בשבוע החולף קיימה התנועה הקיבוצית את כנס הנוי הראשון מסוגו, בניר דוד. הוא הוכתר כהצלחה מלבלבת. רן סלומון, מנהל הנוי של קיבוץ הזורע, דיבר שם על העצים הוותיקים והצעירים בקיבוץ כנכסים קהילתיים, והזכיר כי העצים בקיבוץ הם לא רק צל על השביל, אלא עדות חיה להיסטוריה ולעתיד של המקום. "הזמן הכי טוב לנטוע עץ הוא לפני 20 שנה", אמר, "והזמן השני הכי טוב – הוא היום".

גם בקיבוץ שמיר, אחד מ"קיבוצי הפוסטר" של חשיבות ענף הנוי, סבורים שיש להמשיך ולטעת עצים על בסיס קבוע ולהתייחס אליהם בחרדת קודש. לדבריו של דודו טריגר, מנהל ענף הנוי של שמיר, "כל שנה נוטעים 50-40 עצים ברחבי הקיבוץ, באזורים שאינם מוצלים – עצי נוי ונשירים ירוקי-עד לטווח הארוך של הרבה מאוד שנים קדימה, כי זה המרכז של הנוי ביישוב".

בקיבוץ שמיר, שאינו צמוד גדר, בונים כ-65 ממ"דים לדירות מעבר לחברים ועוד לפרטיים. זוהי עונה שעושה חסד עם הטבע וגם עם הנוי המקומי. תהליך השיקום והצמיחה בצפון ייקח אולי זמן רב יותר מאשר ציפו אנשיו, אולם מתחת למדרונות הגולשים מרמת הגולן אל הפלאטו עליו שוכן הקיבוץ, מתבטאת הצמיחה גם בתקומה שמשמעותה טיפוח מסיבי של פן אחר, המשלים את ערכי החיים ומוסיף להם טעם רב.

הקשר לבריאות הנפש

"שמיר שם דגש על הנוי", מעיד רכז הענף דודו טריגר, "אני ממשיך במרץ רב את מה שעשו הנויניקים לפניי ומפתח בכבוד וביראה את המרחב הנופי של היישוב, בגיבוי מלא של משאבים שמעניק לנו הקיבוץ בתקציב המשקי, משום שהוא רואה בזה ערך ומבקש ליצור רמה התואמת את אותו ערך. גם ועדת תכנון מביעה דעתה ומתייחסת לרעיונות שאנו מעלים ונותנת תמיכה מקצועית". דודו, בן נאות מרדכי, גר כתושב בשכונת ההרחבה. יחד עימו פועל צוות מאוד מקצועי שעימו נמנים שני חברים ושלושה שכירים מיישובי הסביבה, בהם שני גננים מוסמכים, גוזם מומחה. נוסף לתפקידו כמנהל הענף, דודו הוא אילנאי, המתמחה בעצים, באבחון מחלות ובהערכת סיכונים, שמא יקרוס אחד העצים ברוחות העזות הפוקדות את הקיבוץ.

"שמיר שם דגש על הנוי. אני ממשיך במרץ רב את מה שעשו הנויניקים לפניי ומפתח בכבוד וביראה את המרחב הנופי, בגיבוי מלא של משאבים שמעניק לנו הקיבוץ, שרואה בזה ערך

הוא מציין בגאווה ש"כולם מגלים אכפתיות רבה ומחויבות" ומוסיף: "הענף מתנהל באופן עצמאי, ללא תמיכה תקציבית מהמועצה האזורית. גישת ההנהלה בשמיר מבוססת על הכרה בערך הסביבה, בבריאות הנפש, בהשפעה של הנראות על תחושת הקשר לקיבוץ כבית".

יש המתלוצצים על חשבון המגמה הזאת (במובן החיובי, כמובן) בכנותם אותה "לשים בצל את שמיר". אחת התובנות מתייחסת לריבוי המדשאות, שעם כל תפארתן והנועם שהן משרות על הסביבה, דורשות תוכנית לצמצומן בגלל ההשקעה הנדרשת בתחזוקתן, שהיא פי שלוש וארבע בעבודה ובעלויות השונות, בכלל זה השקיה. למרות בניית ממ"דים מואצת, מצליח הקיבוץ לשמר נוי דינמי ומרשים. באשר לתחזוקת הגינות ואף חידושן כתוצאה מתוספת הממ"דים הנרחבת: "ענף הנוי מעורב בזה כתוצאה ישירה מהרס עצים וגינות, ועל כן מצמצמים שטחי נוי ומחדשים את מערך הנוי בשכונות בראייה חדשה. זאת הזדמנות לבצע תכנון מחדש של הנוי, שמתאים לאופי השכונה ולתנאי הסביבה החדשים".

מותר לחבר להתרשל

בין האתגרים שניצבים לפתחו של דודו הן רוחות מזרחיות, המכונות "שרקיות". אדמה בזלתית האופיינית למיקומו של הקיבוץ מחייבת להתנהג איתה בצורה שונה. זה דורש יותר מאמץ. גם קרינת החום העז בקיץ למרגלות הגולן משפיעה על אופן הטיפול בגינות. יש לדעת כי הנוף המקומי בקיבוץ שמיר מקיים מופע עלווה שונה בכל עונה – שלכת מסוימת, פריחות ועוד – כפי שמשתקף בתצלומים המצורפים. "צוות הנוי מנסה לגוון את העצים ולהתאימם לאזור. לשם כך נעזרים באנשי מקצוע, ובהתייעצות עימם מדגישים תכנון יצירתי המלווה במקצועיות. בגישה שכזאת מיישמים תועלת שהיא בבחינת אבן יסוד העולה על הביצוע עצמו".

הענף מתנהל באופן עצמאי, ללא תמיכה תקציבית מהמועצה האזורית. גישת ההנהלה בשמיר מבוססת על הכרה בערך הסביבה, בבריאות הנפש, בהשפעה של הנראות על תחושת הקשר לקיבוץ כבית

אתגר חברתי-כלכלי שעל מנהל הענף וצוותו היה לצלוח, הוא המעבר מגינון ציבורי לטיפול עצמאי באחריות החבר על גינתו וסביבתו. לפי הנדרש צוות הנוי עוזר לחברים בתחזוקת גינותיהם, זאת בתשלום הוגן. מצד שני, למרות שהקיבוץ "מתוקתק", אין כופים סנקציות כלפי מי שאינו מקפיד, או מתרשל בטיפוח גינתו.

"ברוכים הבאים לגינת הכלבים של שמיר, מרחב פתוח לכלבים ולבעליהם", קורא השלט בכניסה לאטרקציה החינוכית המשתלבת בגננוּת יצירתית. גינת כלבים נותנת מענה לצרכים חברתיים של תושבי המקום, לילדים הצוהלים ולהורים, וכמובן לכלבים. הרעיון הובא לשמיר קצת לפני מלחמת חרבות ברזל על ידי מתי חלפי, איש צוות הנוי ובת זוגו הדס בַז, במקור מכפר גלעדי. לזוג שני כלבים לבנים גדולים מגזע הָאסקי מעורב, שהפכו לכוכבי הגינה ושותפים לבילוי החברתי המשמח את ילדי הקיבוץ. אלו כלבים גמישים, ידידותיים מאוד לאדם, ועם צורך חזק במשחק ובפעילות. הגינה הוקמה במרכז הקיבוץ, ליד הכולבו, בהשקעה בפיתוח ובטיפוח השטח המשתרע על כשני דונם, ובו עצים בוגרים להצללה טבעית. מתי לקח תחת חסותו את האחריות לתחזוקה ולתפעול של אתר הבילוי החביב הזה, המוקף בגדר מתכת עם שער כניסה כפול ושער נוסף למכסחת. הותקנו ספסלים להורים ולסבים המלווים את ילדיהם ונכדיהם, ורוקמים אחווה בין אוהבי הכלבים. בקיץ, הכלבים נהנים ממי ממטרות מיוחדות. הם גם זכו למתקני שתייה. הגינה בנויה משתי חצרות, האחת לכלבים קטנים וגורים והשנייה – לגדולים, כמו צמד ההָאסקים. מתִִי מתכנן לשתול ערוגת פרחים ולהוסיף צמחים מטפסים. הפרויקט החברתי הזה הוקם לפי דרישות מחמירות, ועונה לרעיון שאם דורשים שכלבים לא ישוטטו חופשיים ברחבי הקיבוץ, יש לאפשר להם הוצאת אנרגיה באופן מאורגן. מבחינה זאת התנהגותם הידידותית של שני הכלבים הגדולים מתקבלת באהדה.

רוצים לחוג כלבים

בשלט ההנחיות המוצב בכניסה לגינה כתובים כמה כללים, ביניהם: "הקיבוץ ומנהל הגינה אינם אחראים לכל נזק שיגרם לכלב או לאדם בעת שהותם במקום; כלבים הנמצאים בגינה חייבים לענוד קולר ולהיות מחוסנים". בנוסף קיימות הוראות כגון "אסור להכניס לשטח כלבים חולים או לא מזוהים; אסור להכניס לגינה מזון לכלבים ולבני אדם; במקרה של ריב בין כלבים יש להוציא מיד משטח הגינה את כל הכלבים המשתתפים בו".

הדס מרגיעה ומסבירה כי בפועל אין כל בעיות וההנחיות המחמירות הן בעיקר לצורך כסת"ח. להבדיל מהוראות ההתנהגות הרשמיות, מתנהלת בגינה מערכת "חוקים שלנו" בשיתוף פעולה עם הילדים, כשמתי משגיח, כמו: "אנו מכבדים את הטבע והוא מכבד אותנו. לא נתלים על עצים ולא קוטפים פרחים". כלל התנהגות נוסף מתייחס להקפדה על שערים סגורים ואחר פונה לילד "לא לרוץ, כל כלב יותר מהיר ממך".

אחת הילדות ביקשה לחגוג את יום הולדתה בגינת הכלבים עם בלונים וכיף. בחנוכה הדלקנו נרות עם הילדים בגינה, כשהם מגישים לכלבים חטיפים בטקס החגיגי. הגינה הפכה לשם דבר בקרב ילדי הקיבוץ

"לאחרונה באה לגינת הכלבים ילדה מהגן", מספרת הדס, "כשהיא מושכת אחריה את חבריה מגן הילדים, מה שהתקבל על ידי המשפחות כרצוי ומקובל. כיום מגיעים הרבה ילדים, גם מכיתות נמוכות, המחבקים את הכלבים ומתרוצצים בהנאה בחברתם. וההורים, בחלקם, משלימים את הקניות בכולבו הסמוך ואת הרכילויות ומצטרפים בהמשך לבילוי". עוד היא מוסיפה: "ילדה אחרת ביקשה לחגוג את יום הולדתה בגינת הכלבים עם בלונים וכיף. בחנוכה הדלקנו נרות עם הילדים בגינה, כשהם מגישים לכלבים חטיפים בטקס החגיגי. הגינה הפכה לשם דבר בקרב ילדי הקיבוץ, ומכיוון שהיא מועדפת עליהם הם לא רוצים ללכת לחוגים, אלא רק למה שהם מכנים "חוג כלבים".