אלפיים אנשים בריאים לחלוטין נכנסים לניתוח הוצאת איבר מיוזמתם. זו לא התחלה של סרט עתידני שובר קופות, זו המציאות הנפלאה של ישראל בשנת 2026.

לפני כחודשיים, בכנס מרגש, ציינה עמותת "מתנת חיים" המלווה תורמי ותורמות כליה לאורך התהליך, שבירת שיא עולמי של 2,000 תרומות כליה מן החי בישראל. לא מעט מהתורמים והתורמות הללו הם תושבי קיבוצים בכל רחבי הארץ, מצפון ועד דרום.

"כשאת עושה טוב, הטוב חוזר אליך"

אחת מהם היא עדי נצר (50) ילידת קיבוץ דברת שבעמק יזרעאל, בו היא מתגוררת גם כיום עם בעלה וארבעת ילדיהם. במשך שנים היא עבדה כמנהלת קהילות בקיבוצים ובארבע השנים האחרונות עובדת כמנהלת סחר וקשרי קהילה בארגון משקי עמק יזרעאל.

"לפני כעשור אימא שלי עבדה בקיבוץ מזרע וסיפרה לי שמנהל הרווחה תרם כליה לרופא של הקיבוץ" מספרת עדי. "במקביל יצא פוסט בפייסבוק של חברת קיבוץ ניר דוד שחיפשה תורם כליה לעצמה. שני האירועים הללו הצטלבו לי, קראתי קצת, שוחחתי עם הבחור שתרם והבנתי שבאופן מפתיע יש הליך פשוט, בלי יותר מדי סיכונים שיכול להציל חיים".

עדי שיתפה את בעלה, שהטיל וטו חד-משמעי: "הוא היה לחוץ, הילדים עדיין היו קטנים והוא חשש. ניסיתי לשווק לו את הנושא ולא היה עם מי לדבר. שנים אחר כך, בדצמבר 23, הבן הקטן שלי היה שלושה חודשים לפני בר מצווה והתנעתי מחדש את התהליך. בעלי כבר התרגל לרעיון, לא הייתה לו ברירה", היא מחייכת.

נפגשתי עם המושתלת שלי רגע לפני, היה מאוד מרגש. היא עולה מאתיופיה שלא דוברת עברית, כבת 60, מדרום הארץ. היא חיבקה אותי חזק

כשהיא נשאלת אם לא חששה, יש לה תשובה מוכנה: "אני מאוד מאמינה ב'מכתוב'- אם משהו צריך לקרות הוא יקרה. לצד זה אני מאמינה שכשאת עושה טוב, הטוב חוזר אליך. אני משתדלת לעשות טוב, לתרום, מאמינה בזה מאוד. כמובן שכן חששתי קצת, בעיקר לילה לפני הניתוח. אבל זה מינורי אל מול הרווח העצום של המעשה הזה".

ב-8.8.24 נכנסה עדי לניתוח התרומה שהתקיים בביה"ח בלינסון. על יום התרומה היא מספרת: "בעלי הגיע איתי והיה צמוד אלי. נפגשתי עם המושתלת שלי רגע לפני, היה מאוד מרגש. היא עולה מאתיופיה שלא דוברת עברית, כבת 60, מדרום הארץ. יש לה חמישה ילדים ונכדים. היא חיבקה אותי חזק והתחושה של האחיזה החמה, כאילו היא לא משחררת, ריגשה אותי מאוד. שמרנו על קשר מאז, נסענו לבקר אותה ואני בקשר עם הילדים שלה מאחר שהיא כאמור לא מדברת עברית".

מרגישה שלחיים שלי יש יותר משמעות, אפילו עוד יותר ממקודם

מבחינה בריאותית החיים של עדי השתנו לטובה: "אני ממש מרגישה בריאה יותר", היא אומרת. "אני דואגת לשמור על הבריאות, אני מצליחה להתמיד בספורט ולהקפיד על בדיקות פעם שנה, מה שלא הייתי עושה בעבר. זה ממש מייצר שגרה של בריאות. למעט זה, כמובן, שאני מרגישה שלחיים שלי יש יותר משמעות, אפילו עוד יותר ממקודם", היא מסכמת.

מנפץ מיתוס: אין שום מגבלה אחרי הניתוח

ברק כהן מקיבוץ בית השיטה שבמועצה האזורית גלבוע מציין השבוע שלוש שנים לתרומת הכליה שלו, אבל אין לו המון זמן לחגוג. בכל זאת מלחמה, ואת הראיון הוא מקיים איתנו מהמילואים.

ברק (50) גרוש ואבא לשלוש בנות, גדל ביוקנעם ובעשור האחרון מתגורר בקיבוץ בית השיטה. בשנת 2018 הוא פרש מצה"ל בדרגת אלוף משנה במערך האיסוף הקרבי וכיום עובד כיועץ במשרד הביטחון. בימים אלה הוא משרת במילואים כמפקד נפה בפיקוד העורף.

גם ברק, כמו עדי, התגלגל לא מעט זמן עם רעיון תרומת הכליה, כפי שהוא משתף: "נחשפתי לאפשרות לתרום כליה דרך פרסומים ברשתות, סרטונים, בעיקר של 'מתנת חיים'. שנתיים שלמות השעשעתי ברעיון. התחלתי לקרוא, להתעניין, ללמוד. עוד לא שיתפתי אף אחד בשלב הזה. אחרי שנתיים של התלבטויות החלטתי ללכת על זה, להתחיל תהליך ונראה לאן יתקדם. העניין הוא שמהרגע שמתחילים תהליך, מבחינה מנטלית אין דרך חזרה", הוא מחייך. את המשפחה הקרובה כבר שיתף בשלב הזה: "הם תמכו באופן מלא, הגיבו בהפתעה מסוימת, אך לא ניסו להניא אותי מזה".

הכליה של ברק הושתלה בבחור צעיר בשנות ה-30 המוקדמות לחייו מאזור צפון הארץ. הוא השתקם, חזר לחיים, נולדה לו ילדה. מאוד מרגש

תהליך הבדיקות של ברק ארך שמונה חודשים, במהלכו הרצון שלו רק התחזק. כשנשאל למה הוא עושה את זה, תמיד השיב אותו הדבר: "ברגע שהבנתי שאני יכול להציל חיים בלי לסכן את עצמי באופן מאוד משמעותי, הרגשתי שאני חייב לעשות את זה".

את הניתוח עבר ברק בביה"ח בלינסון ב-21.3.23. המשפחה הקרובה ליוותה אותו בניתוח. הכליה של ברק הושתלה בבחור צעיר בשנות ה-30 המוקדמות לחייו מאזור צפון הארץ. הם נפגשו בבוקר הניתוח במפגש שלא השאיר עין אחת יבשה, נשארו בקשר ועדיין נפגשים לעיתים. "הוא השתקם, חזר לחיים, נולדה לו ילדה. מאוד מרגש", הוא מסכם.

חשוב להגיד שזה משפיע מנטלית – רק לטובה. אני באנרגיה אחרת, קשה להסביר במילים

על השאלה איזה מיתוס יש סביב תרומת הכליה שחשוב לו לנפץ, הוא משיב בלי להשתהות: "בעיקר חשוב להגיד כי אין שום מגבלה אחרי הניתוח. לא לוקחים כדורים, אפשר לחזור לשגרת ספורט, כלום לא השתנה. אני עושה הכול. אחרי ההחלמה הקצרה, כחודש, חזרתי במאה אחוז לעצמי", הוא אומר.

האם זה מתאים לכולם? לא בהכרח. למי שמחליט ללכת על זה, הוא ממליץ: "חשוב למצוא מישהו שילווה אותך, מישהו שכבר שעבר את התהליך. לשאול, להתעניין, ללמוד. לוודא שמדויק לך, לשתף, לחשוש זה גם בסדר, לעצור אם צריך. חשוב להגיד שזה משפיע מנטלית – רק לטובה. אני באנרגיה אחרת, קשה להסביר במילים, רק טוב התהליך הזה עשה לי", הוא מוסיף לסיכום.

רוצים לבדוק האם גם אתם ואתן יכולים להיות מועמדים לתרומת כליה ולהצלת חיים? מבדק התאמה של 30 שניות בלינק הבא: https://bit.ly/MC_ZMK