גלריה לאומנות ויחסי אנוש

.

האדם איננו אלא תבנית חלומותיו.
כיצד יוצרים מהפך תרבותי באזור כפרי – אגררי של מושבים, קיבוצים וישובים קהילתיים, שחלקם נוסדו לפני שנים ע"י חלוצים אנשי אדמה ומעש. כיצד מקימים מרכז תרבותי של יצירה אומנותית בלב פארק התעשיות בעמק-חפר? כיצד מניעים קהילה אזורית לזוז מהבית הפרטי כדי לראות אומנות במיטבה? מבקשים שתמצא במקום דמות עם חזון תרבותי-אמנותי-קהילתי שקוראים לה תמי סואץ.

כאומן מקומי חבר המעפיל נפגשתי עם היזמת תמי סואץ, צלמת, אומנית בזכות עצמה, ומייד התרשמתי מרצינות כוונותיה, מאישיותה האנרגטית, הלבבית והכובשת, שחולמת רחוק מעבר לאופק הירוק של העמק.

המקום שבחרה תמי למיקום הגלריה, נמצא בקומה השנייה גדולה ורחבה של מתחם תעשייתי משפחתי בו שוכנים טרקטורי ענק, מכבשים סוללי דרכים ומכונות לעבודות תשתית ועפר. התנגן בליבי הפתגם שלא על הלחם לבדו יחייה האדם.

נשבתי מייד בקסמה של תמי וברוח האופטימית של חלומותיה האומנותיים ובלהט המוטיבציה שבכוונותיה. הייתה לי הזכות להציג בפברואר 2019 תערוכת יחיד בגלריית "זוזו" (גלריה להנעה תרבותית), השם שבחרה תמי סואץ לגלריה, בו מגולמת קריאה לתושבי עמק חפר לתנועה אקטיבית לעבר החוויה והעשייה התרבותית. פעולה הבאה לשנות סדר עדיפויות מנער עד קשיש, מצעיר עד מבוגר.

חששותיי שהגלריה תגלוש לנישה מסחרית, אקלקטית וחובבנית התבדתה עד מהרה. תמי השכילה לעטוף את פעילות הגלריה בצוות אוצרים מקצועי (רותם ריטוב, יוסי וסיד בן העמק ואוצרים מוזמנים), באנשי מקצוע שסייעו לה בהקמת התערוכות ובצוות אירוח וניהול שדאג שתמיד תהייה כתובת מסבירה ומלווה לבאי הגלריה.

מהתערוכה הראשונה ניתנה ההרגשה למציגים ולמבקרים שהם נמצאים בלב התרחשות אומנותית ולא מציגים ומבקרים באיזו נישה נידחת של חוסר ברירה. תמי ראתה לעצמה זכות לעזור לאומנים בתערוכתם ולסייע כמיטב יכולתה. דאגה לכל פרט ולא חסכה מזמנה ומכספה רק כדי להיטיב במקסימום שהתערוכה תצליח. לתמי היה חזון, להוסיף נשמה יתרה לקהילת עמק חפר.

למעלה משמונה שנים פעלה הגלריה באינטנסיביות ייחודית ללא הפסקה, כחלק מסדר יום קבוע של רבים מתושבי העמק ומעבר לו, שהתרגלו להכניס את התערוכות שבגלריית לשגרה קבועה. לכן, כאשר נודע לי שתמי מתכוונת לסגור את הגלריה, נחמץ ליבי. כיצד פרויקט כה חיובי, איכותי ומוצלח עומד בפני סגירה.

כפי שתמי סואץ פעלה תמיד בגדול ובמקצועיות, היא בחרה לסגור את הגלריה באירוע חגיגי מרשים המלווה בהפקת ספר קטלוגי מפואר המתעד את פעילות הגלריה על 51 התערוכות שהתקיימו בה. כל אמן שהציג לאורך שנותיה קיבל תשורה מבעלת הגלריה, ספר קטלוגי מהודר.

תמי מטיבה לתאר במילותיה את פעילות הגלריה:
"לאורך שנות פעילותה טיפחה הגלריה עקרונות של איכות, פתיחות לקהל מגוון ואירוח לבבי – עד שנעשתה לבית חם. לצד תערוכות בקשת רחבה של תחומי אמנות שולבו בה גם אירועים תרבותיים, מופעים, הרצאות, סיורים, מפגשי אמנים ושיחי גלריה. עם הזמן נוצרה סביב הגלריה קהילה של אמניות ואמנים, אוצרות ואוצרים, מבקרות ומבקרים קבועים, עובדות ומתנדבות, וכולם ככולן הם 'משפחת זוזו'", כתבה.

רותם ריטוב, האוצרת הראשית של הגלריה, נתנה סקירה מקיפה על מלוא תערוכות הגלריה לאורך שנותיה:
"בתערוכות שאצרתי הקפדתי לתכנן את מרחב התערוכה כחוויה אינטלקטואלית ורגשית המחברת בין אמנות איכותית, בועטת ומקורית ובין השאלות הבוערות ביותר בחברה הישראלית, כמו זהות, פמיניזם, מגדר, טראומה ולאומיות".

על הנסיבות לסגירת הגלריה כותבת תמי:
"אבי נהג לומר- אם לעשות, אז עם כל הלב. ביקשתי ללכת בדרכו, והצלחתי. אבל גם התעייפתי. אחרי כמעט תשע שנים מרגשות, מספקות ומלאות בעשייה, הגיע הזמן לומר שלום ותודה רבה". לשאלתי האישית על נסיבות סגירת הגלריה השיבה תמי בכנות שהיא מבקשת עתה לעשות גם למען יצירתה ונפשה כצלמת.

מאות מאומני הגלריה ושוחרי אמנות שהתכנסו לאירוע הסגירה של הגלריה (2.1.2026) הגיעו כדי לומר לתמי ומשפחתה התומכת תודה ענקית על חוויה אסטטית מתמשכת בת תשע שנים. באירוע נאמרו דברי שבח לתמי סואץ וצער על סגירת גלריה לאמנות ויחסי אנוש.

עבורי גלריית זוזו הייתה בית. מקום להציג ולראות בו אמנות במיטבה, ללא צורך לנדוד למרחקים לעיר הגדולה ומעבר לים. מקום המאפשר מפגש עם עוד מתעניינים, על ספל קפה ופיסת עוגה תוצרת הבית. מקום המאפשר מרחב תצוגה מכבד ומחמיא ליצירה, ליוצרים ולקהל המבקרים.
התרגלנו לראות בגלריית זוזו חלק מהנוף של העמק כמעט כמו נחל אלכסנדר. מסלול קבוע של בילוי והנאה אסתטית.

תמי הצליחה לצמצם את הפער בין קהילה להתרחשות אומנותית, בין גלריה אזורית לתושבי העמק.
כולי תקווה שדבריו של האמן, יאיר גרבוז כפי שנוסחו בספר יתממשו ובהקדם:
"תמי סואץ לא רק בנתה והפעילה גלריה, אלא יצרה מודל. אני מאמין שמודל מוצלח שכזה לא יימחק, אלא ישוב בלבוש רענן".