעוטים.
"המחסור הוא רחב בכל המדרגות: עובדיי רצפת היצור, מפעילי מכונות, טכנאי תחזוקה, ועוד. המחסור העיקרי והחמור ביותר הוא באנשי מקצוע מסוגים שונים, ובפרט חשמלאים, עובדי CNC ועוד".

אילו אתגרים נוספים ניצבים בפני המנוף הכלכלי שמגלמת התעשייה הקיבוצית?
"החרם האירופאי, שינוי משטר המכסים האמריקאי, התחזקות השקל, והתגברות התחרות מהמזרח, בעיקר מסין, פוגעים בתעשייה כולה, ואף מאיימים על עצם קיומן של תעשיות רבות שאינן נהנות מפריחת התעשיה הביטחונית. לצערי, הממשלה אינה מבינה את עומק המשבר וחשיבותה של התעשייה לתעסוקה ולקהילה בפריפריה העמוקה, המלקקת, עדין, את פצעי וצלקות המלחמה. במקום לסייע באמצעות פתרונות עומק, מגבבים טלאים של רפורמות הזויות כמו 'רפורמת' החלב שיפגעו בתעשייה ובתעסוקה ועלולות להחלישן ולגרום לעזיבה ולנסיגה כלכלית וחברתית".

ממשרד החקלאות טרם נמסרה תגובה.