תנועה

באחד הרגעים המטלטלים ביותר של חודשי המלחמה הראשונים, נרשמה תמונה אחת במלונות המפונים שתמצתה עבור גיא גרסול את כל תורת החינוך הקיבוצי על רגל אחת. וזה לא היה מבנה מפואר או תוכנית לימודים יוקרתית. אלו היו שלושים בני נוער, בלב המהומה של לובי בית מלון, יושבים במעגל מסביב למדריך אחד.

"הקסם קורה בחינוך החברתי", הוא טוען. "בית הספר הוא מקום חשוב, שם מקבלים כלים. אבל להתפתחות האישית, למבוגר שאנחנו רוצים שהילדים יגדלו להיות – החינוך החברתי הוא המקום שבו הקסם החינוכי קורה. הקשר הבלתי אמצעי הזה, כשמדריך יושב עם הילדים במועדון ופשוט רואה אותם, שווה לפעמים יותר מכל שיעור חשוב בבית הספר."

עבור גרסול, החינוך הבלתי פורמלי, או "החינוך החברתי-קהילתי", כפי שהוא מקפיד לכנותו, הוא הרבה יותר מסידור לשעות אחר הצהריים. בעידן הטיקטוק והרשתות החברתיות, הוא רואה בקבוצה החינוכית כלי הישרדותי ממש.

"אנחנו נמצאים בעידן מאוד אינדיבידואלי", הוא מסביר. "הילדים חווים קשיים בבתי הספר וברשתות, והמערכת המקומית בקיבוץ נותנת להם מקום בטוח להתפתח כיחידים כחלק מקבוצה. יש אנשים שיגידו שהקבוצה היא מטרה חינוכית – אני חושב שהיא הכלי. הכלי הכי משמעותי שיש לנו. זהו מקום בטוח להתפתח כחלק ומקבוצה וכפרט בתוך הקבוצה, יחד היכולת להרגיש שייכות וזהות ובתוך זה לשמור על ה'אני' בתוך קבוצה."

מסנדלי שורש למדים

הדרך של גרסול לשולחן מנהל "שבילים" לא עברה במסדרונות אקדמיים – למרות שהוא בוגר תואר ראשון בחינוך בלתי פורמאלי בבית ברל, וכרגע משלים תואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני. הוא צמח מתוך השטח, מהמפגש הישיר עם בני נוער ומהאמונה העמוקה במודל החינוך הקיבוצי וברזי החינוך הבלתי-פורמאלי.

"גדלתי בחינוך הבלתי פורמלי, הדרכתי בו, זה בדם שלי" הוא משתף. "יצאתי לשנת שירות בתנועה הקיבוצית, התגייסתי לנח"ל, הייתי קצין". וכמו קיבוצניק טוב, אחרי טיול אחרי צבא וסיבוב בתל אביב, חזר הביתה לחוקוק – לא לפני שהתברג חזרה בתפקיד הדרכה בתנועה.

"כשעוד גרתי בתל אביב, תוך כדי הלימודים, עבדתי במשרה חלקית במחלקת מפעלים", הוא מספר. דבי ברא"ס, ראשת אגף החינוך בתנועה הקיבוצית דאז, ראתה את הפוטנציאל והבהירה לגרסול שהיא מצפה שישתלב באגף מעבר לכך. כך, בתום לימודיו, הפך ב-2021 לרכז המפעלים של התנועה.

ב-2024, אחרי שנים שכללו קורונה ומלחמה, מונה לרכז "שבילים" בצפון (לצד דגן קרן, שעושה זאת בדרום) יחד עם ראש התוכנית כולה. אך השנתיים האחרונות העמידו את התפקיד של גרסול במבחן שלא הופיע באף תוכנית עבודה. במיוחד עם עובדת היותו קצין קרבי במילואים, שלמרבה האירוניה, סיים בדיוק חודש וחצי של מילואים שותפים בגזרת יו"ש חודש לפני פרוץ המלחמה.

בזמן שחבריו לאגף הגיעו למלונות המפונים בים המלח ובאילת כדי להקים מערכות חינוך מאפס בתוך הכאוס, גרסול מצא את עצמו שוב על מדים. "בתקופה הראשונה של המלחמה לא הייתי פיזית במפגשים במלונות, כי הייתי במילואים", הוא מספר, ומוסיף שבדרכו לעזה קיבל מאשתו את הבשורה שהיא בהריון, ושבתו השנייה בדרך.

בסך הכל, עשה במהלך המלחמה מאות ימי מילואים ב-4 סבבים (וזה לא הסוף). אבל למרות הסבבים והקושי וכל הגזרות (והוא היה בכולן), תמיד היה עם עין אחת על האגף. "שמעתי מהחברים באגף על מה שקרה במלונות, וזה רק חיזק אצלי את מה שתמיד האמנתי בו. ראינו בלייב את החשיבות של המערכת הזו, וכמה היא דרמטית, כמה חוסן יש לילדים בקיבוצים שבהם המערכת הייתה חזקה. הבנו שזה הניצחון האמיתי של החינוך החברתי בקיבוץ".

לא 'כוח אדם' – אנשי חינוך

המשבר הנוכחי, ששוטף את הקיבוצים ואת ישראל כולה, הוא משבר צוותי החינוך – מה שגרסול מסרב לכנות 'משבר כוח אדם' ("הם לא 'כוח אדם', אלו אנשי חינוך"). הוא מספר שהוא סקפטי לגבי פתרונות קסם, אבל כן מאמין בעשייה משותפת.

"אין ספק שיש משבר", הוא מבהיר. "קשה מאוד למצוא צוותי חינוך איכותיים, וקשה מאוד להשאיר אותם", הוא אומר. "היום, אם מדריך סוגר שנה קלנדרית בקיבוץ, זה כבר לא מובן מאליו". לדבריו, זה קשור להוקרה של המקצוע בארץ, וכן, גם ליכולת לשלם משכורות שישאירו אותם. "אנחנו בחינוך מאמינים בתהליכים, ותהליך דורש זמן. זה קשה מאוד כשהתחלופה כזו גבוהה."

ממש בימים אלו, הוא מספר, מוקם שולחן רוחב בתנועה יחד עם אגפי צעירים ומשימות כדי למצוא פתרונות יצירתיים. "אנחנו פועלים מול משרדי הממשלה והמועצות להכניס תוכניות דמויות עבודה מועדפת שכוללות הכשרה ומענקים".

"יש פה משבר כל כך עמוק וכלל-ארצי, ואני מודה, אני סקפטי לגבי היכולת שלנו להתמודד איתו לבד, ובטח שמנהלות החינוך לא יכולות להתמודד איתו לבד. אבל מה שבטוח, זה שכל דבר שווה ניסיון. כל מה שלא ניסינו עד היום – שווה שננסה עכשיו".

וזה דחוף לנסות, אומר גרסול, כי החינוך החברתי הוא קריטי בנוף הקיבוצי. "הקיבוצים היום הם לא מה שהיו לפני 40 שנה, וגם אנחנו צריכים להשתנות. אבל בסוף, כשאני רואה את המנהלות והמדריכים בשטח, את אלו שלא מוותרים גם כשיש חוסר בצוותים וגם כשהמציאות הביטחונית דופקת בדלת – זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך ולדחוף את שבילים קדימה."

התפיסה הזו עמדה למבחן הקיצוני ביותר בשנים האחרונות – וגרסול מספר על ההבדלים הדרמטיים בחוסן בין קהילות שבהן מערכת החינוך תפקדה לכאלה שלא. "ראינו את זה בפינוי. בקיבוצים שבהם מערכת החינוך הייתה משמעותית, החוסן של הילדים היה אחר לגמרי. גם סביב החזרה הביתה, הסוגיה שהכי העסיקה את הקהילות היא המערכת. קיבוץ שהצליח לשחזר את המערכת החינוכית מהר, הצליח להחזיר את הקהילה הביתה."

אל תקראו לו 'בייביסיטר'

אחת הדילמות הגדולות שהוא פוגש בשטח, היא שאלת הרלוונטיות של החינוך הקיבוצי ב"קיבוץ המתחדש". כשהבתים גדולים יותר, הפרטיות מקודשת והכל נמדד בכסף, עולה השאלה: למה להשקיע כל כך הרבה במערכת מקומית?

"אנחנו עדיין תופסים את עצמנו כקיבוצים ולא כישובים קהילתיים," הוא פוסק. "אחת הרגליים שמחזיקות אותנו כקיבוץ היא מערכת החינוך. אם הקהילה רוצה בייביסיטר עד ארבע – סבבה, בשביל זה יש צהרונים בעיר. אנחנו לא שם. בחינוך הקיבוצי יש תהליכים והדדיות בין הקהילה למערכת. הקהילה שמה לא מעט כסף בכל שנה, והמערכת מחזירה בזה שהיא מייצרת זהות."

הזהות הזו, לדבריו, משתנה מקיבוץ לקיבוץ. "לכל קיבוץ יש את הערכים שלו. בחוקוק גדלים על זה שנחל עמוד הוא חלק מהחצר שלי, ובקטורה יוצאים לטייל במדבר. הלוקליות הזו היא המשמעות. אנחנו רואים היום קיבוצים שלתקופות מסוימות סגרו את המערכות ושלחו ילדים לחוגים בחוץ – והיום הם נלחמים להקים אותן מחדש. למרות המסכים והבתים המרווחים, הילדים 'מצביעים ברגליים'. הם רוצים את המפגש, הם רוצים את הקשר עם המבוגר המשמעותי."

כשהוא נשאל איפה הוא רואה את "שבילים" בעוד כמה שנים, גרסול מדבר על חיזוק המעמד של החינוך הקיבוצי מול המדינה ועל העמקת הזהות הקהילתית. "המשימה שלנו היא לתמוך במערכות בשתי חזיתות. פעם אחת בעצם הקיום הפיזי שלהן, ופעם שנייה בהצבת החינוך בראש סדר העדיפויות. אני רואה יותר ויותר מנהלים עסקיים שמגיעים למושבי החינוך בכנסים, וזה סימן טוב."

"בסוף, המטרה היא שכשקיבוץ מתמודד עם דילמה או בעיה סביב החינוך, הוא ידע שיש לו למי לפנות. אנחנו כאן כדי לעזור לקיבוצים לשאול את השאלות הנכונות ולמצוא את התשובות בעצמם. בסוף, הילדים צריכים את המעגל הזה, ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי שהמדריך ימשיך לשבת איתם במעגל."

---

רוצים לשמוע עוד? גיא גרסול וצוות אגף החינוך יחכו לכם בכנס החינוך השנתי במעלה החמישה, 20-21 בינואר. נתראה שם!