תערוכה קבוצתית חדשה "ויהי" של שלושה אומנים: יריב אמיתי, אסי משולם ואסף רהט, נפתחת החודש (21.2.2026) בגלריה לאומנות בגבעת חיים איחוד. "שלושה אומנים שהחיבור ביניהם נשען על נדבך משותף – הם מספרים סיפור שבו נברא עולם מיתולוגי פרטי משלהם", אומרת חנוש מורג, אוצרת התערוכה.

הרעיון לתערוכה החל מעבודתם המשותפת של חנוש ויריב אמיתי בארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד. חנוש התוודעה אל יצירותיו של יריב, בן וחבר הקיבוץ, ויחד עם שני היוצרים הנוספים החליטה שיש מספיק מהמשותף כדי לעשות משהו מיוחד. "לפי חנוש," מספר יריב, "לכל אחד מאיתנו שפה אישית שנשענת על מיתולוגיה. כל אחד והמיתולוגיה שלו. זו תערוכה עם קוצים".

השראה מסיפורי אימה

יריב (51), הוא נכדו של מרדכי אמיתי מקיבוץ שריד, "עיתונאי, מחזאי, ארכיונאי, ממנסחי ההגדה הקיבוצית ומה שנקרא 'איש היישוב'". הוא מאייר, למד שנתיים בויטל (כיום חלק משנקר) ומעיד על יצירתו שהיא "נוגעת באזורים שהם אלטרנטיביים יותר". "זו עבודת קולאז' בהשראת סיפורי אימה. ז'אנר ספרותי, סוג של 'ספרות זולה' שהייתה נפוצה בארה"ב בשנות ה-20 עד שנות ה-40. אלו סיפורי אימה קצרים, שבנויים קצת כמו מחקר ארכיוני, בהם ה'מפלצת' מתגלה דרך רסיסי המידע. המספר הולך אחרי שביל הרמזים וחושף עבר נסתר שנשכח, בין אם בכוונה או לא".

אני כביכול בורא עולם, מספר סיפור על מערכות יחסים של אנשים שחיו פה, כת של חלוצים שאבדה, ומה שנשאר מהם טבוע בשורשים, בגזעי העצים

את התהליך התחיל יריב מחיפוש אחר התחלה לסיפור, לקצה חוט שיחבר אותו למקום שבו הוא חי, סיפור שיש לו שורשים בעבר בלתי ידוע ואולי גם ייתן ביטוי למה שמתחולל בתוכו:
"אני כל הזמן מחפש את הפלא, החיים הם מאוד אפורים, ואני מחפש את המחוזות שיוכלו להעשיר את המציאות שהיא לא מספקת. שאלתי את עצמי איפה אני יכול למצוא כאוטיות, איפה בעולם הבנאלי שלי זה נמצא. והבנתי שרק בטבע – בעצים, באבנים.

"מתוך התבוננות בטבע זיהיתי כל מיני דימויים חייתיים, שורשי האוויר שנשלחים מתוך העצים גירו אותי לספר סיפור. אני רוצה לספר סיפורים שיידמו לכמעט אמיתיים. יצאתי לחפש רמזים של סיפור שאני מדמיין לעצמי. אני כביכול בורא עולם, מספר סיפור על מערכות יחסים של אנשים שחיו פה, כת של חלוצים שאבדה, ומה שנשאר מהם טבוע בשורשים, בגזעי העצים. אני עובד כעין בלש שמתחקה אחרי רמזים שמאפשרים לי לחבר הקשרים ושייכות דרך הסיפור שנרקם".

יריב מספר שבסוף תקופת הקורונה הוזמן לעבוד בארכיון, שם נחשף לחומרים מעניינים מהם לקח השראה "לספר סיפור פנטסטי בראש שלי, בהשראת אותם סיפורי אימה קוסמית משהו".

"כל אחד מהשלושה מספר סיפור שמייצר מיתוס" אומרת חנוש. "אצל יריב זהו משהו שמתקשר למה שמחפש בשורשי המקום הנסתרים. יש בעבודתו דימויים של טבע, כת מסתורית. הוא לוקח מתוך מאגר הארכיון, כמו למשל את הקטפות, ויוצא הקשרים מיתיים".

"אין פה אמירה מקניטה או מבקרת בהקשר של הקיבוץ" אומר יריב, על אותם "יצורים" שמרחפים מעל הקטפות. "זו יצירה ממקום אישי. בריחה למקומות של דמיון, במציאות שהיא יותר אפורה ונוקשה".

שני היוצרים הנוספים הם אסי משולם, שיש לו כעת תערוכה בעין חרוד, ואסף רהט.

מקום פנימי של הזייה

"השלושה אינם נרתעים מביטויים גרוטסקים ביצירתם, ואולי אף יותר מכך, הם חותרים להגיע למקומות אפלים, לעולמות שבהם הבלתי מודע נוכח, והיצירה נטענת ביצריות, בברוטליות מסוימת, וביופי מקאברי, כאילו היא תוצר ימי בניימי, ושייכת לעידן שבו הרגש תופס את מקום הרציונלי, הנכון והיפה" כותבת חנוש על יוצרי התערוכה.

"מתוך מאגר עשיר של דימויים תרבותיים, דתיים ושבטיים, מתוך זיכרון של נוף מדומיין שהיה או לא היה, מתוך מאגרי דימויים מן הצומח ומן החי, נפגשים עולמות עליונים עם עולמות תחתונים, ונבראת יצירה ששורשיה בחיי היום יום. לעיתים היא מקבלת את השראתה מספירות רוחניות מיסטיות, ולעיתים מתוך טקסטים עממיים".

היופי בעיניי נמצא גם במקומות הלא שגרתיים והלא נעימים – באיברים הקטועים, במיצי הגוף

אסף רהט מעיד על עצמו: "תמיד הייתי ילד טבע ואהבתי סיפורים, אני חי בתוך סיפורים. הסיפורים נעים בין מיתולוגיה אישית לבין מיתולוגיה מערבית, שיש בה נגיעות טוטמיות של תרבות שבטית". אסף שואב את הדימויים שלו מסימבוליקה פרטית ומביוגרפיה אישית שלו, לדבריו: "האומנות שלי ניזונה מתכנים אישיים, ממקום פנימי של הזיה, ולא דרך תיווך שכלתני ואינטלקטואלי. מצד אחד, אני בורא דימוי ומצד שני אני גם קצת מפרק אותו. כל הזמן מתקיים המתח בין בנייה ובין מסמוס".

"אני מגיע מרישום ולכן אני מאוד מאמין ביופי של הקו וביופי של הכתם, אבל היופי בעיניי נמצא גם במקומות הלא שגרתיים והלא נעימים – באיברים הקטועים, במיצי הגוף״.

המפגש בין היפה לחייתי

אצל אסי משולם הבריאה של העבודות מתחילה מן הניסיון להבין איזו חוויה האומנות מעבירה לצופה החילוני, והאם היא מהווה תחליף לחוויה הרליגיוזית הפולחנית שהאדם חיפש מבראשית. "משולם מכליא פיסול ארכאי ים תיכוני ואירופי עם שפה דתית פולחנית. הדמויות והמסכות הן התכה של תרבויות שונות זו מזו ושל מיתוסים דתיים שונים, כשבכולם מבצבץ ממד אנושי".

על תהליך העבודה הוא מספר: "העבודות שלי נשענות על 'רדי מייד' שאני עובד עליו, באמצעות התחפושות שאני מלביש את הדמויות, אני יוצר הפכים והיפוכים שמהדהדים את המפגש בין היפה לנורא, לחייתי. התכנים של היצירה מתרחקים מחומריה הנמוכים ומקבלים בתהליך העשייה ממד של קדושה, של יראה".

"ברובד האומנותי, בשפה ובאמצעים האומנותיים הם מאוד שונים זה מזה" כותבת אוצרת התערוכה. "שורשי יצירתם נטועים בעולמות תרבותיים זרים, קדמוניים, לעיתים אפלים ומסתוריים. עם זאת הקו שמחבר ביניהם מאוד נוכח – ביצירתם הם מחוללים מיתוס השולח הקשרים שונים לעולמנו העכשווי".

הגלריה בגבעת חיים איחוד: יום שישי 11:00 – 14:00, יום שבת 11:00 – 15:00
לפרטים נוספים או תיאום ביקור במועדים אחרים:
חנוש מורג 054-9039945