בשאיפה שהפסקת האש תישמר וששקט אמיתי יחזור גם לצפון, יתקיים, זו השנה התשיעית, פסטיבל קולנוע "אדם וטבע" בגליל העליון, בסינמטק ראש פינה. הפסטיבל, שהיה אמור להתקיים במרץ, נדחה בשל מלחמת "שאגת הארי" ויערך ב-16-13 במאי (רביעי עד שבת), הזדמנות נהדרת לתמוך ולפרגן לאנשים שמתעקשים לעשות תרבות בגליל וליהנות מהחיבור בין קולנוע, אדם וטבע.

שרה צפרוני (65) בת איילת השחר, דוקומנטריסטית במקצועה, תחקירנית, בימאית ומפיקת סרטים דוקומנטריים, חזרה לגליל ולקיבוץ אחרי סיבוב גדול. "חזרתי לאזור הגליל ב-2005 ובהתחלה עוד נסעתי פעמיים בשבוע לתל אביב כדי לעבוד. בשלב מסוים החלטתי שגם הצפון זקוק לקולנוע והקמתי את עמותת 'החזית הצפונית', לקידום יוצרים ואומנים ומוסדות תרבות, אחד מהם הוא הפסטיבל".

שרה, ששותפה גם בהקמת קרן קולנוע גליל ובפתיחתו מחדש של ביה"ס לקולנוע במכללת תל חי, עובדת בלהקים ולנהל מוסדות תרבות באזור הגליל. "בפריפריה אין כסף לתרבות ותמיד יש צרכים קודמים על שולחנן של המועצות האזוריות – חינוך, צרכים מיוחדים, ילדים בסיכון" היא אומרת בכאב. "הגליל מוזנח כבר שנים והתרבות לא בעדיפות הראשונה וגם לא שנייה". פסטיבל "אדם וטבע" נוסד ב-2017, "היו שלוש שנים נהדרות, ואז קורונה ששיבשה ואיך שיצאנו ממנה התחילה מלחמה שטרם הסתיימה".

הפסטיבל הנוכחי תוכנן למרץ, ואז פרצה "שאגת הארי", שכביכול הסתיימה. "על פי הנחיות פיקוד העורף חזרנו לשגרה. כביכול עסקים נפתחו, כביכול אירועי התרבות חזרו. אבל החיים בצפון עדיין משובשים, אנחנו עדיין תחת רעשי המלחמה" אומרת שרה. "למרות שאיילת השחר היא לא קו ראשון, יש לילות שלא ישנים בהם. בשל רעשי מסוקים ומטוסים, בשל הדאגה מה קורה בלבנון, מי נהרג ומי נפצע, יש עדיין חוסר ודאות גדול. המלחמה האחרונה שברה את רוחנו והנסיבות כל כך משובשות שזה ממש קשה".

הפסטיבל נקבע ל-13 במאי, למרות חוסר הוודאות, ועם אופטימיות ומאמץ אדיר שנעשה בגליל "להרים מחדש את האזור" מאז החזרה מהפינוי. "בשבוע הראשון אחרי ההכרזה על הפסקת אש הגיעו אנשים לצפון, בשבוע האחרון, כשאנשים רואים שעוד לא לגמרי שקט פה, כבר לא הגיעו, מפחדים.

"אנחנו חייבים לקיים את הפסטיבל, לקום מהתקופה הנוראית שחווינו יחד עם כל המדינה. כאן זה עוד לא נגמר ולא יודעים עוד כמה זמן יגמר. כמה זמן נהיה ב'טפטופים', כמו שהיה בעוטף. אנשים לא רוצים ולא מוכנים לאמץ את התפיסה הזו, אם זה מה שיהיה זה יהרוס את הגליל".

שרה אומרת שאנשי הגליל טרם שבו לבתיהם, בעיקר תושבי קריית שמונה. "ביישובים הכפריים זה פחות מורגש. קריית שמונה היא מרכז חשוב של העמק, רוב הפעילות המסחרית והתרבותית נמצאת בה. היא מאוד חשובה ומשמעותית לכל מה שקורה בגליל – האוניברסיטה, הסטודנטים, העסקים, לא נוכל לחיות אם קריית שמונה לא תחזור לעצמה".

אנחנו חייבים לקיים את הפסטיבל, לקום מהתקופה הנוראית שחווינו יחד עם כל המדינה. כאן זה עוד לא נגמר ולא יודעים עוד כמה זמן יגמר

"איך בכל זאת מתמודדים עם המצב?" היא שואלת ועונה, "אני בוחרת להתמודד בכך שאני ממשיכה את פעילות התרבות בגליל. זה נותן תחושה שהכול יהיה בסדר. אמרו לי ספקים של הפסטיבל, עגלות מזון ודוכני מכירה שונים, איזה כיף שעושים, זה נותן תקווה שיהיה בסדר. אני מקווה שהפסטיבל יצליח, מקווים שקהל יגיע מכל הארץ. חשוב לי להמשיך את מה שאני עושה, לקיים אירועי תרבות, סינימטק, פסטיבל. יש רצון לעשות. ההרגשה שאנחנו כאן וחיים ויש שמחה בלב גם במצב הקשה הזה, של אי ודאות מתמשכת".

על הקשר שבין האדם לטבע

הפסטיבל, אותו מפיקה עמותת "החזית הצפונית" – לקידום אומנים ויוצרים בגליל, התחיל מחיבור בין קהילת המטפסים בגליל ליוצרי קולנוע וכיום מקדם חיבור בין קולנוע לטבע, ומציג סרטים שמדברים על יחסי הגומלין שבין האדם לטבע.

השנה יוצגו בפסטיבל 35 סרטים דוקומנטריים ישראלים ובינלאומיים שעוסקים בסביבה, טבע, מסעות, ספורט אתגרי, מאבקים סביבתיים ועוד. "הרבה סרטים עוסקים במסעות, בסביבה. יש משבצת שעוסקת בהשפעת המלחמה על הטבע, סרט על חקלאי שמתעקש להישאר בשטחים שלו בזמן הפינוי" מספרת שרה.

"הרבה סרטים עוסקים בספורט אקסטרים, דברים מאתגרים בטבע, כמו סקי חתירה, רכיבת אופניים, טיפוס. בעצם שם זה התחיל. הייתה פה קהילת טיפוס גדולה. במלחמה אנשים עזבו כי אי אפשר היה להיות בחוץ, ועכשיו הקהילה הזו מתגבשת מחדש. לפני המלחמה התקיימה אליפות הארץ בטיפוס על קיר טיפוס בקריית שמונה. מקווים שדברים יחזרו לקדמותם שנצליח להתגבר על מה שקורה".

בפסטיבל תוצג גם רטרוספקטיבה ליוצר יונתן ניר עם שלושה מסרטיו האהובים, העוסקים בקשר המרפא בין הטבע לאדם. הוא נחשב לאחד ממייסדי תורת הדוקו-תרפיה, ריפוי טראומה דרך יצירה תיעודית

בפסטיבל תוצג גם רטרוספקטיבה ליוצר יונתן ניר עם שלושה מסרטיו האהובים ביותר: "הדולפין" – סיפורו של נער מכפר ערבי שניתק עצמו מבני אדם בעקבות תקיפה קשה שעבר, "אח שלי גיבור" – סרט תיעודי המלווה צעירים עם תסמונת דאון היוצאים עם אחיהם לטיול תרמילאים מאתגר בצפון הודו ו"תמונת חייו"- תיעוד מרהיב אך אינטימי של צלם הטבע עמוס נחום, שצולם במשך עשר שנים לאורכו ולרוחבו של כדור הארץ.

יונתן, במאי ומפיק סרטים דוקומנטריים זוכי פרסים, חי כיום ברמות מנשה. הוא נולד בכרם שלום ומגיל שנה גדל בקיבוץ הזורע, קורות חייו יכולים בקלות להפוך לסרט מלא או סדרה (מוזמנים לגגל). סרטיו עוסקים בקשר המרפא בין הטבע לאדם. על אף שאינו מגיע מעולמות הטיפול, הוא נחשב לאחד ממייסדי תורת הדוקו-תרפיה, ריפוי טראומה דרך יצירה תיעודית, רעיון טיפולי שפיתח עם הפסיכולוג יורם בן יהודה. בפסטיבל הוא יעביר סדנאות של צילום מודע, "רעיון שמחבר צילום עם מיינדפולנס" הוא מסביר, "העלאת מודעות בהתבוננות דרך חיוביות מרפאה", אם לתמצת בכמה מילים תורה שלמה.

בנוסף יוצגו סרטים של יוצרים ישראליים ובינלאומיים: סרט טבע חדש על הטבע הישראלי – "ארץ פרא" של גיל ארבל; סרטה של אליה שוורץ "הלוויתן" על אחד המאבקים הסביבתיים הגדולים שהיו בישראל – על אסדות הגז לוויתן וכריש ועוד סרטי טבע קצרים של יוצרים צעירים, שני סרטי אנימציה וסרט עלילתי "בלה". הסרטים הבינלאומיים יציגו את המיטב מפסטיבלי ההרים והאדוונצ'ר בעולם.

שרה מזמינה את הקהל "לצפות בסרטים יפים ולנשום אוויר אחר. לפתוח את העיניים והלב למה שקורה לא רק בישראל אלא בעולם, לחיים נורמליים ורגילים, קצת אסקפיזם. כשהמציאות כל כך משובשת כדאי לרגע להיזכר במה שחשוב באמת, במה שמיטיב איתנו, ועד כמה זה לא מובן מאליו".

לאתר הפסטיבל ולרכישת כרטיסים