כשנכנסתי למבואת חדר האוכל בקיבוץ בית אלפא, מחפשת יצירות אומנות על הקירות, פגשתי באחת הפינות חברת קיבוץ שישבה וחיכתה לקונים. לקראת סוף השבוע היא מוכרת שם עוגות מאפה בית. את העוגות הניחה על מדף שהוצמד אל הקיר.

והינה מאחורי המדף הציץ אליי ציור, שכיית חמדה. במבט ראשון נתגלתה לי מערבולת של גוונים: כחול, ירוק ולבן, שמים, שדות ועננים, ואט אט נסחף מבטי פנימה; הרי הגלבוע ביום סוער, אולי.

בשובי הביתה ניסיתי לברר מי צייר את הציור, מתי? איש לא ידע ואיש לא התפעל מן היצירה. בסופו של דבר נמסר לי שהיה זה מתנדב ששהה בקיבוץ וצייר את הציור לאות הוקרה על האירוח במקום. התעקשתי לדעת יותר פרטים והגעתי למשפחת לבלנג שאירחה אותו בבית אלפא.

צבעים עזים

למדתי שאת הציור צייר ב־1981 אחד מחשובי הציירים בבלגיה מריוס ויקרט (Maurice Wyckaert).

הוא ראה את ציוריו של חבר הקיבוץ דאז איציק לבלנג בגלריה באירופה ויצר איתו קשר, הגיע לבית אלפא והתארח בקיבוץ כחודשיים ולקראת עזיבתו, צייר את הציור – כך סיפר לי הבן יריב לבלנג.

מוריס ויקרט (1923–1996) צייר בסגנון נאו אקספרסיוניסטי. את דרכו בעולם האומנות החל כצייר של טבע דומם ובהשפעת עבודותיהם של הציירים האנגלים ויליאם טרנר וג'ימס אנסור הלך והתמקד בציוריו באור ובתאורה. לקראת שנות ה-60 החל לצייר את הנופים סביבו בסגנון מופשט לירי, והצבעים בציוריו נעשו יותר ויותר עזים. עוצמתו באה לידי ביטוי גם בפעילותו האומנותית, בהיותו חבר פעיל בכמה וכמה תנועות של אומנים שפעלו באותן שנים.

בשנת 1982 נסע איציק לבלנג לבריסל לבקר את ידידו ולקח חלק בעבודה על ציורי הקיר, שצייר אז מוריס ויקרט במטרו של העיר. עד היום אפשר לראות את ציוריו עזי הצבעים בתחנת המטרו ז'ק ברל. שם נשמרו הציור במצב מצוין.

נופי הקיבוץ ועמק יזרעאל

איציק לבלנג (1933–2009) גדל בבית אלפא והאומנות הייתה חלק בלתי נפרד מחייו. הוא למד במכון אבני, ובתחילה יצר קישוטים לאירועי התרבות והחגים, אייר ספרים וצייר קריקטורות מהווי החיים. בשנת 1988 עזבו בני המשפחה את הקיבוץ והתיישבו בחדרה.

במהלך חייו הציג את עבודותיו בתערוכות רבות. בציוריו הרבה לעסוק בנופי הקיבוץ ועמק יזרעאל וגם בחוויותיו בעקבות מלחמות ישראל תוך שימוש בצבעוניות עדינה ויחד עם זה ביטא בציוריו עוצמה וחוזק.

איציק לבלנג עבד שנים רבות כמתכנן נופים, וראה בכך אומנות בפני עצמה. היה שותף לתכנון אתרים לאומיים כגון נחל אלכסנדר, פארק אשכול, יד ושם, הסחנה וקיסריה. קודם לכן בקיבוצו בבית אלפא השפיע גם כן על תכנון הנוף ועל כך זכה בפרס ארץ ישראל יפה.

מאמרים נוספים ניתן לקרוא באתר של סמדר ברק ובערוץ הווטסאפ "על הקיר"

https://www.smadarbarak.org

https://whatsapp.com/channel/0029Vb6mtKb5q08akJvdzs43