בשורה לקיבוצי הגליל ולישראל: אוניברסיטת קריית שמונה יוצאת לדרך

יש מהלכים אקדמיים שנמדדים במספרי סטודנטים, בדירוגים ובתקציבים. ויש מהלכים שנמדדים בשאלה רחבה בהרבה – האם הם מצליחים לשנות מציאות. ההכרזה הטרייה על הפיכתה של מכללת תל חי לאוניברסיטת קריית שמונה שייך בבירור לסוג השני. זהו מהלך שנוגע לא רק לעולם ההשכלה הגבוהה, אלא לשאלת עתידו של הגליל העליון כולו: האם יישאר אזור פריפריאלי שנאבק על הישרדותו, או יהפוך למרחב חי, יוזם ומושך, שמייצר לעצמו עתיד.

בהמשך להודעתו של שר החינוך מה-6.1, לאחר שהמועצה האזורית הגליל העליון הודיעה על העברה מוניציפלית של הקמפוס המזרחי של מכללת תל חי לקריית שמונה, כי המל"ג יכונס עוד החודש להכרזה על האוניברסיטה החדשה, הדבר אכן קרה. מדובר בהחלטה היסטורית שכן המכללה הוקמה ב-1957 ואילו ממשלת שרון קיבלה כבר ב-2005 החלטה כי תהפוך לאוניברסיטה. הממשלה עומדת להעביר בקרוב החלטה על תקצוב בהיקף של למעלה מ-500 מיליון שקל להקמת האוניברסיטה ולפיתוחה.

לתל-חי שלושה קמפוסים: הקמפוס הראשי והוותיק מול כפר גלעדי, הקמפוס המזרחי, שצמוד לשכונת יובלים החדשה יחסית של קריית שמונה, שעובר שינוי מוניציפלי, והקמפוס של מכללת "אוהלו" בקצרין שחובר למכללה. מיג"ל (המכון למחקר מדעי יישומי בגליל) שהוא בבחינת חובה בכל הנוגע להפיכת תל-חי לאוניברסיטה, נמצא בלב קריית שמונה.

שנים ארוכות של פערים מבניים בין המרכז לפריפריה, ומלחמה שטלטלה את הצפון, הפכו שאלות של חוסן, ביטחון, תעסוקה וצעירים לשאלות יום־יומיות

העיתוי אינו מקרי. אחרי שנים ארוכות של פערים מבניים בין המרכז לפריפריה, ואחרי מלחמה שטלטלה את הצפון, שבעטיה פונו קיבוצים ויישובים לחודשים ארוכים, מלחמה שמצריכה שיקום ארוך, שהפכה את שאלות של חוסן, ביטחון, תעסוקה וצעירים לשאלות יום־יומיות, האוניברסיטה שבדרך נתפסת בעיני רבים כמהלך אסטרטגי. כזה שלא עוסק רק בלימודים ובמחקר, אלא ביכולת של אזור שלם לשנות כיוון.

לא רק שלוחה של המרכז

שורשיה של תל-חי נטועים עמוק בסיפור ההתיישבות בגליל. כאמור, עוד בשנת 1957 הקימה המועצה האזורית הגליל העליון באצבע הגליל מרכז להשכלת מבוגרים – יוזמה חינוכית צנועה אך חלוצית, שביקשה להנגיש ידע והשכלה במרחב מרוחק מהמרכז.

בתחילת שנות ה-90 צמחה היוזמה למכללה אקדמית, ומאז הלך המוסד והתרחב בהתמדה. לאורך השנים משכה תל-חי סטודנטים מכל רחבי הארץ, פיתחה מסלולי לימוד מגוונים והעמיקה פעילות מחקרית בתחומים שנשענים על יתרונות האזור – חקלאות, סביבה, חינוך, מדעי החברה ומדעי החיים.

לצד ההתפתחות, ריחפה מעל השאלה הגדולה – האם מוסד אקדמי בפריפריה יכול להיות לא רק "שלוחה" של המרכז, אלא מוקד עצמאי של מצוינות והשפעה?

עם השנים הפכה תל-חי למרכיב קבוע במרחב: מקור לתעסוקה, למפגש בין אוכלוסיות ולעיתים גם לגשר בין העיר קריית שמונה לבין הקיבוצים והמושבים שסביבה.

לצד ההתפתחות, ריחפה מעל השאלה הגדולה – האם מוסד אקדמי בפריפריה יכול להיות לא רק "שלוחה" של המרכז, אלא מוקד עצמאי של מצוינות והשפעה?

אסף לנגלבן, ראש המועצה האזורית הגליל העליון, רואה במהלך הנוכחי תשובה ברורה לשאלה הזו. "לאחר למעלה מ-20 שנים של מאמצים, ובמיוחד אחרי תקופה של מלחמה שעצרה את תנופת העשייה, תל-חי עושה צעד היסטורי", הוא אומר ומוסיף כי "זו לא רק אוניברסיטה, זה מנוע צמיחה לחינוך, לכלכלה ולהתיישבות בגליל העליון ובצפון כולו".

לדבריו, ההכרה בתל־חי כאוניברסיטה היא קודם כול הצהרה: "זה מהלך שמחזיר לצפון את האמונה שאפשר לבנות כאן עתיד. לא להסתפק בהישרדות, אלא לייצר צמיחה אמיתית, כזו שמחזיקה לאורך זמן".

מחויבים לאזור

פרופ’ אליעזר שלו, נשיא תל־חי ומי שעמד בראש המהלך, מדגיש כי מאחורי הכותרת הגדולה עמד תהליך מקצועי ארוך ומורכב. "אנחנו אחרי תהליך של כשנתיים עם ועדות המועצה להשכלה גבוהה, שכלל בחינה יסודית של הסגל, התשתיות ותוכניות הלימוד, לצד פיתוח מסלולים חדשים והיערכות לפיתוח פיזי משמעותי".

האוניברסיטה, לדבריו, אינה שואפת לחקות את מוסדות המרכז. "אנחנו בונים אוניברסיטה שמתבססת על החוזקות של הגליל – חקלאות מדייקת, מזון, ביוטכנולוגיה, כלכלה סביבתית, טראומה וחוסן, חינוך עם התמחות ב-AI. אלה תחומים שבהם יש לנו יתרון יחסי אמיתי, והם גם תחומים שהאזור עצמו זקוק להם".

מעבר לתחומי הדעת, שלו מדגיש את הממד האנושי. "המטרה שלנו היא אוניברסיטה קטנה ואיכותית, אשר תשמור על הקשר האישי עם הסטודנטים. לא מפעל תארים, אלא מוסד עם זהות, עם מחויבות לאזור ועם אחריות חברתית". בתוך כחמש שנים, הוא מעריך, תל-חי צפויה למנות כ-8,000 סטודנטים, מספר שיכול להשפיע באופן ממשי על קריית שמונה והמרחב הכפרי שסביבה.

עיר, קיבוצים ומה שביניהם

הפיכת תל-חי לאוניברסיטה נתפסת כמהלך בעל פוטנציאל השפעה דרמטי על המרחב כולו – מקריית שמונה, דרך חצור וקצרין, ועד הקיבוצים והמושבים בגליל המזרחי. לפי הערכות שהוצגו, מדובר בפוטנציאל לתוספת של כ-10,000 משרות איכותיות בעשור הקרוב ולתרומה של מיליארדי שקלים לכלכלת הצפון.

על רקע המלחמה והמשבר, מתגבשת בשנים האחרונות תפיסה אזורית אחרת, הרואה בקריית שמונה ובקיבוצים מרחב אחד עם גורל משותף

מעבר לנתונים, מדובר גם בשינוי תפיסתי. במשך שנים התקיים בצפון שיח של הפרדה בין העיר למרחב הכפרי – "אנחנו והם". על רקע המלחמה והמשבר, מתגבשת בשנים האחרונות תפיסה אזורית אחרת, הרואה בקריית שמונה ובקיבוצים מרחב אחד עם גורל משותף.

העברת תחום השיפוט של הקמפוס המזרחי של תל-חי לתחומי קריית שמונה מסמלת היטב את השינוי הזה. הקמפוס, הגובל בשכונות הצפוניות של העיר, מיועד להפוך לרובע האוניברסיטה, עם מבני מחקר, מעבדות, בנייני הנהלה ותשתיות ציבוריות. במקביל מקודמים מיזמים עירוניים כמו מרכז התרפיות בלב העיר והקמת בית הספר לעבודה סוציאלית מעל השוק העירוני.

לדברי לנגלבן, המהלכים שנעשו עוסקים לא רק בשיקום, אלא בצמיחה. הוא מדגיש כי אוניברסיטה חייבת לבוא יחד עם חיזוק קריית שמונה כעיר מחוז, תעסוקה ושירותים אזוריים, אחרת המהלך לא יממש את מלוא הפוטנציאל שלו.

הצעירים: קו השבר וקו התקווה

האם האוניברסיטה תצליח לשנות את המציאות בשטח? בעיני רבים, התשובה טמונה בשאלה אחת מרכזית: האם צעירים יבחרו להגיע לצפון והאם יבחרו להישאר בו.

אופיר שטיין, בן 29, במקור מבית השיטה, מתגורר בשנים האחרונות בכפר גלעדי ומשמש כסגן יו"ר האגודה הסטודנטיאלית, מתאר את החזרה ללימודים בצפון במילים שמכילות גם מורכבות וגם תקווה. "זה מרגיש מוכר, אבל גם מוזר. כאילו הייתי פה, אבל זו כבר לא אותה תחושה. המלחמה הכריחה אותנו להבין שיש כאן יותר מסתם לימודים, שיש אזור שלם שאנחנו חלק ממנו".

לדבריו, המתח הביטחוני לא נעלם, אבל אינו משתק. "זה תמיד ברקע, איפשהו מאחורי הראש. אנחנו לא שאננים, אבל גם לא חיים בפחד. יש אחריות, יש עדכונים, ויש ניסיון אמיתי לחזור לשגרה". עבורו, ההפיכה לאוניברסיטה היא הרבה מעבר ליוקרה אקדמית. "אוניברסיטה היא הזדמנות בפני עצמה, אבל האדוות שהיא תייצר באזור, זה הגיים־צ’יינג’ר האמיתי. זה יכול להשפיע על תעסוקה, על תרבות, ועל השאלה אם צעירים רואים כאן עתיד".

יואב שלו, בן 25, סטודנט לכלכלה וניהול, הגיע לתל-חי ממקום אחר לגמרי. "אני מתל אביב וללמוד בצפון בכלל לא היה בתכנון", הוא מספר. "דווקא אחרי 7 באוקטובר, דרך מפונים שפגשתי, נחשפתי לצפון והבנתי שיש כאן סיפור אחר, עמוק יותר".

הבחירה ללמוד בתל-חי הייתה בעיניו גם ערכית וגם מודעת לקשיים. "יכולתי ללמוד במרכז, אבל בחרתי להיות חלק ממשהו גדול, להיות כאן דווקא עכשיו. יחד עם זה, אם רוצים להשאיר כאן צעירים גם אחרי התואר, חייבים תעסוקה איכותית. בלי זה, אידיאולוגיה לא תחזיק לאורך זמן".

לא פתרון קסם

אחד המאפיינים הבולטים של תל-חי לאורך השנים הוא החיבור העמוק לקהילה שסביבה. כבר כיום פועלות מאות יוזמות חינוכיות וחברתיות ביישובי הגליל והגולן, בתחומי חינוך, רווחה, בריאות וחוסן קהילתי. מיזמים כמו "גליליום" או "אקדמיה בכיכר" מביאים ידע אקדמי אל תוך היישובים עצמם ומחזקים את הקשר בין האקדמיה לשטח.

הפיכת תל-חי לאוניברסיטה אינה פתרון קסם לכל אתגרי הצפון. היא לא תחליף החלטות ממשלה, השקעות בתשתיות או פיתוח מואץ של תעסוקה

כעת, החיבור הזה צפוי להתעצם. "האוניברסיטה שאנחנו מקימים תעמוד על שלוש רגליים – אקדמיה, מחקר וקשר הדוק עם הקהילה והתעשייה", אומר פרופ’ שלו ומוסיף כי "זה לא נספח, זה הייחוד שלנו". גם הסטודנטים רואים בכך חלק בלתי נפרד מחוויית הלימודים – דרך מלגות קהילתיות, חונכות לילדים ושילוב במסגרות חינוך ורווחה.

בסופו של דבר, הפיכת תל-חי לאוניברסיטה אינה פתרון קסם לכל אתגרי הצפון. היא לא תחליף החלטות ממשלה, השקעות בתשתיות או פיתוח מואץ של תעסוקה. אבל היא כן מהווה עוגן – מוסד שמייצר ידע, מחקר, צעירים ותקווה.

במרחב שעבר טלטלה עמוקה בשנים האחרונות, האוניברסיטה החדשה מסמלת אפשרות אחרת: לא רק שיקום, אלא צמיחה. עבור הקיבוצים, המושבים וקריית שמונה, זהו מהלך שמבקש לחבר בין עבר חלוצי לעתיד אקדמי, בין קהילה למדע, ובין פריפריה להזדמנות. "אוניברסיטה לא משנה אזור ביום אחד", מסכם פרופ’ שלו, "אבל היא משנה את כיוון התנועה שלו".