כבר נאמר שהחיים הם הדרמה החזקה ביותר. הסיפור שיסופר פה יכול היה להשתייך לסוגת סיפורי הבילוש, אך הוא אמיתי ולקוח מהמציאות שלצערנו אנו נתקלים בה לעיתים תכופות. למרות שהוא התרחש ונכתב בשנות ה-80, פשיעה חקלאית עדיין רלוונטית מאוד בהווה. במסמך מטעם מרכז המידע של הכנסת שנכתב לפני עשור בדיוק, מצוין כי "בפשיעה חקלאית נכללות גניבת בעלי חיים ותוצרת חקלאית, גניבת ציוד חקלאי, הצתה וסוגים נוספים של חבלה בתוצרת חקלאית וברכוש חקלאי, גביית דמי חסות מחקלאים והברחת תוצרת חקלאית גנובה אל מחוץ לשטחי מדינת ישראל או לתוכם". Ynet מציין כי מתחילת שנת 2025 חלה עלייה של יותר מ-200% בגניבות הבקר והצאן במחוז הדרום. לפי נתוני מג"ב, רוב הפשיעה מרוכזת בדרום. בעשור האחרון חלה ירידה של 30% בפשיעה החקלאית.

הסיפור מתחיל בקיבוצנו עין השופט. הסוסים רועים בחלקתם, גדורים בגדר תיל. בסביבות עשר בלילה הוזעקו עובדי הבקר כי יש סוסים – מחוץ לגדר.
שני נערים חשו למקום, הכניסו את הסוסים והבחינו ששתי הסוסות, שרון וכנרת, חסרות. ובנוסף שני אוכפים נגנבו מהמחסן. ההתרגשות הייתה רבה. איציק שפרן מזעיק את אלישע שפירא שנמצא בתל אביב לבוא לעזור בחיפושים. החבר'ה מתארגנים בשני ג'יפים, אחד נוסע בכיוון משמר העמק, השני נוסע בעקבות הסוסים.

קשה לחפש ביער

מכאן יסופר הסיפור מפי איציק שפרן, הרוח החיה במרדף, שעקב בערנות אחר כל ההתפתחויות:
"עקבות הסוסים אבדו לנו מדי פעם ביערות – שם האדמה מהודקת וקשה להבחין בעקבות. החיפוש היה קשה. כל הלילה הלכנו בעקבות הסוסים (הם חיפשו בכביש משמר העמק-מגידו, תוך הנחה שהגנבים פנו בכיוון ואדי ערה). ידענו שהגניבה בוצעה רק מספר שעות ומאוד קיווינו 'לעלות' על הגנבים מהר. לפי העקבות ניכר היה שהם מכירים את המקום אבל לא את השטח, הם 'התברברו' ביערות טוב טוב. העקבות הובילו לשטח בור, היה קשה להבחין בהן בחושך. החלטנו להפסיק בחיפושים ולהמשיך בבוקר".

שי (רם) ואיצל'ה (איציק רוזנבלום) היו בוגרי יחידות קרביות הקשורים לענף הבקר בכל ליבם. עם אור ראשון חזרו למקום שבו נפסקו העקבות וגילו עד מהרה שהן מובילות בכיוון העמק בדהירה רצופה. לעזרתם הוזעק כוח ממג"ב עפולה, אבל לשני הקיבוצניקים לא הייתה סבלנות לחכות והם רצו בעקבות הסוסים, כשכוח עפולה נוסע אחריהם. העקבות הובילו בכיוון כפר גדעון ומשם לכפרים ערביים ג'ייבלי ודבוריה. שני החבר'ה הצטיידו בפרוז'קטור ועברו מאורווה לאורווה. חיפשו בכל מקום שאפשר לחשוד שיש בו סוסים. לשאלות הכפריים שהציצו בחשד, ענו שהם מחפשים חבר שאבד. הם לא אמרו מאיזה קיבוץ באו.

הסוסים לא נמצאו והשניים חזרו הביתה לנוח. למוחרת חזרו לאותו המקום והמשיכו בחיפושים. בשעות הצוהריים התיישבו בצד הדרך להטיב ליבם במלון קר ולחשוב. להפתעתם, על הדרך מצאו שוב את עקבות הסוסים. העקבות הובילו בין קיבוץ עין דור לגזית. לשמחתם מצאו גם שתי שמיכות שנפלו לגנבים בשעת הדהירה בשדה.

העקבות הובילו לבית ספר כדורי. שם נלמד כי אכן עברו כאן הרוכבים אתמול בשעות הצוהריים וביקשו מים, וילדים רבים התקהלו סביבם. הילדים מסרו שהרוכבים היו לובשי מדים והם בדרכם לצפת. על סמך המידע, התחילו לחפש מצומת גולני צפונה. מסתבר שהגנבים הטעו אותם, והם בזבזו חצי יום בחיפושים בסביבה.

החשוד נשבר והחל למרר בבכי. על טענתו שהוא חובב סוסים, ומתוך חיבה לקח אותם, הגיב איציק בזעם רב כי אדם שאוהב סוסים לא ירכב עליהם במשך 24 שעות 100 קילומטר ברציפות

האפשרות של צפת ירדה מהפרק והוחלט ללכת בכיוון טבריה. באזור קיבוץ לביא נפגשו שי ואיצ'לה עם מג"ב משטרת עפולה שהגיע לשם בעקבות הסוסים. מתחקיר של אנשי לביא הסתבר שהם ראו את הסוסים בכיוון כפר זיתים.

בכל החוף מצפון לטבריה

יום שישי בצוהריים: צוות בוקרי עין השופט מתכנס לדון במצב. הוחלט לשלוח צוות מחפשים נוסף שיחליף את הצוות העייף שנמצא בשטח כיומיים וחצי. מאוסף העדויות מסתבר שהגנבים רכבו כמעט 24 שעות ללא הפסקה. כאשר הגיעו לאזור בית ספר כדורי, כבר לא חששו שרודפים אחריהם ורכבו בגלוי בצד הכביש ובתוך אזורים מיושבים.
אלישע יצא בראש צוות המחפשים השני, והגיע למוחרת לטבריה. בדיוק במשמרת שבת שימש כתורן מושבניק מכפר זיתים שעבד יום קודם בשדהו, ושני רוכבים שעברו לידו שאלו אותו איך יורדים מכפר זיתים לגינוסר.
המידע הזה היה מאוד חשוב, כי לפי לוח הזמנים הוא ביטל את האפשרות שהגנבים הגיעו לטבריה.

אלישע התחיל לחפש בכל החוף מצפון לטבריה, גינוסר והלאה. קרוב לטבחה נתגלו שוב עקבות בסמוך לכביש. כדי לבטל את האפשרות שהרוכבים פנו לרמת הגולן צפון הכנרת, נכנס הצוות של אלישע למסעדה על אם הדרך. שם קיבלו תשובה שלילית. הסוסים לא נראו בשטח. מהמסעדה צלצלו לוורד הגליל. שם ענו להם שראו אתמול, שלושה קילומטר מראש פינה בשמונה בערב, שני רוכבים עם אוכפים, בלי שמיכות, בדיוק מתאים לתיאור.
אתרים שהוצעו בראש פינה נסרקו ולא נמצא דבר.

סמוך מאוד לצפת, ממש בירידה מהכביש, גלי צור המוסדניק צועק "הינה הסוסה!". עוצרים את הג'יפ בודקים ומוצאים את שתי הסוסות קשורות לאבנים 20 מטר מהכביש.
השמחה הייתה רבה, הסוסות הועברו ללינת לילה במכלאה של חבר ואלישע הלך למשטרה של צפת כדי לאתר את החשוד בגניבה.

לא דוחה שבת

אלא ששוטרי צפת שומרים שבת. גניבת סוסים אינה מקרה אקוטי ולהשיג צו חיפוש זה דבר מורכב. בארבע בבוקר החבר'ה ראו שהעניין מסובך והתקפלו הביתה.

סמוך מאוד לצפת, ממש בירידה מהכביש, גלי צור המוסדניק צועק "הינה הסוסה!". עוצרים את הג'יפ ומוצאים את שתי הסוסות קשורות לאבנים, 20 מטר מהכביש

בבוקר שבת חזר צוות מתוגבר במשאית להשיב את הסוסים ולהמשיך בחיפוש אחר האוכפים. בעל הבית שלידו נמצאו הסוסים נתן אישור חיפוש ובמחסן ליד הבית נמצאו שתי שמיכות שעל אחת מהן רקום "מוסד הרי אפרים". אלה השמיכות מהפריצה הקודמת שנעשתה באורווה, אך החשוד הכחיש כל קשר. החבר'ה עמדו להרים ידיים ולהשאיר את הטיפול למשטרה. כמה ילדים שנלוו לנסיעה ישבו בחוץ בצל העצים. לפתע הבחין אחד מהם ברצועת עור המשתלשלת בגובה מטר מתוך שובך יונים. איציק עלה בזריזות לשובך ומצא את שני האוכפים בריאים שלמים.

החשוד נשבר והחל למרר בבכי. על טענתו שהוא חובב סוסים, ומתוך חיבה לקח אותם, הגיב איציק בזעם רב כי אדם שאוהב סוסים לא ירכב עליהם במשך 24 שעות 100 קילומטר ברציפות, בדרך לא דרך ובלי שמיכות. "אי אפשר לאהוב סוסים אם כך רוכבים עליהם".