תנועה

פעילי התנועה הקיבוצית נפגשו בקיבוץ דליה ליום שלם, אינטנסיבי ומעמיק, בו סיכמו את השנה החולפת והציבו את מטרותיהם לשנת 2026. היום היה הזדמנות לבחון את העשייה, ללמוד מהאתגרים ולהתכונן לקראת השנה הקרובה.

הפעילים התמקדו בניתוח ההצלחות הגדולות של השנה האחרונה, בהן תוכניות שבוצעו בהצלחה ואלו שלא יצאו אל הפועל. לצד זאת, נדונה גם השאלה כיצד ניתן לשפר ולדייק את המטרות לעתיד, כדי שהעשייה בשנה הבאה תהיה ממוקדת יותר ויעילה יותר.

ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, פתח את היום במילים מלאות רגש והתייחס למורכבות של השנה החולפת: "אני מאוד מתרגש לעמוד לפניכם, לסגור שנה ולהתחיל שנה.

זו הייתה שנה מטורפת. של חטופים, שכול, לוויות ומלחמה, אבל גם של שיקום, בנייה ולא מעט משימות שעמדו בפנינו. עמדנו במרביתם בהצלחה ואין ספק שהתנועה הקיבוצית הפכה להיות מרכזית בעבודת השיקום והצמיחה.

הרבה מאוד תכניות חדשות הוקמו, קיבוצים גדלו, שרירים חדשים הופעלו אחרי הרבה שנים. לתנועה הקיבוצית יש רעיון ודרך להגשמתה. עם זאת יש עוד לא מעט לתקן ולבנות, המאבק הוא על רעיון ודרך גם של המדינה, לא רק שלנו בקיבוצים.

חוק ההסדרים הקרוב הוא לא חוק ההסדרים פוליטי. הוא חוק של תפישת עולם. המדינה משתנה לנו, ואנחנו חוזרים ל-6 באוקטובר. אבל לקונן על החושך זה לא תכנית עבודה. אין מדינה, אז אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ולדאוג למדינה. לקראת 2026 בנק המטרות שלנו מתחדש. תמשיכו לחלום. תביאו את החלומות הכי גדולים שלכם, תייצרו את השינויים הכי גדולים שאתם רוצים לעשות. תחלמו, אנחנו נבצע יחד.

השנה הייתה שנה של חריש, של זריעה. היו המון תכניות חדשות שאת חלקן עדיין לא קצרנו. קרווילות בצפון, קליטה, קבע. השנה, אני רוצה שנקצור ונשנה את המדינה".

לאחר מכן, עברו הפעילים להרצאה מרתקת ושיחה מעמיקה עם הפיסרומאי איל חומסקי. חומסקי עמד על החשיבות של החשיבה בגדול, על כך שהחברה הישראלית כולה מצפה לתנועה הקיבוצית כתרופה וריבוי של כל מה שקרה כאן בשנים האחרונות, והסביר כיצד יש על התנועה לקרוא לאיחוד החברה הישראלית ואיך לשיטתו להעביר את המסרים בצורה בהירה, ממוקדת ומחוברת לרגשות של חברי הקיבוצים וגם כלפי החברה הישראלית כולה.

חומסקי נתן כמה דוגמאות מעולם הכדורסל בדגש על הפועל העמק, איך אפשר לייצר חיבורים בין העיר לכפר ולעודד ביחד את אותה קבוצת כדורסל.

משבצת מיוחדת ביום הוקדשה לאתגרים הייחודיים של אזור הדרום והצפון, כאשר רכזות אזורי הנגב המערבי והצפון בתנועה הקיבוצית – אורלי רם, הדס בן זיו סולניק, שקד פז ורסנו, ניצן שחף ורם שפע, הציגו את האתגרים של האזורים שנפגעו ופונו במלחמה, כשחלק מהקיבוצים עוד לא חזרו הביתה, אך גם את ההזדמנויות שמביאים איתם השיקום וההתחדשות.

הרכזות הביאו את דברי מנהלי הקהילות בקיבוצי העוטף וקו הגבול הצפוני, שהביעו את הערכתם על העבודה המסורה של התנועה הקיבוצית בשנתיים האחרונות. הם דיברו גם על ההתמודדות עם השכול, האובדן וההנצחה, על הצורך בהגברת הקליטה של אוכלוסיות חדשות והקמת תשתיות מתאימות, על חיזוק הקהילות והקיבוצים, על ההתמודדות עם אלה שלא יכולים לחזור ועל הצורך בהכנה לעתיד והגברת תחושת הביטחון והיציבות.

בהמשך, הפעילים יצאו לעבודה קבוצתית, בה כל אחד מהאגפים בתנועה עבד על פיתוח התוכניות לשנת 2026, ולאחר מכן הציגו אותן לכלל הפעילים.

הצגת התוכניות כללה את התחומים השונים: חינוך, משימות והתיישבות, כלכלה, משפט, חברה ועוד, כאשר כל אגף הציג את מטרותיו לקראת השנה הבאה והדרכים בהן הוא מתכנן לממשן.

אחד הדגשים המרכזיים היה המיקוד בהנהגה ולא בניהול, להיות הקטר שמוביל את הקרונות לא רק כפעולה טכנית, אלא כהובלת דרך ויצירת השפעה.

כל אגף עמד על כך שימשיך להוביל את השינוי והקדמה, תוך שמירה על הערכים הקיבוציים ולמידה מתמדת מהניסיון ומהאתגרים שצצו לאורך הדרך.

היום הסתיים בחזון משותף של כולם, שבו תיאמו את המטרות הגדולות, את השינויים המיוחלים ואת הדרך להשיג אותם. שנת 2026 הוצגה כזמן ״לעלות להתקפה״ לזקוף קומה ולהפסיק להתנצל, הובלת הדרך והרעיון.

בשיחה העלו הפעילים כי על התנועה לא לנוח על זרי הדפנה מההצלחות, אלא להתכונן באופן פעיל וממוקד להגשמת החזון הקיבוצי. יש לנו עוד דרך ארוכה, לא רק בחברה הישראלית אלה גם בקיבוצים פנימה. עלינו לשמור על ערכים של סולידריות, שיתוף פעולה ותעוזה.

בסיכום היום, הפעילים דיברו על איך אפשר לחלום בגדול ולהגשים, וגם על ההבנה שלהיכשל זה חלק מהעשייה. שההצלחות הגדולות ביותר מתחילות בתעוזה, ובכך שאסור לנו לפחד מהכישלונות.

בחשיבה יצירתית ובלמידה. "אנחנו רוצים להיות הקטרים שמובילים את הרכבת", סיכם שמחה. "אל תגידו אי אפשר. ההבדל בין ניהול להנהגה הוא גבול דק, ושנת 2026 תאופיין בהנהגה ולא בניהול".