בניר דוד הוקם מרכז ייחודי להכשרת כלבים שמסייעים לפוסט טראומתיים

בדרך היפה שחוצה את עמק יזרעאל אני נוסע לניר דוד עם כלבת השירות שלי, קאלי (קליפורניה), לפגוש את מי שמובילות את "סימבה כלבי שירות"', שבזכות עשייתן, אני ועוד רבים אחרים זוכים לסיוע של כלב/ת שירות שמקלים על חיינו ועל התמודדותנו עם המורכבות שנלווית לפציעה הפיזית או הנפשית.

מאז הטבח של השבעה באוקטובר ומאז תחילתה של המלחמה הרב זירתית שחווינו כולנו בשנתיים האחרונות, גדלו באופן משמעותי מספר החיילים והאזרחים שנפגעו ושעולמם השתנה מקצה לקצה. המספרים שפורסמו מצביעים על כ-20 אלף חיילים שנפגעו במלחמה, 56% מהם על רקע נפשי. אלו נתונים חלקיים מכיוון שהם לא לוקחים בחשבון אזרחים שנפגעו בכלל ונפגעי פוסט טראומה ביניהם. בעידן המדיה החברתית והחשיפה למראות קשים, גם אם האובייקט הצופה לא נמצא בשדה הקרב, יש למראות השפעה גדולה על נפשם של רבים ובעיקר ילדים ובני נוער. להשלכות של ה-PTSD (או בשפה העממית- הלם קרב) אפקט מצטבר שמשפיע על הנפגע/ת, על סביבתם הקרובה, על משפחתם וילדיהם, על היכולת לעבוד, לתפקד ועוד.

בשנים האחרונות אחת האפשרויות לתמיכה וסיוע לנפגעי פוסט טראומה ולפצועים היא כלב/ת שירות למי שזכאי להם על ידי המדינה (ועוד נגיע לעסוק במי זכאי ומי לא). אחד ממרכזי ההכשרה וההתאמה של כלבי שירות וכלבים טיפוליים הוא "סימבה" שהוקם על ידי אלינור ווגנרט, בת הקיבוץ ובן זוגה ג'רום, שניהם חברי ניר דוד ומגדלים בו את בנותיהם.

רכיבה טיפולית עם מיינדפולנס ופלדנקרייז

אלינור נולדה וגדלה בקיבוץ ומאז שהיא זוכרת את עצמה תמיד היו בעלי חיים בסביבתה. תמיד היו כלבים בבית. "בגיל מאוד צעיר התחלתי לרכב על סוסים, הייתה פה אורווה וככה תמיד הייתי מוקפת בחיות. בילדות עוד היה פה משק חי פעיל ומצאתי בחיות קודם כל אהבה גדולה, שקט, חברות, אהבה ללא תנאי, ללא שיפוטיות, זה מגע שונה ואחר. תמיד מצאתי בהן משהו שאולי בני אדם פחות יכולים לתת ותמיד ראיתי את הטוב בהן".

בגיל צעיר למדה לטפל בסוסים ורכיבה אומנותית וספורטיבית. בגיל 16 עברה לאירופה (הולנד ובהמשך שבדיה) ולמדה רכיבה טיפולית, שיחד איתה שולבו מיינדפולנס ופלדנקרייז שעד היום משמשים אותה בעבודתה הטיפולית.

דרוש הרבה אומץ ונחישות כדי לעשות מהלך כזה בגיל כה צעיר. מה היה הדרייב שלך?

לכל אחד יש מסגרת מסוימת שמתאימה לו ומעולם לא התאמתי ל'ריבוע' של הקיבוץ ולמסגרת החינוכית הרגילה, אז בניתי את הריבוע שמתאים לי. התחום שעסקתי בו הוא קפיצות ודרסאז', שזה בעצם רכיבה אומנותית וקפיצות, מה שנקרא 'רכיבה ספורטיבית אולימפית' . תמיד אהבתי לרכוב אבל יותר אהבתי לטפל בסוסים ולדאוג להם. זה התחום שהכי דיבר אליי, הדאגה לחיות.

אלינור למדה אילוף בסיסי, הפרעות התנהגות, פסיכולוגיה של כלבים ועוד, ולכן זה נקרא הכשרה ולא אילוף. "בבלגיה יש בכל כפר, עיר או עיירה מועדון כלבים קהילתי חברתי שאנשים באים פשוט להתאמן בו ללא עלות. הוא משמש מרכז חברתי לכלבים ולבעליהם. יש שם כל חודש טיול חברתי עם הכלבים או ארוחה או פעילות חברתית או קהילתית אחרת".

ואז הגעת לשם.

"בכל פעם עברתי על הכביש והתבוננתי ופעם אחת אזרתי אומץ ובאתי לשאול מה עושים והתחלתי להתאמן וזכיתי להכיר אנשים מדהימים. שם אימצנו את סימבה כלב לברדור מדהים, שזכה שהמרכז שהקמנו בארץ נקרא על שמו".

כלבים מריחים מחלות ויודעים לזהות מצבי סיכון בסוכרת, אפליפסיה ועוד. יש סטארט-אפים שמתעסקים היום בהכשרת כלבים לזהות סוגים שונים של סרטן

המועדון עזר לה בהכוונה והיא הגיעה למרכזים מובילים באירופה ולמאמנים מובילים בתחום הכשרת כלבי שירות וכלבנות טיפולית, "וממש התמקצעתי בתחום הזה . באירופה הדברים כבר מאוד ממוסדים וגם התחום הספציפי הזה של הכשרת כלבי שירות כלבנות טיפולית".

מה נדרש כדי להיות מאלפת כלבי שירות?

"ידע, ניסיון, אהבת אדם וחיות, חמלה ורצון להיטיב עם העולם".

לעומת אירופה, בישראל רק ב-2025 עבר החוק בנוגע לכלבי שירות והזכאים להם הם חולי סוכרת, אפליפסיה ופוסט טראומה. זכאים מקבלים הכרה דרך משרד הרווחה, משרד הבריאות, ביטוח לאומי ואגף שיקום של משרד הביטחון. עלות כלב שירות יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים למשך חייו של הכלב והביקוש רק הולך וגדל. המרכזים הקיימים בישראל (למעט "סימבה" יש עוד שלושה המורשים ע"י אגף שיקום) מתקשים לעמוד בקצב הביקוש.

זיהתה פוסט התקף אפילפטי

החוש העיקרי שמכוון את הכלבים הוא הריח ויכולותיהם בתחום פלאיות. כלבים מריחים מחלות ויודעים לזהות מצבי סיכון בסוכרת, אפליפסיה ועוד. יש סטארט-אפים שמתעסקים היום בהכשרת כלבים לזהות סוגים שונים של סרטן. אחד הסיפורים המעניינים של כלבת שירות מ"סימבה" לזכאי על רקע PTSD מהצבא שביקר עם משפחתו אצל קרובים לסוף שבוע. הכלבה (גולדן רטריוור) נצמדה לאורך כל הסופ"ש לילדה של המארחים, שממש לא אוהבת כלבים ולא הבינה למה היא נצמדת אליה. אחרי סו, השבוע הזה הילדה עברה התקף אפילפטי לראשונה בחייה. הכלבה פשוט הבינה שמשהו לא טוב קורה בגופה של הילדה.

אז מה נדרש כדי להכשיר כלב שירות?

"תהליך ההכשרה של הכלבים ארוך ומשמעותי והוא מתחיל כשהכלב עוד צעיר וגור, חשיפה למגע, לרעשים שונים, לסביבות שונות ומצבים שונים. בתהליך הכלב נבחן לגבי יכולותיו להתמודד מול סיטואציות ספציפיות בחיי היום יום של זכאי, מהפעולות הבסיסיות בבית, דרך נסיעה בתחבורה ציבורית, הסתובבות במרחבים הומי אדם או מרובי גירויים. כלב שירות צריך לדעת להיות צמוד לבעליו, להתעלם מהסחות דעת המרובות שהסביבה מזמנת, להיות קשוב ומכוון לבעליו ולהתנהג באופן שלו ורגוע גם בנסיבות מלחיצות. מכיוון שהכלב צמוד לבעליו 24/7, הוא חייב להכיר ולדעת להתנהג בסיטואציות רבות ומורכבות. כל כלב מזהה את הריח של בעליו ויודע לזהות בריחות השונים שהגוף מפריש גם את מצבו הבריאותי והנפשי של הזכאי".

מה הם האתגרים שבהכשרת כלב למשימה?

"לכל כלב אישיות משלו שמחייבת רגישות בהכשרה והתאמה לבעליו. האתגרים לרוב הם לא עם הכלבים עצמם אלא עם הסביבה שלא תמיד מקבלת את הכלבים שנמצאים בהכשרה (והרבה פעמים גם כשהכלב כבר מוכשר ומסתובב עם ווסט עליו כתוב 'כלב שירות', י"."א). יש כאן הרבה עבודה פיזית בתנאים לא פשוטים, לצד עבודה מנטלית רבה, שעות עבודה שמסביב לשעון כי בסוף מדובר ברווחתם של בעלי חיים, נדרש צוות יציב, מקצועי ומתמיד".

צורך אדיר שנתקל בקיר המציאות

אתגר גדול מאוד עבור "סימבה" הוא שאין להם עדיין מרכז פיזי מסודר, המותאם לצרכי הכלבים, הזכאים ולמשימות הרבות של מרכז ההכשרה. בקליניקה של אלינור מונחת על שולחנה התוכנית האדריכלית למרכז. היא מקווה שהאישורים על מיקומו יגיעו בקרוב. המרכז יאפשר לרכז במקום אחד את הפעילות של "סימבה" ועם המבנים, החצרות והסככות המותאמות יעניק איכות חיים ועבודה טובים בהרבה מהמצב הנוכחי.

"פעם שאלו אותי מתי אפסיק לחלום ואמרתי שלעולם לא. הייתי רוצה להמשיך לחלום והייתי רוצה להגשים את החלום הגדול שיש לי לגבי 'סימבה'. אני חושבת שחשוב שכולנו נבין שנפגעי PTSD הם לא 'האנשים האלה', הם חלק מאיתנו, ואם צריך שהחברה תעשה מאמץ בהנגשה, בשינוי גישה, בהתאמת מקומות לכלבים ובעליהם, זה יעיד עלינו כחברה טובה יותר, חזקה יותר, חומלת ומכילה יותר. אף אחד לא בוחר להיות עם PTSD ואולי לא רואים עליהם פציעה פיזית או איבר קטוע, אבל זו הרבה פעמים פציעה שיותר קשה לטפל בה כי אין כאן עזר רפואי, ניתוח או 'תשתה כוס מים וזה יעבור. החברה צריכה למצוא את הדרך לתת להם מקום בלי לשפוט ובלי להכניס אותם למגירות, לתת להם להיות חל מהחברה. זה משהו שמאוד נוגע בי".

יש כאן הרבה עבודה פיזית בתנאים לא פשוטים, לצד עבודה מנטלית רבה, שעות עבודה שמסביב לשעון כי בסוף מדובר ברווחתם של בעלי חיים, נדרש צוות יציב, מקצועי ומתמיד

אווה וייס היא חברת קיבוץ מעלה גלבוע, גננת ומחנכת שעבדה במשך שנים רבות בגיל הרך בניר דוד. בעלה הוא נפגע פוסט טראומה, שכמו במקרים רבים, התפרצה שנים אחרי המאורעות והפתיעה אותו ואת המשפחה, לפני כשנתיים. במקרה אחת העובדות המסורות של "סימבה" הסתובבה בניר דוד עם כלבים בהכשרה, ואחת הכלבות שמה אווה. העובדת שהכירה את אווה סיפרה לה על אווה הכלבה ועל כך שהיא כלבת שירות המיועדת לנפגע PTSD. וזה הייתה תחילתו של מסע ארוך שאווה, בעלה וכל המשפחה עברו יחד, בעזרתה של פלורי, כלבת גולדן רטריוור. בסוף שנת הלימודים תשפ"ה אווה החליטה על מעבר מעיסוק בגננות וחינוך בגיל הרך לעבודה מלאה ב'סימבה' בהקמה של המרכז הפיזי החדש, בתפעול השוטף, בחיבור למשרדי ממשלה וארגונים ובתקשורת ויח"צ. כשאני שואל אותה על המעבר הדרמטי והשינוי בין שני התחומים אווה צוחקת ואומרת שהשינוי לא כזה גדול. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני בסביבה טיפולית, חינוכית, ראיית האחר. בשנים האחרונות הרגשתי שהמערכת לא מבינה שהתערבות בגיל הרך משנה חיים. במקביל, ההתמודדות בבית עם התפרצות הפוסט טראומה של בעלי והטיפולים הרבים הובילו אותי להחלטה על שינוי מקצועי. זאת החלטה לא פשוטה, אבל אני מברכת עליה. פלורי הכניסה אור לחיינו וחשפה אותי לעולם טיפולי משמעותי. זו עבודה של 24/7 שממלאת אותי. כל סיפור – זכאי שמצליח להיכנס לסופר אחרי שנתיים, מישהי שקמה מהמיטה בזכות הכלב – נותן תקווה ומוכיח את הערך של העשייה שלנו".

אווה מדגישה חלק חשוב בתהליך והוא "יציאה מהארון" – חשיפת הפציעה הנפשית וההבנה שיש דרכים להתמודד. "אצלנו זה קרה דרך קושי של הילד הגדול, שחשף את סוד הפוסט טראומה של אבא והציל את המשפחה. הילדים קיבלו ספרים שעזרו להבין, והיום הם גאים באבא ובכלבת הסיוע שלו. הם שמחים על השינוי המקצועי שלי ועל החיבור המשפחתי שנוצר".

אוטובוסים שמסרבים להסיע כלבי שירות

האתגרים מול המדינה רבים: הכרה בזכאים, הנגשה, הסברה. עדיין יש נהגי מוניות ואוטובוסים שמסרבים להסיע כלבי שירות, שאלות פוגעניות בציבור וחוסר מודעות. זמני ההמתנה מתארכים, ויש צורך ביצירת מודעות ורגולציה של משרדי הממשלה והקלה על הזכאים ומרכזי ההכשרה. אנחנו זקוקים לתקציבים, ציוד והקמת מרכז הכשרה חדשני בצפון. מדובר על מרכז פיזי, מותאם לצרכי הכלבים והזכאים. עד לשנת 2030 מדובר על כך שבישראל יהיו 50 אלף נפגעי פוסט טראומה.

כשאני מבקש לתמצת למשפט אחד את הייחודיות של התחום בכלל ושל "סימבה" בפרט, אווה עונה ללא היסוס: "חיבורים ונשימה". חיבורים בין אנשים וכלבים, מרחב נשימה לזכאים. אלינור מדגישה שמאחורי החלום הזה עומדים עובדי המרכז, מתנדבים והמשפחות, שמאמינים בדרך ושבלעדיהם דבר מזה לא היה קורה.

כשאני חוזר הביתה עם קאלי, כלבת השירות שלי, אני חושב כמה חיי השתנו מאז שהיא אתי וכמה החברה כולה יכולה להרוויח מחיבורים כאלה שייתנו מרחב נשימה.