תנועה

בשלהי המלחמה והאתגרים העומדים בפני החברה הישראלית, התכנסו ביומה הראשון של השנה האזרחית החדשה פעילי התנועה הקיבוצית, רכזי תנועות הנוער, אנשי ונשות חינוך ושותפים לדרך בבית לוחמי הגטאות לכנס "משיב הרוח" השני של התנועה הקיבוצית.

היום נפתח בסיור מרגש ומטלטל במוזיאון בית לוחמי הגטאות, שעבר לאחרונה שיפוץ נרחב. המשתתפים נחשפו לתערוכות החדשות המציגות את השואה והתקומה מזווית ייחודית: התנגדות על כל גווניה. בין מרד בגטאות ובמחנות ההשמדה לבריחה ליערות ביערות, להתנגדות בזיוף מסמכים ובהברחת מזון להתנגדות ברוח – באמנות, בתיעוד ובסיכון חיים מתמיד כדי להבטיח שדורות ההמשך ידעו את האמת. כל זאת, כאשר החיבור בין קירות המוזיאון למציאות הישראלית העכשווית היה בלתי נמנע.

להביא את הרוח הקיבוצית אל החברה הישראלית

"לכנס זה הוזמנו גופים ומוסדות שהם בעלי קשר ישיר לתנועה הקיבוצית במאה שנותיה", הסבירה נגה בוטנסקי, המשנה למזכ"ל התנועה ויוזמת האירוע. "זהו שיח פתוח על מהותם וחשיבותם של הקשרים שהתנועה משתדלת לפתח ולטפח, לא רק כלפינו פנימה אלא גם להשפעה על החברה הישראלית".

"בימים טרופים ומטורפים אלה לקחה על עצמה התנועה הקיבוצית לחבר את ישראל מחדש – בשיח, בהגנה, בחינוך, בתרבות, בפוליטיקה, בערכים, וכל אספקט שמגדיר מהו ישראלי. התכנסנו לשאול את עצמנו יחד – מה אנחנו עושים בשביל המדינה? ואיזו דמות של מדינת ישראל אנחנו רואים לנגד ענינו בעתיד?"

"אחרי ששנת 2025 הוקדשה לשיקום, שנת 2026 תוקדש לצמיחה", קבע ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, בפתח שלב הדיון באירוע. "צמיחה לאור הרעיון והדרך – הרעיון האידיאלי מעבר לאופק, והדרך היומיומית, הבוצית, המסע הזה שאנחנו עושים פה ביחד לעבר אותם אידיאליים".

לדבריו, ב-99%, אנחנו, התנועה הקיבוצית ושותפיה – תנועות הנוער, מוסדות החינוך, תנועת הקיבוץ הדתי ועוד – מסכימים על הרעיון ועל הטוב המשותף. " אנחנו מסכימים על חברה סולידרית, חברה שערבה זה לזה. מסכימים שהתפקיד שלנו בקיבוצים זה לייצר את רשת הביטחון הזאת לחלש ולייצר פה חברת מופת. בואו נלך את הדרך, גם אם היא קשה, ונהיה אנשים של עשייה, של הגשמה".

ד"ר מלי אייזנברג, מנהלת החינוך בבית לוחמי הגטאות, נשאה את דבריו של יגאל כהן, מנכ"ל הבית, שנבצר ממנו להגיע מנסיבות משפחתיות. "אני נרגש ושמח על עצם קיומו של כנס כאן, במוזיאון השואה הראשון בעולם, שהוקם בידי מייסדי לוחמי הגטאות – שורדות ושורדי שואה, חברות וחברי תנועות הנוער, שראו בחינוך מקור השראה וכוח מעצב. דווקא כעת, לאחר חודשים ארוכים של מלחמה קרובה ומוחשית, ובתוך שנה מורכבת של ניסיון לחזור לחיים ולשגרה מבורכת, יש חשיבות מיוחדת להבאת אותה רוח – רוח התנועה רבת שנים, בדרכים מגוונות ועמוקות, הרוח הקיבוצית – אל החברה הישראלית. רוח שבאה לידי ביטוי בעשייה חינוכית, חברתית וערכית"

עמוס רבין– יו"ר קרן חבצלת החדשה, המשיך במילים נוקבות: "מטרת כל הנציגים היושבים כאן היא להשפיע על החברה בישראל, בעיקר דרך חינוך הנוער החיילים והדור הצעיר לבנות ביחד חברה ולבנית חברה משותפת, הפועלת בהתאם לערכים של שוויון, ללא הבדל דת גזע ומין. חברה של כבוד הדדי של התחשבות במיעוטים ושל שוויון ערך האדם, חברה דמוקרטית ליברלית השואפת לחיים של שלום. אנו מסייעם ותומכים ביכולותיכם לשנות ולהשפיע, כל אחת ואחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו, ולתת תקווה לעתיד טוב יותר"

אורלי גבישי סוטו, מנכל"ית מכללת אורנים, סיפרה את הסיפור על איך הגיעה מריכוז משק וניהול חברת ניקוז לתחום החינוך אחרי 7 באוקטובר: "מי שהיה שם עבורנו מהדקה הראשונה, כשהמדינה לא הייתה, זו התנועה הקיבוצית. זה קיבוץ עין חרוד שפשוט אמרו בואו, והזמינו אותנו לגור בבתי הנעורים שלהם ופתחו לנו את ביתם".

"זו הייתה קהילה שהייתה מורכבת מ-250 איש מ-10 ישובים שונים. אבל היינו קהילה. אני הייתי בכלל מנכ"לית של רשות ניקוז באותו זמן. אבל היה לנו ברור שצריך חינו, שצריך חינוך בלתי פורמאלי בתוך הקהילה, חינוך שיתרכז בנפש. כך, מתוך השליחות הזו, נכנסתי לעולם החינוך".

לפני 9 חודשים, נכנסה גבישי סוטו לתפקיד מנכ"לית אורנים. "אורנים קמה מתוך שליחות, מתוך חינוך, מתוך הבנה שהקיבוץ הוא חוד החנית. הוא לא רק מוסד אקדמי, הוא אחד ממוסדות הרוח של התנועה".

בין ורשה לים המלח – "הלכתי כי קרא הקול"

ניצן רוזנוקס-זיו, מזכ"לית תנועת הנוער העובד והלומד, דיברה בשם תנועות הנוער הכחולות הישראליות השותפות לדרכה של התנועה הקיבוצית ולחינוך הבלתי פורמאלי בקיבוצים עצמם – הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והמחנות העולים.

רוזנוקס-זיו הציגה תפיסה חינוכית נוקבת ומרגשת על תפקידן של תנועות הנוער, דווקא בעתות משבר. בדבריה, היא הדגישה כיצד התנועה פונה לנוער בזמנים הקשים ביותר, לא מתוך רחמים, אלא מתוך דרישה לאחריות, והצביעה על הקשר העמוק בין תפקידן של תנועות הנוער אז, בימי השמדת העם היהודי והגבורה הבלתי רציונאלית, ל-7 באוקטובר ולמלחמה, בזמנה הקשה ביותר של מדינת ישראל.

היא שיתפה בסיפורים מהשטח מאז ה-8 באוקטובר, על מדריכים צעירים שנסעו למלונות המפונים באילת ובים המלח בלי לשאול שאלות. "כמו אז, גם היום, באה התנועה במצבים הכי הכי קשים ואומרת לחניכים שלה: עכשיו, עכשיו אני צריכה אתכם".

"כמו אז, גם היום התנועה יודעת לתבוע מאנשיה. וכמו אז, גם היום החניכים הם אלה שאמרו לנו – בואו תתנו לנו משאבים, אנחנו כאן מדריכים את החניכים במלונות המפונים. זו בדיוק אותה הרוח שהייתה בגטו ורשה, הם הלכו כי קרא הקול. הוא קרא 'צא מהחדר, צא מהמסך, צריך אותך'".

"התנועה נותנת לחניכיה שלושה דברים משמעותיים כל כך – שליחות, משמעות וזהות", סיכמה רוזנוקס-זיו, ופנתה לקהל במבט אופטימי לעתיד. "אנחנו צריכים אתכם כדי להפוך יחד את מדינת ישראל להיות המדינה הכי טובה בעולם. חברת מופת, צודקת, חזקה, עוצמתית, חברה טובה לכולנו ולכל מי שחי פה"

יהל לינטרנרי, מזכ"ל השומר הצעיר העולמי, דיבר בשם תנועות הנוער הציוניות השותפות בחו"ל. הוא תיאר את המציאות המורכבת של בני נוער יהודים בחו"ל החיים כמיעוט, ואת תפקידו הקריטי של הקן המקומי בשמירה על הזהות היהודית והקשר לישראל.

"הרבה פעמים הקן של תנועת הנוער יהיה המקום היחידי שבו החניך יעסוק באופן מלא בזהות היהודית שלו ובקשר שלו לישראל", הסביר, והדגיש את תחושת השליחות של המדריכים בחו"ל, שפועלים לעיתים בקהילות קטנות ומבודדות. "אנחנו רואים את עצמנו כשומרי הסף של העם היהודי. אנחנו נמצאים כשער אחרון בפריפריה, שאם לא יהיה שוב את המרכז של תנועת הנוער, הם עלולים לצאת מהעם היהודי ולאבד את הקשר".

לינטרנרי סיכם בקריאה לאחריות הדדית. "אנחנו חייבים להבין שלכל אמירה של שר בישראל יש השפעה ישירה על הביטחון והתחושה של הנער היהודי בבית הספר בחו"ל. השותפות הזו בנינו והאחריות על העם היהודי בתפוצות היא קריטית לעיצוב פניה של מדינת ישראל".

התחיל הכי מהר שלו, ולאט לאט הגביר

אחרי העיסוק בתכנים כבדי משקל, היום הסתיים באתנחתא קומית הכרחית – אך לא כזו הפחותה בחשיבותה ומשמעותה מהחלק הראשון של היום.

הבמאי והיוצר דרור שאול, האיש שצילם את חיי הקיבוץ במשך שני עשורים ויצר את אחד מסרטי הקאלט העל-זמניים של ישראל- "מבצע סבתא", העוסק בחיי הקיבוץ, עלה לבמה להרצאה קורעת מצחוק, אך גם כזו שהופכת את הבטן ואת הלב.

שאול שיתף בסיפור חייו הטראגי-קומי בילדותו בקיבוץ כיסופים: מיתמות בגיל צעיר ו'אימוץ' שלו ושל אחיו על ידי שלל דמויות בקיבוץ, דרך מסע של כישלונות גדולים, הצלחות גדולות לא פחות וכפי שהוא מגדיר את זה- הרבה מזל, בעיקר בעצם העובדה שהיה מוקף באנשים מצחיקים ואקלקטיים כל כך בקיבוץ בו גדל.

שאול שיתף את הקהל בסיפור מאחורי "מבצע סבתא", שמפתיע כמה שהוא קרוב לאירועים שקרו במציאות. המשתתפים זכו להצצה אל מאחורי הקלעים של היצירה שהפכה לחלק בלתי נפרד מההווי הקיבוצי, ודרך זה גם לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית – כמעין סמל להמשך המשמעות של הרוח הקיבוצית על החברה הישראלית, גם בדורנו.