793 ימים בכיכר. המאבק לשחרור החטופים משנה פניו

לאחר שנתיים של פעילות יומיומית, מפונה אוהל התנועה הקיבוצית בכיכר החטופים ברחוב שאול המלך בתל אביב, לצד האוהלים האחרים ומיצבים נוספים. מטה המאבק למען החטופים מסר את החלטתה של משפחת גואילי כי העצרת תשנה את פניה. במקום עצרות מוצאי השבת בכיכר החטופים יתקיימו קבלות שבת בימי שישי אחר הצוהריים למען השבתו של רס"ל רן גואילי, החלל החטוף האחרון שנותר בעזה.

את קבלות השבת הובילו במשך שנתיים אנשי קהילת נחל עוז לדורותיה. בשבועות האחרונים הועבר השרביט ובכל שישי קיבוץ אחר מוביל את קבלת השבת למען השבת החטופים.

אוהל שביקש לספר מה קרה לקיבוצים בשבת השחורה

אילת סלע יונגרמן, מנהלת קשרי הממשל של התנועה הקיבוצית ומי שליוותה את החטופים ומשפחותיהם מטעם התנועה בשנתיים האחרונות:
"עיריית תל אביב ביקשה לפנות את 'שכונת האוהלים בכיכר החטופים'. משאיות מפנות את האוהלים של בארי, נחל עוז, קהילת הנובה ואת האוהל שלנו, האוהל של התנועה הקיבוצית.
אוהל שביקש להיות בית בכיכר לכל הקיבוצים שמהם נחטפו אנשים, נשים, ילדים וילדות. אוהל שביקש לספר מה קרה לקיבוצים ב-7.10, בשבת השחורה. אוהל שקיבל את כל אזרחי ישראל שבאו להגיד שהם מכירים מישהו מקיבוץ כלשהו.

בית לכל קהילות הקיבוצים שביקשו להגיע לכיכר, להיות, לתת, להקשיב, לחלק מרק חם, תירס חם, להכין מיצג, לכתוב משאלות, לשמוע עדות, לשיר יחד, לבכות יחד, לשתוק, לעמוד, להתפלל, לקוות, להאמין, להיות חלק

זה היה בית גם לכל קהילות הקיבוצים שביקשו להגיע לכיכר, להיות, לתת, להקשיב, לחלק מרק חם, תירס חם, להכין מיצג, לכתוב משאלות, לשמוע עדות, לשיר יחד, לבכות יחד, לשתוק, לעמוד, להתפלל, לקוות, להאמין, להיות חלק. חלק מההיסטוריה.
זה היה בנובמבר 2023 כשהקמנו את האוהל. הכול קרה מהר. היה ברור שנצטרך תורניות, שצריך לגייס את הקיבוצים. שצריך לשיר יחד, לדבר להזמין אנשים שיספרו מה עבר עליהם, שצריך גם להזמין קיבוצים לשמוע.
וכך בעצם, מאז ועד הימים האחרונים, הייתה תורנות באוהל, של אנשי התנועה, של ידידי התנועה, של קיבוצים שהתמידו, של אנשים נחושים ומסורים עם לב ענק ומחויבות אדירה.

כל כך הרבה מים עברו בנהר חיינו מאז. כל כך הרבה רגעים של עצב, מתח, תקווה, ייאוש, שמחה ובעיקר הרבה מאוד רגשות מנוגדים שאתגרו את הנפש האנושית.
כל עסקה, כל 'הותר לפרסום', כל מבצע, הביא חדשות לאוהל שלנו ובו צריך היה לעדכן את תמונות החטופים במדבקות עם לבבות, סרטים שחורים, לבבות שבורים.
שותפי להקמה הוא גם שותפי לסגירה. מצורפות תמונות מחיי האוהל. כל כך הרבה שותפים ושותפות היו לאוהל הזה שביקש להיות בית. בית של סולידריות.
מכיוון שעבר זמן לאוהל שלנו כבר היה הווי. היו שכנים, הייתה סולידריות בין שוכני האוהלים, מי יכול לפתוח? מי יכול לסגור?
הרבה פעמים היו אלה מתנדבי המטה, האוהל השכן של קיבוץ בארי שפעל בתורנות על ידי יוצאי הקיבוץ וצוות מהקיבוץ, גם הוא עבר קצת אלינו בחודשים האחרונים. נחשון מניר יצחק (יוצא ניר יצחק) פתח את האוהל בכל יום רביעי, קיבוץ כפר מסריק ועין המפרץ היו באים בכל חמישי מחכים לצועדים שיבואו מצעדת המושתקים של משפחת ברמן שהייתה יוצאת כל חמישי מכיכר דיזנגוף. בימי שלישי היו מעגלי שיח ותפילות. הרבה פעמים אנשי הקיבוץ הדתי, התנועה האחות שלנו, היו מאיישים את האוהל.

תודה מיוחדת לדניטו ולצוות נאמן מאוד של קיבוצים ואנשים מהתנועה ומחוצה לה שבאו. שהיו. ועדיין.

793 ימים עברו והשעון בכיכר עדיין מתקתק. מזכיר לנו את החטוף האחרון. רן גואילי. בכיכר עדיין מתקיימת קבלת שבת בכל שישי בהובלת קיבוצים בתורנות, כבר חודש ימים. מוזמנים ומוזמנות לבוא לכיכר ולהמשיך להניף את הדגל, לעמוד למשמרת. להגיע לעצרות ולהיות חלק מהמאבק על צלמה ודמותה של הארץ".