אלישע מדן מכרמים: "הרגליים כבר לא מעניינות אותי"

לפני כשבועיים, בשעת לילה מאוחרת, במזג אוויר גשום, נתקעו קורל, סטודנטית לחינוך במכללה האקדמית חמדת (לשעבר מכללת "חמדת הדרום") במועצה האזורית שדות נגב וחברותיה, באחד מקטעי כביש 6 בדרכן דרומה, כאשר אירע תקר באחד מגלגלי הרכב. תוך כדי נפנוף לעזרה בשולי הכביש, עצר לידה רכב, ממנו ירדה מרים מדן, תושבת קיבוץ כרמים, אשתו של אלישע מדן, שנפצע באורח אנוש במהלך מלחמת "חרבות ברזל" בפעילות ברצועת עזה ואיבד את שתי רגליו, והציעה את עזרתה ואת עזרת בעלה שהיה עימה ברכב כדי לסייע בהחלפת הגלגל המפונצ'ר.

"חכי לי דקה או שתיים", אמרה מרים מדן לסטודנטית, "אני רק עוזרת לבעלי לצאת מהרכב ונחליף לך את הגלגל כדי שתוכלי להמשיך בנסיעה ליעדך".

הסיפור המדהים והבלתי יאומן הזה נחשף אתמול (יום שני) במהלך טקס הענקת "אות החוסן" שהעניקה מכללת "חמדה" לאלישע מדן, כאשר קורל הסטודנטית הוזמנה לבמה כדי לספר את סיפורה.

"לא האמנתי למראה עיניי", סיפרה קורל, "כאשר ראיתי את אלישע מדן, קטוע רגליים, יושב על כיסא גלגלים, יוצא מהרכב ומסייע בהחלפת הגלגל המפונצ'ר. חוץ מללחוץ על המגבה (ג'ק) הוא תיפעל את האירוע בצורה מעוררת השתאות".

אלישע מדן (45), תושב קיבוץ כרמים, נפצע, כאמור, באורח אנוש במהלך פעילות מבצעית בבית חנון שברצועת עזה בחודש נובמבר 2023, כאשר מטען שהוצמד לפיר מנהרה סמוך למסגד גרם לקריסת המבנה על כוח של צה"ל ששהה במקום. מדן איבד את שתי רגליו בפיצוץ הקטלני בו נהרגו ארבעה לוחמים. מדן עבר שורה ארוכה של ניתוחים ושיקום ממושך.

במהלך הטקס בו הוענק לו "אות החוסן" תיאר אלישע מדן את הדרך הארוכה שעבר, החיבוק והתמיכה מהציבור הרחב וציין בדבריו את חשיבות השיקום המנטלי והרוחני, תוך דגש על תקווה, נחישות ואחריות אישית כלפי הקהילה והמדינה.

"בזכות הפציעה", ציין, "כיום אני מלא הערכה לחיים. החיים הם מתוקים. בתור ילד גדלתי על כך שמעשיך הם אלה שמנחים אותך והתוצאות וההשלכות שלהם יהיו בהתאם. בחרתי להיות נווט חוד ביחידה לוחמת, מתמרנת, בעיצומה של לחימה עיקשת וממושכת באויבים שלנו והדבר הזה קרה. זה הגיוני. אבל מרגע שהוא קרה, אני בוחר כיצד לחיות והאם להיכנע לאתגרים ולרגעי המשבר. קיבלתי מתנות גדולות מהפציעה, בעיקר את ההזדמנות שוב לחיות, אומנם אחרת, אבל לחיות באמת. הרגליים כבר לא מעניינות אותי ואני אפילו לא מתגעגע אליהן. מסתגלים לכל דבר. מאז שאני על הכיסא אני רואה את העולם מזווית אחרת, מגובה נמוך. אני שם לב לכל מכשול, חריץ או גרגר חצץ, אבל העיקר שאני ממשיך להיות בתנועה. הפציעה היא לא פיקניק. יש רגעי שבירה קשים ביותר שתופסים אותך בהפתעה ולא יעזור כמה שלא תתכונן אליהם".

קיבלתי מתנות גדולות מהפציעה, בעיקר את ההזדמנות לחיות באמת. מאז שאני על הכיסא אני רואה את העולם מזווית אחרת, מגובה נמוך. העיקר שאני ממשיך להיות בתנועה

נשיא המכללה האקדמית חמדת, פרופ' חיים שקד, ציין כי "בשנתיים האחרונות אלישע העביר את החברה הישראלית שיעור אדיר בחוסן וביכולת של האדם להתמודד עם אתגרים גדולים מאוד, פנימיים וחיצוניים. 'אות החוסן' שאנו מעניקים לו הוא ביטוי לחזון החינוכי שלנו – לחזק יכולות, לתת כלים להתמודדות עם משברים, לנפץ תקרות זכוכית גם כשנדמה שזה לא אפשרי ולהפוך אתגרים להזדמנויות לצמיחה".