אחד היישובים שלשמם המכובד דבקו צומת מרכזי וגם שדה תעופה זעיר, הוא קיבוץ מחניים השוכן בצפון רמת כורזים שבמזרח הגליל, המפרידה בין עמק החולה לארץ כינרות. המהדרין, חובבי ספר הספרים, ימצאו כי שֵם הקיבוץ נטוע במקרא, ולפיו יעקב אבינו העניק למקום את שמו כאשר עבר בו בשובו מחורן לארץ כנען, ומציינים כי זהו המקום שבו נרדם יעקב וחלם את חלומו. בספר בראשית (ל"ב, ג'), נכתב על פגישתו במלאכי אלוהים: ”וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָייִִם”. אלא שמקומה המדויק של העיר מחניים עדיין לא ודאי, משום שהוא משמר גם את שמה של עיר מקראית ששכנה באזור הרי גלעד שבמזרח הירדן.

מאז חלפו ימי מורשת אבות רחוקים, מסתבר שלפני 135 שנה, ב-1891, נרכשו אדמות היישוב – שיהפוך בהמשך הלא צפוי לקיבוץ מופרט – לשם הקמת מושבה במה שיתברר בעתיד כמסע תלאות היסטורי ארוך ימים של שינויי צורות התיישבות ומיקומים. כשמונים את מספר הגלגולים המוזרים שעבר היישוב, מסתבר – שהם רבים ממה שסוברים תחילה. יודעי דבר מספרים שאגודת "אהבת ציון" של חובבי ציון מגליציה המזרחית, פולין, שדגלו בציונות מעשית, מכרה מניות ולכל מאה מניות, במקום בהגרלה, כמקובל, העניקה זכות התיישבות.

אולם בטרם הוקמה המושבה המיועדת, כעבור שמונה שנים הוצע לאגודה להחליפה באדמות הברון אדמונד דה רוטשילד, שהחזיק בעבר הירדן, משום שקל היה לקבל אישורים באזורי הסְפר המרוחקים של האימפריה העות'מאנית, שבהם השלטון היה חלש ופחות רגיש לריכוז יהודי. ואכן, בשנת 1898 התיישבו מספר משפחות מגליציה במה שנחשב לעיר המקראית מחניים שבגלעד.

שני חדרים ובית תבשיל

המושבה היהודית באזור חורן התקיימה זמן קצר בלבד. המתיישבים היהודים סבלו מבידוד, מחלות וקשיי ביטחון בלב אזור ערבי-בדואי. המיזם ננטש וגדות ארץ ישראל המערבית קרצו שוב לברון. חלפה עוד שנה וב-1899 התבשרו קוראי העיתון העברי "חבצלת" ש-22 בתים ורפתות יוקמו במחניים, כשכל בית יכלול שני חדרים ובית תבשיל, רפת וגגות משופעים ומכוסים ברעפי חרס. בהיעדר תמיכה לצורך סיום הבנייה, התלבטו התושבים המיועדים אם למושבה זכות קיום. עברה שנה נוספת, הגיעה המאה ה-20 והמושבה קרסה. בראש פינה, עיירת המחוז של מחניים, הוקם ועד לסיוע ובשנת 1903 נמכרה אדמת מחניים לחקלאים השכנים בעוד מתיישבי מחניים אובדי הדרך פונו מבתיהם תמורת פיצויים. הסאגה ממשיכה כשיק"א, מיסודו של הברון מוריס הירש, מנסה ליישב במקום פועלים מקומיים שיגדלו טבק לשיווק בחו"ל ומתיישבים מהקווקז – לגידול בעלי חיים.

אולם כשחלף עשור, ב-1912 גם הקווקזים נטשו ובמקומם גייסו חקלאי ראש פינה אריסים ערבים. בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ב-1916, עלתה להתיישבות שיתופית במחניים קבוצת פועלים ראשונה בגליל העליון מ"פועלי ציון", שהייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית וכעבור שש שנים מחניים הפך למושב עובדים. ושוב, נספרו שש שנים, וגם המושב לא עמד בציפיות.

משבר חברתי קשה

מחניים נבנה בפעם השלישית ב-1939, לאחר פרסום "הספר הלבן" עם ייסודו של הקיבוץ על ידי חברי גרעין מאנשי צפת, קבוצת "יודפת". במלחמת העצמאות הגנו אנשי הקיבוץ על בתיהם מול צבא סוריה שפלש לגליל.

התלאות נמשכו כשבימי הפילוג של 1952 בתנועה הקיבוצית, חווה הקיבוץ משבר חברתי קשה שבעטיו פרשו חלק מהחברים ובמקומם נקלט גרעין של תנועת המחנות העולים, ובהמשך גם מהנוער העובד והלומד, והקיבוץ הלך והתבסס.

צומת מחניים מצד אחד ושדה התעופה המתרחב לנוכח המצב בצפון ונושק ממש לגדר, כמשלים לנוף הרי צפת שברקע, ממצבים בתודעה את הקיבוץ מרובּה המקלטים "שאינו בקו המגע". ומול שער הכניסה מעגל תנועה חדש המעיד על הכביש הסואן שמוליך אל גשר בנות יעקב ועולה לקצרין.

בתי הילדים הוסבו לדירות מגורים

הקיבוץ המתחדש, שמעבר לכביש העוקף אותו שוכנת שכונת הרחבה מבודדת, ממשיך לנהל את חיי הקהילה ומתאים את אורחות חייו בין קליטת משפחות צעירות ופעלתניות בתחום הקו הכחול לבין תמיכה באוכלוסייה ותיקה ונעימת סבר.

בשני בתי הקפה המקומיים רבים המתארחים. חלק מבתי הילדים הוסבו לדירות מגורים זמניות, שבהן נותרו נדנדות וארגזי חול למזכרת. גינה קהילתית מטופחת כמיזם אישי, מזמינה לביקור. חדר האוכל המושבת עובר הסבה לפעילות רב-תכליתית כשגלריה לאומנות מרחיבה אופקים עם ציורי נוף. אוצר התערוכה "טבע כמשל", מציע קריאה בטבע "לא כייצוג נופי בלבד, אלא כשפה מטאפורית לבחינת מצבים חברתיים ורגשיים. הטבע כאן אינו רק מושא להתבוננות, אלא מערכת של סימנים ומתחים: בין צמיחה לפגיעה, בין יופי לשבריריות, בין קיום להתמודדות מתמשכת" – שמא הייתה זאת תמונת מחניים בראי היסטורי.