שילוב שימור עם שינוי וחידוש הוא מתכון מעניין ומיוחד, בעיקר כשיורדים לפרטים שמרכיבים את הסיפור. שימור אלמנטים היסטוריים לצד עיצוב מודרני יוצר מתח חיובי בין ישן לחדש. הטיפול לו זכתה רפת יראון, לפני חמש שנים, הוא דוגמה להסבה מוצלחת, יצירתית ומעניינת של מבנה חקלאי ישן קיים למשרדי חברה.

רפת – אורווה – מחסן מוזנח

הסיפור מתחיל ב-1951. הרפת ומכון החליבה שלצידה הוקמו ביראון עבור 60 פרות במסגרת תוכנית "המשק המעורב". הבנייה נמשכה פחות מחודש ונחנכה ביוני באותה שנה. הרפת הייתה פעילה עד שנת 1978 ונסגרה משיקולים כלכליים. בשנות ה-80 הוסב המבנה לאורווה, והסוסים ששכנו בה שימשו בעיקר לרכיבת ילדים ובני נוער. בשנות ה-90 גם האורווה נסגרה והמקום הפך למחסן מזדמן והוזנח.

כעבור 30 שנה, בשנת 2021, המבנה הצנוע בעל העבר המשקי הוסב למשרדים תוך שימור וחיזוק הקירות, תריסי המתכת, העמודים התומכים במבנה הגג ובכיסוי המחודש. השימור בוצע במימון הקיבוץ.

אגרוסקאוּט (AgroScout), החברה שיזם והוביל שמחה שור, ושקיבוץ יראון נכנס אליה כשותף, התמקמה במבנה. "עלתה המחשבה שהם יעברו אלינו ואנחנו נארח אותם אצלנו באחד המבנים וזה עלה כפרויקט אפשרי, שמצא חן בעיני כולם", מספר שלומי פלקס, חבר יראון, שהוא גם חבר ועדת שימור של המועצה האזורית הגליל העליון וממובילי המהלך. הקיבוץ החליט לא להכניס את המבנה לשימור "מחמיר".

ניצול התשתית הקיימת

אגרוסקאוּט מפתחת פתרונות מבוססי בינה מלאכותית. היא מנטרת את בריאות הגידולים ומסייעת לחקלאים לזהות מזיקים, מחלות ותנאי גידול באמצעות צילום רחפנים והעלאת הנתונים לענן, ומשם לניתוח ייעודי בסיוע אגרונומים.

החלל משמר את האופי והשלד המקורי של הרפת. המבנה, שנבנה במקור כבניין חקלאי טיפוסי מקונסטרוקציה פשוטה, חלליוּת גדולה וחזיתות מאופקות, הותאם לשימוש משרדי באמצעות הוספת מערכות מודרניות, חלוקה פנימית חדשה וטיפול אקלימי ותאורתי – מבלי למחוק את השפה העיצובית המקורית של המבנה. המהלך אִפשר ניצול תשתית קיימת וכל הפתחים המקוריים של הרפת נותרו ונסגרו מחדש בזכוכיות.

התכנון והביצוע של שיפוץ הרפת נעשה על ידי המהנדס (שהוא גם קונסטרוקטור) זוהר דקל, חבר יראון, בסיוע מעצבת הפנים אסנת בר נוי. העלות הייתה בערך 2 וחצי מיליון שקל. מכון החליבה שופץ גם הוא, כעת הוא חלק מהמבנה. התוכנית להפוך אותו למרכז מבקרים לא התממשה וכרגע הוא לא מאוכלס.

ההחלטה להשתמש ברפת היסטורית ולא להקים מבנה חדש הייתה בבחינת מהלך סמלי ויעיל כלכלית: שימור המבנה הקיים תוך התאמתו לצרכים של משרד היי-טק מודרני. הובאו בחשבון שימוש בחללים פתוחים של הרפת ליצירת שטחי עבודה רחבים וגמישים, שמתאימים לדרישות משרד טיפוסי בענף. בהסבה נעשו עבודות הקשורות לתכנון הפנים שכללו התקנת מחיצות מזכוכית בתוך חלל גדול במקור, לצורך חלוקה לשטחי עבודה פרטניים, חלקם בהשכרה נפרדת. כמו כן מכיל המבנה חדרי ישיבות, והותאמו בו תשתיות חשמל ורשת מהירה. הרצפה המקורית הייתה מבטון וכדי לבצע את ההשלמות שנדרשו (כפי שאפשר לראות בתמונה למטה, הפרות עמדו משני הצדדים על משטח בטון נמוך מהמרכז) נעשה שימוש בבטון מוחלק.

מחיצות זכוכית מול מתכות הגג הקיימות

אחד ממאפייני התכנון, כאמור, הוא חללים פתוחים ורצף חזותי, שכן רפת טיפוסית היא מבנה רחב יחסית עם חלל גדול אחד. בתכנון החדש השתמשו בחללים אלה כמשרד Open Space שהותאמו לצרכים המודרניים של עבודה בשיתוף: מחיצות זכוכית דקות מפרידות בין תחנות עבודה וחדרי ישיבות, תוך שמירה על תחושת מרחב המאפשרת חדירת אור טבעי רב בכל המעברים הפנימיים וגם מַשרות תחושת שקיפות וקרבה בין העובדים. מצד שני, מחיצות הזכוכית מול מתכות הגג הקיימות יוצרות ניגוד חזותי בין הישן לחדש ומאפשרות עיצוב נקי ומודרני.

גובה הגג המקורי מאפשר לפרוס תקרות גבוהות יותר מאשר במבנה משרדי טיפוסי, מה שמשרה תחושת מרחב. תכנון החללים הפנימיים נעשה כך שהעובדים נחשפים לאור טבעי ולנוף שדות הסביבה – בניגוד לחללי משרדים סגורים בעלי אור מלאכותי בלבד. יש לציין את החלונות הגדולים והחזיתות הפתוחות. זהו איזון בין ישן לחדש, כאשר הגישה האדריכלית בהסבה משקפת פילוסופיה של שילוב בין ערכי עבר לחזון עתידי: שימור מרכיבי המבנה ההיסטוריים של הרפת אל מול הטמעה של טכנולוגיות עכשוויות ומתאמי עבודה מודרניים. גם המרקם של גג המתכת וקונסטרוקציית קורות העץ המקוריות (שנצבעו בשחור) נשמרו, כחלק מהדימוי.

כשפרצה המלחמה, הקיבוץ פונה לכמעט שנתיים, כידוע, וביחד איתו נאלצו להתפנות גם אנשי אגרוסקאוט, שעברו לעבוד באזור תעשייה אחר. המבנה עמד ריק ולפני כחצי שנה הושכר ל-E3D, חברת הבת של "אֶֶלכּם מדיקל", מוצרי פלסטיק רפואיים, השייכת לקיבוץ ברעם השכן.