תנועה

תוכנית תל"מ פעילה בשובל מאז שנת 2017. במשך הזמן התחלפו פה כמה "דורות" של צעירים שגרו ועבדו בענפים של הקיבוץ, ובעיקר בחינוך. בשנה שעברה, בגיליון דצמבר 2024 של השובעלון, שמענו על הפרויקט מטיגיסט מספין-יהונתן, המקשרת הקודמת של התוכנית בקיבוץ. עכשיו קפצתי על ההזמנה ללמוד עוד לעומק כדי לספר לכל הקהילה עוד על התוכנית ולהביא כמה מהקולות של מי שלוקחים בה חלק עכשיו.

נפגשתי עם שרה גטהון ויובל שטה, שתיים מתוך החמישייה שגרים ועובדים כעת בשובל במסגרת תוכנית תל"מ, ועם יערית פלטו, המקשרת של התוכנית כיום. את יובל ושרה אני כבר מכירה מהגנים ומחברת הילדים, וזכיתי ששתיהן היו עם הילדות שלי. שמחתי מאוד על ההזדמנות לשבת יחד איתן על כוס תה ולשמוע מהן עליהן ועל החוויה שלהן בקיבוץ.

איך הגעתן לתל"מ?

יובל: חברת ילדות שלי התחילה בתל"מ ועניין אותי הרעיון. הייתי במעבר, אחרי שנה שניה של שירות לאומי. הייתי בבית ארבעה חודשים והבנתי שאני רוצה שינוי.

מה עשית בשירות הלאומי?

בשנה הראשונה הייתי בבית-ספר במבועים והעברתי שיעורים ופעילויות על זהות יהודית, ובשנה השניה במגדל העמק, עם תוכנית "פותחים עתיד" – ליווי של ילדים בסיכון.

איפה גדלת?

גדלתי באשדוד ובהמשך למדתי בפנימייה בגבעת וושינגטון.

ואת, שרה?

גדלתי בחדרה ולמדתי שם. הגעתי לתל"מ דרך חברה שכבר סיימה. שתינו היינו בעבודה שלא היינו מרוצות ממנה ורציתי לעשות שינוי, רציתי עצמאות.

עשית שירות לאומי?

כן, שנה בירושלים, באולפנה של נוער בסיכון.

אז באתן כבר עם ניסיון של עבודה עם נוער וילדים

יובל: הכל זה נפשות.

ספרו במה אתן עובדות בשובל

שרה: אני עובדת בגנים. הגעתי בפברואר 2025, התחלתי בכלבו ואז עברתי.

למה?

כשרות. פסח שבר אותי. ואז הגעתי לגנים.

שינוי טוב?

חד משמעית. אני עובדת בגן פטל.

יובל: אני הגעתי ב-1.1.25. התחלתי בנרקיס ואז עברתי לדרור ונשארתי בדרור. הפכתי להיות מובילה באוגוסט.

איך זה להיות מובילה?

יובל: בהתחלה היה לי קשה שיש המון אחריות. משבוע לשבוע באמת הבנתי כמה האחריות גדולה. חששתי מאיך לדבר עם ההורים ומכל מיני דברים. אבל עכשיו טוב לי. אני כבר יודעת מה חשוב, מה לא חשוב, לא להיבהל מכל דבר.

איך זה הרגיש כשהציעו לך את התפקיד?

יובל: בהתחלה אמרתי: אוקי, זה בגלל שחסר צוות. אבל עכשיו אני יותר מבינה שזה בגלל היכולת שלי. אני רואה תוצאות.

יערית: שחר, המנהלת של התוכנית, אומרת שכל צעיר שמרגיש שהוא צריך עזרה בכיוון או במציאת משמעות יכול לבוא לתל"מ ואז יחליטו אם לקבל אותו. אתן מרגישות שתל"מ עזר לכן בעצמאות, במקפצה לחיים מחוץ לבית?

שרה: חד משמעית. אבל אני לא אחפש את עצמי מחדש אם אני לא אהיה פה.

יערית: המשמעות של תל"מ שונה מאחד לאחד אבל המטרה אותה מטרה – לתת מסלול למשמעות והתפתחות.

יובל: למוביליות חברתית. אם הייתי נשארת בבית שלי לא הייתי באותו מקום.

ספרו קצת על ההבדל, בשביל כל אחת מכן, בין החיים בקיבוץ לחיים בבית

שרה: תחושת המוגנות שיש פה לילדים זה משהו שלא תמצאי בעיר. לראות ילדים מסתובבים בלי שההורים שלהם יפחדו, לא לפחד להשאיר דברים מחוץ לדלת.

יובל: האופניים מחוץ לבית והן נשארות שם יום אחרי

שרה: הקהילתיות. יש לה יתרונות משמעותיים.

יובל: זה שיש על מי להישען

שרה: הכל מרגיש משפחתי

וגם – אצלנו במגורים של הצעירים הוייב הוא אחר, הכל של כולם.

מי הקהילה של הצעירים שפה?

חיילים וצעירים ששוכרים פה דירות. אנחנו יושבים יחד כשנפגשים בחוץ, מעבירים פה סופ"שים יחד.

יערית: איפה שגדלתן יש קהילתיות כזאת?

שרה: בטח שיש. אבל פה אנחנו גם עובדות וגם גרות.

יובל: אנחנו קצת חיצוניות פה. למשל אני בכובע של המדריכה, אז אני לא אדבר חופשי עם הורים.

יש כבר תוכנית מה הלאה?

שרה: אני רוצה ללמוד עבודה סוציאלית, עוד לא החלטתי איפה.

יובל: עוד לא החלטתי. אני אוהבת המון דברים.

יערית: יובל רוצה ללמוד הכל.

יובל: אפילו עשיתי קורס תיאטרון עם סדנת משחק דרך תל"מ.

יערית, מה קורה באולם בזמן חוג ג'ודו של הילדים?

יערית: בחוג ג'ודו של יום ראשון יש מיקרוקוסמוס של הקיבוץ. הכל התחיל כי איינדיס הגיעה לשם במסגרת בייביסיטר, ואז התחלנו לדבר והתחברנו להורים אחרים שהיו שם. במקביל רצינו לעשות סדנת מודלינג (modelling), להביא אנשים שיספרו במה הם עובדים. הסתבר שביום ראשון ב-16:15 כולם פנויים וככה נפגשנו בזמן חוג ג'ודו ודיברנו עם כל מי שהיה שם. עד עכשיו הן פגשו מהנדס מכונות, רופאה, קלינאית תקשורת, ביולוגית שמתעסקת בפיתוח תרופות…

כותרת עמוד מפריד שם האתר

מה הערך של סדנת מודלינג מבחינתכן?

היינו מופתעות מהמשכורות וההשכלה.

יובל: העניין של המודלינג היה לפתוח אפשרויות. להבין מה קיים, מה האנשים למדו ובמה הם עוסקים.

שרה: זה התחיל מזה שראינו שהרבה אנשים פה כל הזמן בבית אפילו שהם עובדים.

מה עוד מפתיע אתכן?

יובל: המעורבות של ההורים בחיים של הילדים – השיא שבשיא.

אני מניחה שזה גם מוסיף אתגר כמובילה

יובל: גם, אבל זה יפה שהם רוצים לדעת מה הילדים שלהם עושים בכל זמן.

יש לכן תפיסות על החיים שהשתנו מאז שהגעתן לכאן? למשל כמו זה שאמרתן שהופתעתן מהמשכורות ומהעבודה מהבית

שרה: תמיד הייתי מאוד סובלנית כלפי אחרים, כלפי דעות שונות, אבל פה באמת הבנתי כמה דעות זה לא קשור לאנשים עצמם. למדתי פה להסתכל על הבן-אדם גם כשהדעות מאוד שונות. כן שואלים אותי שאלות על זה שאני מאמינה, אבל יותר מתוך התעניינות ולא משיפוט.

יובל: הילדים באו אלי עם המון שאלות כשאמרתי שאני דתיה.

יערית: יש סיכוי שבשביל הרבה מהם את הדתיה הראשונה שהם פגשו בחייהם.

יש איזשהו מסר שהייתן רוצות להעביר לקהילה? משהו שהייתן רוצות שידעו?

יערית: הקיבוץ ותל"מ אפשרו לכן לחשוב על עצמכן יותר מאשר על לעבוד לשם מחייה. מאז שהן הגיעו לקיבוץ הן עשו להן לוח עם חלומות. הן עשו בשביל עצמן דברים שלא עשיתי בכל ימי חיי.

יובל: עשינו לוח חזון. בשנה הזאת הגשמתי יותר חלומות ממה שהגשמתי בחיים שלי. את מגיעה ויש לך שקט.

לא מזמן אמרתי לשרה ואיינדיס תודה, כי אני מרגישה שהחברות שלנו מאוד מקדמת. אנחנו ביחד באותו מקום שרוצה להתקדם ולצאת מתקרת הזכוכית שאני נמצאת בה. כאן בקיבוץ הכל פתוח בפנינו, אין משפחה על הראש, אחים שצריך לשמור עליהם, הישרדות. אפשר לעשות הכל. טסנו לחו"ל בפעם ראשונה, שלושתנו יחד. עשינו צניחה חופשית. יצאנו לסדנת מהות – רטריט חיצוני שלא קשור לתל"מ. טל גבעון קישרה אותנו לזה.

יערית: הבנתי שאני בחיים שלי על הישרדותי, ואתן במקום אחר. הן באו לפה לצאת משגרת החיים שלהן ולהגשים חלומות.

מה תרצו לספר על הקשר עם יערית?

יובל: אני כל הזמן אומרת שיערית אחות על מלא. היא אחת שמבינה עניין. היא פרקטית.

שרה: כשהגעתי היו לי מלא בקשות שהרגשתי לא בנוח לבקש והבנתי היא שם לדברים הכי קטנים. היא פרקטית ולא משנה מה אני אגיד לה – היא תעזור. ואני מרגישה הכי בנוח איתה. היא אחת מהחברות שלי. היא גם מאוד קישרה אותנו לקיבוץ.

יערית: אני לומדת המון מתל"מ. שלושתן גם מלמדות אותי כל מה שאני צריכה לדעת על העדה האתיופית.

שמעתי משחר על מה שנקרא בשפה של התוכנית "המעטפת". את מי אתם פוגשים מהקיבוץ?

הדס אגסי קהלני היא אחות על מלא. הדס עושה לנו הכוונה תעסוקתית וסדנאות כישורי חיים, שזה כיף ממש. טל גבעון היא קואצ'רית ודנה גוטפריד עושה טיפול פסיכולוגי. גונן גולני [בן הזוג של יערית] הוא אב הבית שלנו.

יערית: הוא קצת חושב שהוא מקשר יחד איתי. הם עשו איתו פרויקט של שיקום מכונת הכביסה. ויובל בנטוב עשה להן סדנה על התנהלות כלכלית, והוא ממשיך ללוות אותם בתחום הפיננסי.

יובל: הוא הכי פרקטי.

כמה אתם עכשיו בשובל?

חמישה: עידן בן זקן עובד בשקד ובנעורים, איינדיס יהואלה עובדת בנרקיס, אביטל גד מחליפה בגנים, שרה בפטל ויובל היא המובילה של דרור.

תודה ענקית! עד שסוף השנה יגיע ותפרסו כנפיים, אנחנו נמשיך להתראות בשבילים, במסגרות, בבייביסיטר, ובחוג ג'ודו 🙂

לפני השיחה עם שרה ויובל ישבתי לראיון עם יערית ועם שחר שדה, מנהלת מחוז דרום של תוכנית תל"מ

שחר: אני עובדת כבר עשר שנים בתוכנית. אני בעצמי קיבוצניקית מנחשון, ואמא וסבתא. במסגרת תפקידי אני מלווה את הקיבוצים – כלומר את המקשרים והמקשרות ואת הצעירים שמשתתפי בתוכנית. אני מגיעה לשובל פעם בחודש, פוגשת את הצעירים לשיחות אישיות ואת יערית.

תוכנית תל"מ ממומנת על ידי משרד הקליטה. בעבר התוכנית היתה מיועדת לצעירים מהעדה האתיופית, ועכשיו היא פתוחה לכלל האוכלוסיה. זו תוכנית שהיא בתהליך השתנות. למשל כיום, כמענה לאתגרים שעלו במלחמה, פתחו תוכנית לחבר'ה צעירים מאור הנר שיכולים להיעזר באיסוף ובהכוונה שאנחנו מציעים. היתה גם תוכנית לשורדות נובה ועוד.

לכמה זמן הם מגיעים לקיבוצים?

שחר: משך התוכנית הוא שנה, ומי שרוצה יכול לבקש להאריך לשנה שניה. אם רואים שאותו צעיר עושה תהליך משמעותי, ומבינים שהשנה הנוספת תעזור כדי להתקדם עוד, אנחנו מאשרים את השנה השניה. בפועל השנה הראשונה היא בשביל להתרגל והשנה השניה כבר מצמיחה.

יערית: במפגש של המקשרים שומעים הרבה סיפורים על איך שהשנה השניה משמעותית. זה גם עניין מעשי – ממי שעובדים בחינוך הקיבוצים הרבה פעמים מבקשים להישאר יותר משנה אם זה מאפשר לסגור את שנת הלימודים ולא לעזוב באמצע שנה של גן או חברת ילדים.

מהו קהל היעד של התוכנית?

שחר: מגיעים חבר'ה שאין להם עורף כלכלי או משפחתי או גם וגם. שאין להם דמות שיכולה לקדם אותם, והם יכולים להיעזר בהכוונה קדימה. חלקם מגיעים אחרי שירות צבאי וחלק כשעוד עושים מילואים.

זו תוכנית שחייבת להיות WIN-WIN לקיבוץ ולצעירים – הקיבוץ נותן את החדרים ואת המעטפת, והחבר'ה מחזיקים משרה מלאה ומקבלים משכורת והכל. החשיבות של התוכנית היא המפגש עם הקהילה – קהילה שתומכת, שאפשר ללמוד ממנה.כשעובדים בענפים יש קשר עם הקהילה, למשל בחינוך יש קשר עם ההורים, וזה מאוד חשוב בשביל להתערבב ולהכיר.

שמה זה נותן בעצם?

יערית: הקהילה הקיבוצית מאוד שונה מהמסגרת המשפחתית שהצעירים מכירים וזה נותן להם פרספקטיבה אחרת על החיים. זה נכון לא רק לחניכי תל"מ, אלא לכל מי שלא בא מיישוב קטן, גם לי שבאתי מהעיר.

שחר: לכן החודש הראשון בתוכנית הוא הסתגלות. זה ממש רילוקיישן והתפקיד שלנו הוא לתמוך ולעטוף. אחרי שהצעירים מגיעים לקיבוץ ועוברים בהצלחה ראיון עבודה יש מעטפת שלמה, שכוללת קודם כל ליווי והכוון תעסוקתי ובהמשך מלגת לימודים. אנחנו מאוד משתדלים להשתמש בכוחות פנימיים. כאן בשובל הדס אגסי קהלני עושה את ההכוון התעסוקתי, דנה גוטפריד עושה ליווי פרטני וטל גבעון עושה אימון.

אחרי ההכוון התעסוקתי מתחילים לחפש לימודים, עם עזרה של יערית ושלי. מי שרוצה יכול לקבל טיפול פסיכולוגי, אימון. הלימודים יכולים להיות לימודי תעודה שאחריהם אפשר ישר לעבוד; אפשר לעשות הכנה ללימודים אקדמאים, השלמת בגרויות, פסיכומטרי (זה יותר קשה, כי זה דורש הרבה זמן ללימודים, בזמן שעובדים במשרה מלאה). היתה פה בשובל צעירה שאחרי השנה שלה נשארה לעבוד בשובל בנעורים ובמקביל למדה במכללת ספיר.

במשך השנה יש סדנת כישורי חיים קבוצתית ובה בין 10-16 מפגשים, שהדס מובילה. לשם מביאים נושאים כמו תקשורת, ניהול זמן, הצבת מטרות אישיות, זוגיות… מיומנויות חיים כאלה. מעבר לזה זו גם תוכנית אישית. בשיחות האישיות עולים צרכים שונים שאנחנו הרבה פעמים יכולים לסייע בהם.

בנוסף אנחנו עושים הכשרות למקשרים ולמעסיקים בקיבוצים, כדי לעשות התאמות בהקשר לתוכנית שמשתנה. זה כולל שיח עמיתים והכשרות לימודיות.

יערית: הקיבוץ מאוד מחויב לתוכנית. עם מנהל הקהילה הנוכחי זה אפילו עוד יותר מורגש, אנחנו משפצים מבנים בשבילם, דואגים להם לציוד.

שחר: היינו פעם על סף סגירה בשובל כי היו חסרים מבנים, אבל מינפנו את זה כולנו יחד – טיגיסט נלחמה על החדרים והצליחה, אורן דאג למימון, יערית נכנסה ודאגה לחבר'ה ממש מקרוב. עכשיו יש לצעירים שנכנסים לפה תחושה ממש טובה. זה לא סתם שהתוכנית התרחבה בשובל, יש משהו באווירה שעוזר לזה לצמוח.

יש לנו בקיבוץ הרבה עובדות ועובדים סוציאליים, פסיכולוגים ועוד. איך הם יכולים לעניין צעירים לגשת לתוכנית?

שחר: אנחנו מקבלים היום הפניות מתוכנית "יתד" לקידום צעירים וצעירות, שזו תוכנית של המדינה. יש שם עובדות סוציאליות שמפנות אלינו את הצעירים והצעירות שהתוכנית יכולה לתרום להם. אפשר גם להפנות ישירות אלינו.

כשמה הקריטריון?

שחר: מי שיש להם את הרצון להיכנס לתוכנית ורוצים עזרה להניע את עצמם קדימה. בקיבוץ אחר היה צעיר ששאלנו אותו למה הוא בא לתוכנית והוא ענה "כי אני לא עושה כלום". מי שיש לו או לה רצון להיכנס לתוכנית, וחושבים שזה מתאים להם – שיפנו. זה לא חייב להיות דרך הפניות של "יתד", גם חבר מביא חבר וכד'. מי שבא לתוכנית חייב להיות בוגר עצמאי מתפקד, כי אנחנו מחייבים להחזיק משרה מלאה. אנחנו תוכנית מקדמת, לא טיפולית.

יערית: ומהצד השני זו לא תוכנית השמה; זה לא שאנחנו מציעים עבודה ובואו לעבוד, ישנה גם המעטפת והיא בעלת משמעות. התוכנית דורשת לקבל טיפול במהלכה וזה חלק מהקידום.

מה החזון לעתיד של התוכנית?

שחר: כאמור אנחנו עכשיו בעיצוב מחודש של התוכנית, בין היתר בגלל המצב המשתנה בארץ – המלחמה והקורונה. התוכנית כל הזמן בוחנת צרכים חדשים בשטח ועושה התאמות, כמו שהצעירים במדינה כיום עוברים תהפוכות. עכשיו למשל קולטים צעירים משירות לאומי בתוכנית שמותאמת לקיבוצים, ונראה שעובדת טוב.

יערית: זו תוכנית בשביל בנות שלא יכולות להתגייס בגלל שחרורים מסיבות שונות ולא יכולות לעשות שירות לאומי רגיל, לאו דווקא דתיות. נותנים להם תוכנית עם הכוונה.

ומה לתפיסתכן הוא המקום של הפרויקט במדינה?

שחר: הפרויקט לא גדול, אפילו יחסית קטן. אבל מבינים שיש המון שצריכים עזרה ומעט פונים. יש המון תוכניות שנפתחות ב"יתד" ונופלות כי לא מגיעים צעירים. למשל תוכניות של מכינות לחיים, של חצי שנה, שמלא חבר'ה צריכים ולא באים.

יערית: יש הרבה ביקורת בשטח על בעיות חברתיות, והנה, כאן המדינה נותנת והשטח לא נענה.

שחר: היום יש 60 צעירים בתל"מ. זה הצטמצם בגלל הקורונה, מכיוון שלא קלטנו באותה תקופה, ולוקח זמן להרחיב בחזרה. אנחנו מנסים להבין את הסיבות ולומדים שהרבה צעירים פשוט לא מוכנים להתחייב לשנה. יש הרבה שקשה להם להתחייב ואנחנו סוג של מחזרים אחריהם.

ההשמות הן גם חלק מהאתגר. הרבה פעמים החבר'ה לא רוצים את סוג העבודות שהקיבוצים מציעים, אבל מבחינתנו אלו העבודות כי אנחנו חייבים שזה יהיה WIN WIN מול הקיבוץ. בסופו של דבר מי שבא ולא התעקש על התנאים מרוויח.

תרצו להוסיף משהו לסיום?

היפה בתוכנית תל"מ הוא שזו תוכנית הוליסטית: חיים, עובדים ומקבלים את כל המעטפת באותו מקום, ובדרך הזאת אנחנו רואים את הצעירים מהמון זוויות. הקשר עם הקיבוץ והקהילה דרך המקשרת, מאוד משמעותיים.

אנחנו רואים שכל מי שבאים לעשות באמת תהליך יוצאים מחוזקים, יותר מאמינים בעצמם, עם דימוי עצמי יותר גבוה. זה משהו שחוזר בשיחות סיכום שאני עושה עם מסיימים, שמספרים על המשמעות של החשיפה לאורח חיים אחר, לאפשרויות אחרות, ומשם האפשרויות לעתיד הן יותר גדולות.

יש לכן ידע רב בנושאים מעניינים ורלוונטיים כמו תזונה, כסף, עבודה, זוגיות ותחומים אחרים? מעוניינים לתרום ולשתף? מוזמנים ומוזמנות לפנות ליערית פלטו. תודה!