גולדי (השם המלא שמור במערכת) חבר בקיבוץ באזור מישור החוף, מפעיל מכונות ואחראי משמרת במפעל הקיבוץ. יש לו ארבעה הילדים, הבכור סיים שירות סדיר בחי"ר לפני כשנה, לבא אחריו, גם הוא חי"רניק, יש עוד כחודשיים לסיום השירות הצבאי. השבוע יסיים גולדי, בקרוב בן 52, עוד שבוע מילואים.

איך מצאת את עצמך, באמצע החיים, עולה על מדים ונשק?

"כשהתחילה המלחמה החליטו בצבא שצריך להגדיל את יחידות הכוננות. אלו יחידות של הצבא שאמורות לתת פתרון, כל אחת בגזרתה, אם חלילה וחס קורה עוד '7 באוקטובר'" מתאר גולדי את הקמתה של חטיבת יזרעאלי, חטיבת חי"ר מרחבית במילואים. החטיבה מונה חמישה גדודים, כל גדוד מורכב מבני האזור.

את הפרסום להקמת החטיבה ראתה דווקא אשתו "שמצטערת שהעבירה לי". השנה עשו גולדי וחבריו לגדוד כמעט 60 ימי מילואים במצטבר. בשבוע הבא יסיימו 44 ימי מילואים בהם "תפסו קו" במרכז הארץ.

אני מוצא את עצמי במילואים במצבים שונים – גלח"צ בוקר, צחצוח נעליים, מטווחי ירי, עומד בתור עם המגש בחדר האוכל, ועף 30 שנה אחורה בזמן בחלקיק השנייה

על אף שהכוונה הראשונית הייתה שחיילי החטיבה יעשו מילואים בגזרת יישובי האזור, הגדוד אליו משתייך גולדי שומר על יישובים סמוך לגבול דווקא במרכז. " המשימה היא לאורך הגדר בין שטח ישראל לכפרים פלסטינאים. אנחנו שומרים על היישובים ומידי פעם יש גם פשיטות על כפרים פלסטינאים כדי לתפוס מבוקשים. ממש כמו חי"רניקים", אומר גולדי, רק שהמילואימניקים האלה הרבה יותר מבוגרים. "אני לא הצעיר ביותר ולא המבוגר ביותר, יש מילואימניקים שמתקרבים לגיל 60".

למה – זו אולי השאלה המעניינת כאן.

גולדי מספר שהשתחרר משירות סדיר בחי"ר ב-95'. אחרי שנקרא פעמיים למילואים נישא לבחירת ליבו, מתנדבת מאנגליה. "התחתנו ועברנו לאנגליה ושם נולדו שני הבנים הגדולים". בתקופה הזו קיבל צווי מילואים, הוריו השיבו לצבא כי הוא חי בחו"ל.

"חזרנו לארץ אחרי שמונה שנים וממש באותו זמן קיבלתי תעודת שחרור ממילואים ושמחתי. עד לפני שפרצה מלחמת חרבות ברזל אפילו לא חשבתי על זה. עם תחילת המלחמה היה בן אחד בדרכו להשתחרר והשני כבר מגויס. אמרתי – אחד יורד מהסד"כ, צריך מישהו במקומו. מי יעשה את זה? אני. לפני פחות משנה התחילו הפרסומים לגדוד, חיפשו אנשים שמתנדנדים בין יחידות או כאלה ששוחררו ממילואים. הלכתי לפגישה הראשונה, הצטרפתי והינה אני פה".

אני חוזר עם נשק, ובן ה-14 צוחק עלי – מה זה הנשק הזה? צוחקים עלי שאני זקן. הבנים החי"ריקים טוענים שאני לא משופצר

"אני מוצא את עצמי במילואים במצבים שונים – גלח"צ בוקר, צחצוח נעליים, מטווחי ירי, עומד בתור עם המגש בחדר האוכל, ועף 30 שנה אחורה בזמן בחלקיק השנייה. זו הרגשה טובה להרגיש שוב צעיר, אפילו אם זוהי רק תחושה של רגע".

ומה עם העבודה? אין בעיה עם זה שאתה מגויס?

"חזרתי הביתה אחרי שבועיים-שלושה, ועברתי דרך המפעל. פגשה אותי מנהלת ייצור ושאלה 'מתי אתה חוזר? אתה חסר לנו'. בינתיים מקבלים בהבנה, שואלים, מתעניינים. אין הרבה שיכולים למלא את המקום שלי במילואים, בעבודה יש. זה מה שניסיתי להסביר".

איך הילדים מקבלים את זה?

"אני חוזר עם נשק, ובן ה-14 צוחק עלי – מה זה הנשק הזה? צוחקים עלי שאני זקן. הבנים החי"ריקים טוענים שאני לא משופצר, הנשק ככה, המדים ככה. זה חדש עבורם, אבא שחוזר עם מדים".

לגולדי חשוב לציין שזה לא מובן מאליו מי שמתנדב למילואים, כולל מתנדבים מארה"ב ומחו"ל וגם אזרחים, "דודות" וכדומה, "שעושים על האש, מנגנים בגיטרה, מטורף מה שהולך".

ולסיום מזכיר -"גדוד אבשלום עדיין צריך עוד חיילים ומגייס לשורותיו אנשים מאזור חדרה, זיכרון יעקב, המושבות וחוף הכרמל".