דעה // מה דמותנו – יענקל'ה בכר או יאיר גולן?

לפני שנתיים בדיוק פרסמתי בעיתון "זמן קיבוץ" מאמר תחת הכותרת "תנועת מחאה או תנועת הגשמה". בעיניי, זו שאלת הזהות שלנו. האם אנו תנועה של התיישבות ועלייה, של ביטחון וחינוך, של חקלאות ותעשיה, של חיזוק הספר ועיצוב הגבולות, או של דקלרציות, הפגנות, מחאות, חסימות, "בושה בושה בושה" עם הידרדרות לתועבת הסרבנות. האם אנו ממשיכי דרכה של הציונות המעשית, של תנועת העבודה הקונסטרוקטיבית, של חלוצי ההתיישבות העובדת?

דרך המלך הקיבוצית

שמחתי להיווכח שהתנועה הקיבוצית אימצה את הסלוגן "עד התלם האחרון" כחלון הראווה שלה. זה הכיוון הראוי לנו ושאנו ראויים לו. החיבור בין התק"צ לקיבוץ הדתי, הקמת קיבוץ חדש בתל ערד, שהלוואי והוא הסנונית הראשונה של התחדשות ההתיישבות הקיבוצית באזורי הספר, הקמת פנימיות חקלאיות "אדם ואדמה" של השומר החדש בקיבוצים באזורי הספר, כל אלה מעוררים בי תקווה שאנו חוזרים, אחרי עשרות שנים, לדרך המלך הקיבוצית.

כאשר המדינה נעלמה ונאלמה, קק"ל הייתה שם והייתה הגב הגדול של ההתיישבות, ועובדה זו נזקפת בראש ובראשונה לזכותו של יענקל'ה

מי שמגלם בעיניי את התנועה הקיבוצית כתנועה של הגשמה הוא יענקל'ה בכר מקיבוץ מענית. כך בכל מפעליו לאורך השנים, ובעיקר בתפקידו ההתנדבותי כסגן יו"ר קק"ל. בתפקיד זה הוא הזיז הרים לקידום ההתיישבות בכלל וההתיישבות הקיבוצית בפרט, ובעיקר לתקומת קיבוצי הנגב המערבי וקו העימות בלבנון. כאשר המדינה נעלמה ונאלמה, קק"ל הייתה שם והייתה הגב הגדול של ההתיישבות, ועובדה זו נזקפת בראש ובראשונה לזכותו של יענקל'ה.

הינה דברים שכתב יענקל'ה: "לא עסקתי בפוליטיקה של מסדרונות, אלא בפוליטיקה של מחרשות, מאגרי מים ותשתיות ביטחוניות. לא עסקתי בדקלרציה אלא באופרציה…
יחד עם קבוצת שותפים לדרך, הובלנו מהלכים אסטרטגיים ששינו את המציאות בשטח.
ניווטנו קרוב ל-1.5 מיליארד שקלים מהדרום ועד הצפון, מהעוטף ועד הגולן. השקענו בחינוך, בביטחון, בחיזוק כיתות הכוננות, בתמיכה בתשתיות מים לחקלאות, בתנועות הנוער בקיבוצים המפונים, מדרום ועד צפון, בעת שבישראל לא הייתה ממשלה מתפקדת אנחנו אלו שפעלנו. ראינו בערבה, בגליל ובנגב את חזית הציונות, והפכנו לכתובת הישירה של ראשי המועצות האזוריות".

יענקל'ה בכר מייצג את ההיפך ממה שיאיר גולן מייצג

יענקל'ה שירת בתפקיד מטעם מפלגת העבודה, שנבלעה במפלגת "הדמוקרטים". יאיר גולן הדיח אותו מהיותו נציג הדמוקרטים בקק"ל. למה? בלי שום הסבר, בלי שום סיבה. אבל לי ברור למה. יענקל'ה בכר מייצג את ההיפך ממה שיאיר גולן מייצג. אני מכבד מאוד את עברו הצבאי של גולן ומצדיע לו על פועלו ב-7 באוקטובר, אך הוא מייצג פוליטיקה של מחאה, של "מה לא" ולא של "מה כן", של שנאה, של הקצנה, של פלגנות ושל דוסופוביה.

הוא בחר בנישה פוליטית פופוליסטית, של חנופה לסנטימנט של הזעם הקדוש, של מי שמבחינתם אויבי ישראל אינם יושבים בעזה, בביירות, בדמשק ובטהרן, אלא בירושלים, בקיסריה ובעלי.

אלה שלצד שנאתם לנתניהו, מעריצים אותו, ורוצים אחד כזה גם לנו, במקום כל הבני והבוז'י והיאיר החנונים; אחד עם רצח בעיניים, סכין בין השיניים, שלא לוקח שבויים ולא רואה ממטר.

גולן מייצג פוליטיקה של מחאה, של "מה לא" ולא של "מה כן", של שנאה, של הקצנה, של פלגנות ושל דוסופוביה

גולן בונה את מנהיגותו על הסנטימנט הזה, ומתמכר לו כשהוא מקצין מפעם לפעם את הרטוריקה המתלהמת, כמו נרקומן שמעלה את מינון הסם שאליו הוא מכור. פעם זו סרבנות, פעם "הורגי ילדים כתחביב", פעם זה איום לסגור כלי תקשורת, פעם זה איום להדיח את ראש השב"כ ש"אינו משלנו", פעם זו השתלחות קיצונית בציונות הדתית. במלחמה למדנו להכיר את הציונים הדתיים, את תרומתם האדירה, את היותם אחינו לנשק. ומי כיאיר גולן מכיר אותם היטב כשותפים לנשק. במקום ברית משרתים, הוא מקצין ומסית נגדם, כי זה מה שהבייס רוצה. ראינו מי האנשים שהוא בחר להקיף את עצמו בהם. רדמנים, לא בכרים.

אחדות כאלטרנטיבה לפוליטיקת הקרע

בכר ימשיך בתפקידו. לאחר הדחתו, בני גנץ הציע אותו לתפקיד כשליח "כחול לבן" למוסדות הלאומיים. אין שום סיכוי שיאיר גולן היה בוחר בו.

במוסדות הלאומיים קיימת אחדות לאומית ושיתוף פעולה בין ימין ושמאל, חילונים ודתיים, לעשייה החשובה של עלייה, התיישבות, חינוך יהודי וקשר עם התפוצות

תרומתו הגדולה של יענקל'ה בכר נעשתה מתוך שיתוף פעולה במוסדות הלאומיים עם נציגי הציבור הדתי לאומי ועם אנשי הליכוד. במוסדות הלאומיים קיימת אחדות לאומית ושיתוף פעולה בין ימין ושמאל, חילונים ודתיים, לעשייה החשובה של עלייה, התיישבות, חינוך יהודי וקשר עם התפוצות. שיתוף הפעולה הזה הניב הישגים אדירים לקיבוצים, להתיישבות, לציונות.

האחדות הזו מציבה אלטרנטיבה לפוליטיקת הקרע, הפלגנות והשנאה. וכפי שאנשי השנאה בליכוד ניסו להדיח את יעקב הגואל ולהחדיר טיפוס מפוקפק כמו יאיר נתניהו (וכשלו בשני הניסיונות), כך יאיר גולן ניסה להדיח את יענקל'ה בכר, ואף הוא כשל.

ולנו, התנועה הקיבוצים, הבחירה – מה הם הפנים שלנו? מה דמותנו? האם אנו תנועה בדרכו של יענקל'ה בכר או בדרכו של יאיר גולן? האם אנו תנועה של הגשמה או תנועה של מחאה?