מבית קמה לטהרן: "אם מחר מדכאים את ההפגנות אני לא יודעת איך הצעירים ימשיכו לחיות שם"

למרות מזג האוויר והנהיגה הארוכה בערב יום עמוס ומלא התחייבויות, כולל ילדים שנשארו בבית, שלשום דנה שמח החליטה שהגיע הזמן והתניעה את האוטו לכיוון חולון, שם התקיימה הפגנת תמיכה מקומית בעם האיראני המוחה. "הקהילה של יוצאי איראן בישראל חיפשה את הרגע הנכון לתמיכה הזאת ונדרשו אישורי משטרה. הפרסום רץ במלא קבוצות ויש מתח מאוד גדול, אנחנו מחכים למוצא פיו של מלך העולם, אז נראה", היא צוחקת לרגע אתמול בשיחת טלפון עימה, במהלך הנהיגה למרכז.

רוב הזמן, בהקשר המדובר, היא לא צוחקת. שמח – מרצה, פרשנית וחוקרת עצמאית על מחאות האזרחים באיראן מאז המהפכה ועד היום, ששמה לה למשימה לקרב ישראלים ואיראנים דרך תרבות, אומרת שהלילות האחרונים שלה די לבנים. וזה לא, או לא רק, בגלל הדאגה ממה שהמצב הזה מגלגל לפתחנו כאן בישראל.

העם באגרופים חשופים

"אנשים שהצליחו לצאת עכשיו מאיראן שיחררו סרטונים ותמונות קשות מאוד מאוד ודברים מזעזעים. אני ישנה מעט מאוד כי אני רואה דברים קשים ושומעת את מה שהם אומרים וזה נורא ואיום, המשטר פתח במלחמה נגד העם והוא נחוש לדכא את ההפגנות בכל אמצעי", היא נאנחת. "עד המחאות הנוכחיות ואפילו אם היית מדברת איתי לפני כמה ימים, הייתי אומרת לך שהמערב לא צריך להתערב ושהאיראנים צריכים לדאוג לעצמם ושיש כוחות מהשלטון הזה שצריכים להתנתק ממנו ולייצר את חילופי השלטון, אבל ברגע זה כולם ישרו קו עם השלטון והעם נלחם באגרופים חשופים ואין מנוס משינוי בעזרת התקיפה של טראמפ. הוא מנסה ביד רכה יותר, נראה לאן זה יוביל", היא מנתחת.

אחרי המלחמה עם ישראל המשטר היה פחות ברוטאלי. הוא הבין שהוא ברמת פופולריות נמוכה, אז הם המתינו עם האכיפה הקשה. בשבת לפני שבועיים חמינאי נתן את הדרשה השבועית והשעון על החיים של המפגינים התהפך

החדשות במגה אירוע הזה דינמיות עד לסחרר. נכון לשעות אלו וכמעט יממה לאחר הריאיון עם שמח, רשת החדשות של אל ג'זירה באנגלית דיווחה כי לפי דברי שגריר איראן בפקיסטן, טראמפ הודיע לאיראן שאין בכוונתו לתקוף וביקש מהאחרונה לגלות איפוק.

"אני חושבת שכדאי להקשיב למה שטראמפ אומר", שמח אומרת כמה פעמים במהלך השיחה ובהודעות הטקסט שאנחנו מחליפות מספר ימים. לנבא את מה שיעשה לבסוף היא פחות יכולה, אבל בצד השני היא יותר נחרצת. באופן כללי ובטח בשבועות האחרונים, לשמח, דוברת המועצה האזורית "בני שמעון" ובת להורים שעלו מאיראן, אין הרבה זמן עודף בנטפליקס ובהתמוגגות מסרטוני חתולים חמודים ביוטיוב. בשעות הפנאי המעטות שלה היא עסוקה במה שמתרחש בטהרן, ובטח עכשיו. היא מבינה וקוראת פרסית. לחשבון האינסטגרם שלה יש יותר עוקבים איראניים מישראלים. אולי עכשיו זה ישתנה כיוון שהיא מפרשנת את המצב במדיה והתראיינה בין השאר לחדשות 12 ו-13.

"אני עוקבת אחרי מה שקורה שם הרבה שנים, דרך רשתות חברתיות. גם מהפריזמה של המשטר וגם מזאת של האזרחים שאומרים משהו אחר, ואני רוצה להביא לקהל הישראלי את הרחוב האיראני. אני לא חוקרת אקדמאית, זה יותר מחקר עצמאי ומהמקום הזה אני כותבת פרשנויות דרך העיניים של הרחוב", היא מסבירה. את המידע הזה היא מעבירה גם באמצעות הרצאות. עכשיו הכול בקונסטלציה של חדשות והן קשות ומדממות, אבל בזמנו הרעיון שלה היה להביא את ה"soft version". "התחלתי מלראות איך אני מנגישה את זה יותר רך, דרך אומני גרפיטי מגניבים שעובדים באיראן או גולים שממשיכים להוציא מסרים דרך הקירות במקומות אחרים בעולם, וזה המשיך לקול של מחאת הנשים, הראפרים שמנסים להוציא קול אמיץ כנגד הקול שהמשטר רוצה לחסום. אגב, גם המשטר משתמש בקירות כדי להעביר מסרים".

איך את אוספת מידע?

"כשיש שגרה ויש אינטרנט אני מצליבה את מה שאני רואה, כי יש היום AI וקל מאוד לזייף מציאות ולייצר תמונה פייק, אז אם אני רואה מחאה או הפגנה, גם לפני אלו הנוכחיות, אני בודקת מי המקור, כמה ומי העוקבים. אני כבר יודעת אחרי מי כדאי לעקוב כדי לקבל תמונת מצב מהימנה וגם היום כשאין כמעט תקשורת שיוצאת זה עוזר לי להבין מה מהימן ומה לא".

"כשיש שגרה ואינטרנט אני מצליבה את מה שאני רואה, כי יש AI וקל מאוד לזייף מציאות, אז אני בודקת מי המקור, כמה ומי העוקבים. גם היום כשאין כמעט תקשורת שיוצאת זה עוזר לי להבין מה מהימן

האתגר הוא הורדת השאלטר על המדינה, כולל, היא אומרת, אי יכולת להתקשר לאיראן מבחוץ. שיחות נכנסות למדינה פוגשות כעת בהודעה קולית מוקלטת בקול נשי, ונחסמות. מה שאין לה ספק לגביו, הוא היד הקשה מאוד בה נוקט כעת המשטר. המילה "אכזריות" עולה פעמים רבות בשיחה, כולל דוגמאות מצמררות.

את התעוזה של המפגינים כעת את מפרשת כעת גם כתגובה למלחמת 12 הימים עם ישראל.

"אחרי המלחמה עם ישראל המשטר לקח צעד אחד אחורה והיה פחות ברוטאלי. הוא הבין שהוא ברמת פופולריות נמוכה ורצה להתחבב על העם, אז הם המתינו עם האכיפה הקשה. ולכן בכל יום שעבר מאז יוני יכולת לראות שהאומץ של הנשים עלה, הביגוד שלהן הפך חשוף יותר, וגם גברים התחילו להרשות לעצמם יותר. נשים רצו במרתון בלי כיסוי ראש, היה קונצרט באמצע טהרן והם שרו שם רדיוהד, והעם אמר כל הזמן שהכפייה והחוסר בחופש בסיסי והחוקים הקשים האלה – אנחנו לא רוצים אותם. וזה התפרץ לרחוב".

ואז, את אומרת, טראמפ אמר 'אנחנו רואים אתכם, בואו נראה איך זה יילך'.

"וזה מתדלק את הצעירים שמתחילים לגעת בשבבי החופש, והוא משדר סוג של 'עזרה בדרך' ואז בשבת לפני שבועיים חמינאי נתן את הדרשה השבועית שלו ומהרגע הזה היה ברור שהשעון על החיים של המפגינים התהפך. ככל שטראמפ שידר עוד מסרים, התעוזה עלתה. עכשיו השלטון ממשיך לייצר בשני הערוצים שלו תמונה ויזואלית שמראה שהכל בסדר ושהעם תומך בהם וגם מפגין בעדו ואומר שהכל זה מזימה ציונית".

ממש לאחרונה כתבנו ב"זמן קיבוץ" על שמח, שיזמה את "נואורוז" – פסטיבל הקולנוע האיראני הראשון שהתקיים בשדרות בנובמבר. "גם הפסטיבל היה מאותו מקום של לנסות להכיר את איראן לישראלים דרך תרבות ודברים 'רכים'", היא מסבירה. הוא היה מוצלח מאוד וזכה להתעניינות גורפת כבר לפני פתיחתו. מרבית האירועים בתשלום היו "סולד אאוט" כשבוע לפני פתיחתו, והיא קיבלה טלפונים של התעניינות, סיפורים ופידבקים נרגשים מכל הארץ. גם תל אביביים הגיבו בפוסטים מבואסים על כך שהאירוע לא מתרחש, באופן לא צפוי, מתחת לביתם. למעשה, האימפקט של הפסטיבל הגיע עד איראן, והוא זכה גם להתייחסות מטעם מפלגת השלטון. "ישראל עשתה מאמץ מגוחך להראות את תמיכתה וחמלתה כלפי האיראנים… הוא מקור צחוק לכל מי שמכיר תרבות ואמנות" (תרגום של גוגל), נכתב בין השאר בהתייחסות ליוזמה המקומית שלה. היא רואה בזה חלק מההצלחה.

מה שאנחנו אולי פחות יודעים הוא שהרקע למחאות האלו הוא כלכלי, ושהנושא הזה לדבריך הוא ציפור נפשם של האיראנים.

"באמירה כללית, אם יש משהו שמאפיין אותם, הוא שהם אנשים שהפרנסה שלהם היא הדבר הכי חשוב. המחאה הזאת יושבת על תשתית של מחאות אזרחים מ-2025 שהתחילה בשפל כלכלי. המטבע האיראני היה בשפל והשנה התחילה לא טוב עבור האזרח הממוצע והמטבע ממשיך לצנוח. לאורך השנה היו מחאות של איגודים כאלו ואחרים, פנסיונרים, נהגי משאיות… כל אחד מחה על מה שהיה עקרוני לו, ראיתי פעם שמחו על אוכל לא מספיק מזין או טעים באחת האוניברסיטאות. כל קבוצה יצאה החוצה עם המסרים שלה ובתוך זה היתה את מלחמת 12 הימים. 48 שעות לפריצתו זה היה מבצע מאוד מאוד מוצלח שיילמד שנים קדימה".

" 48 שעות לפריצתו, "עם כלביא" היה מבצע מאוד מוצלח. הם היו בפאניקה מוחלטת. המשטר ניסה להעביר מסר של 'הנה אנחנו מנצחים' והמסר של 'יחד ננצח' שהיה אצלנו עבד גם שם, זה היה אותו קריאייטיב של אחדות

"במלחמה, היא אומרת, "הם היו בפאניקה מוחלטת, הם לא מורגלים במלחמות, הם ברחו לכל מיני מקומות כדי להתחבא והיה משבר תשתיות מים וחשמל ובאיזשהו שלב המשטר הוריד את השאלטר. המשטר ניסה להעביר מסר של 'הינה אנחנו מנצחים' והמסר של 'יחד ננצח' שהיה אצלנו עבד גם שם, זה היה אותו קריאייטיב של אחדות. ואיראן הרבה יותר גדולה, כך שכשהיא אומרת: 'אנחנו מדינה אחת כנגד האויב הציוני', זה משמעותי".

וכאן אנחנו שבים לעניין הפיננסי.

"המטבע המשיך לצלול. כוח הקנייה של האיראני הממוצע שמרוויח 100-500 דולר בחודש לפני מיסים נשחק אגרסיבית ומחיר מוצרי המזון הבסיסיים עלה ב-70% וזה הרתיח את הדם שלהם. בהתחלה נראה שהגוון של המחאות הנוכחיות הוא כלכלי. היו מחאות של קמעונאים שאמרו לציבור: 'אל תקנו!' וזה הגיע למצב בלתי נסבל מבחינת היכולת להביא אוכל הביתה".

את האומץ הנשי הנוכחי את קושרת גם ל"מחאות החיג'אב" מ-2022, אז המון אנשים יצאו לרחובות בעקבות הרצח של מהסה אמיני וזה תרם מאוד לאקטיביזם הנשי. והנה אנחנו בנקודה הזאת בזמן.

"אני חושבת שהיות שהמחאה הזאת תודלקה על ידי טראמפ והעם הקשיב לו ויצא ונלחם בצורה יוצאת דופן, אם הוא לא יתקוף המשמעות עבור העם באיראן היא של בגידה יותר כואבת וקשה ממה שנראה בעבר, מה גם שהזיכרון הקולקטיבי של העם האיראני הוא של התערבות שלילית של המערב בענייני המדינה הפנימיים, סוג של אימפריאליזם. ועכשיו הם קוראים לעזרתו של המערב וספציפית של טראמפ, ואם הם ירגישו שהם יצאו לרחובות וכל הדם הזה נשפך לחינם, זאת תהיה בגידה ענקית. בעבר דיברתי וכתבתי על זה שאסור לנו להתערב אבל עכשיו אני חושבת שזאת נקודת אל חזור. אם מחר מדכאים את ההפגנות אני לא יודעת איך הצעירים יוכלו להמשיך לחיות שם. כל עוד השאלטר מורד אנחנו יכולים להניח שהמחאות ממשיכות וכשידליקו את אור נוכל לקרוא את המספרים, לראות מה קורה ולהסיק שהמחאות שככו".

יש להם ציפייה מישראל בהקשר הזה או רק מטראמפ?

"הם קוראים לביבי כל הזמן והם אוהבים אותו וכן – הם מצפים מישראל שתושיע אותם. לא כולם רוצים את ההחלפה של השלטון הזה, אבל אני חושבת שיותר מפעם הם רוצים שביבי יתקוף כי האכזריות שבה מדכאים את המחאות חידד אצל המתנגדים למשטר את ההבנה שהוא צריך ליפול בכל מחיר".

אם טראמפ לא יתקוף המשמעות עבור העם באיראן היא של בגידה יותר כואבת וקשה ממה שנראה בעבר, מה גם שהזיכרון הקולקטיבי הוא של התערבות שלילית של המערב בענייני המדינה. ועכשיו הם קוראים לעזרתו

אז שוב הכול מתכנס לטראמפ. "בדרך כלל הוא אומר ועושה אבל צריך לחכות ואני חושבת שהכי משמעותי זה להבין את המשמעות של מדינה כל כך גדולה ועוצמתית עם כאלו מצבורי נשק, כי היום שאחרי יותר חשוב מהיום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, זאת הדאגה האמיתית. האם אלו יהיו כוחות של משמרות המהפכה או הבן של השאה שיתפסו את השלטון. עדיין מוקדם לומר", היא מנתחת.

מילה אופטימית לסיום?

"נעבור גם את זה. אולי עוד יהיה פה מזרח תיכון חדש".

את קצת סותרת את עצמך בגלל מה שאמרת לפני רגע, על היום שאחרי וזה שאנחנו צריכים לדאוג ממי שיבוא אחרי המהפכה.

"תראי מה קורה בסוריה וגם במצרים, זה מחזיק. המשטר הזה לא יכול להחזיק הרבה זמן. יכול להיות שהדור הבא של ההנהגה שלהם יבין שללכת עם הראש בקיר מול המערב זה לא הפתרון. להרצאות שלי אני קוראת In the name of hope, אז תמיד יש תקווה. אני בינתיים ממשיכה לפעול להכשרת ולקירוב הלבבות".

לאינסטגרם של דנה שמח

instagram.com/dana.sameah?igsh=eDN2Ymh4Nm96aTBk