בסוף השבוע האחרון יצאנו כ-90 נשים לסוף שבוע מיוחד. מה מיוחד בו, אתם ודאי תוהים. ובכן, מדובר בריטריט הנשים הראשון של קיבוץ ניצנים. היינו Fully Booked כבר מרגע פרסום ההרשמה. המארגנות שהגו את הרעיון לא ציפו לכזו התלהבות והתרגשות. כך שעוד לפני שהתחלנו נדמה היה שנולדה כאן מסורת חדשה בקהילה שלנו.

מאחורי הריטריט עמדו חודשים של תכנון, חשיבה וארגון. קבוצות וואטסאפ עם שמות כמו "החלוץ", "תוכן וסדנאות", "ריטריט הפקה" – כל אלה פעלו במשך תקופה וצוותים שונים לקחו אחריות על תחומים רבים, וכל פרט זכה לתשומת לב. רגע לפני שיצאנו לדרך קיבלנו הודעה קולית מחבר קיבוץ שעובד בכולבו: ״בנות גמרתן את כל מלאי האלכוהול, מדובר בכמויות של כל הקיבוץ כולו, מה אתן מתכננות שם?״.

מאחורי הריטריט עמדו חודשים של תכנון, חשיבה וארגון. קבוצות וואטסאפ עם שמות כמו "החלוץ","תוכן וסדנאות" ו"ריטריט הפקה" פעלו, וצוותים שונים לקחו אחריות. כל פרט זכה לתשומת לב

אנרגיה של עשייה

הריטריט התקיים ב"החווה של צביקה", בלב נוף דרומי יפהפה, ליד קיבוץ רוחמה. ליוו אותנו ציוצי ציפורים, טווסים הסתובבו בין השבילים והוסיפו לאווירה המיוחדת.

בשעה 12 בצוהרי יום שישי הגיעה למקום קבוצת ההקמה בשיירת מכוניות עמוסות ציוד. גדוד נשים נרתם למשימה ולמרות החום והעבודה שעוד חיכתה לנו, באוויר כבר הורגשה אנרגיה של עשייה: אחת הסתובבה וחילקה משקאות קרים, אחת אחרת שזרה פרחים על עמוד ויחד סידרנו, תלינו, עיצבנו, ארגנו והקמנו את כל המרחבים לקראת הגעת המשתתפות. לצד העיצוב הוקמו גם מערכות הסאונד וההגברה עם אשת סאונד מקצועית ומוכשרת משלנו (מאיה לביא). הרמקולים הגדולים והכבדים לא הרתיעו אותנו, מאחר שיש בקיבוץ שיעורי פילאטיס ואימוני כוח היינו חזקות ויציבות מאי פעם, הכול נעשה על ידי הנשים שלנו.

רגע לפני שיצאנו לדרך קיבלנו הודעה קולית מחבר קיבוץ שעובד בכולבו: ״בנות, גמרתן את כל מלאי האלכוהול, מדובר בכמויות של הקיבוץ כולו, מה אתן מתכננות שם?״

הידיעה שעוד מעט יגיעו כל החברות ליהנות מכל מה שהוכן עבורן נתנה לכולנו מוטיבציה להמשיך לעבוד בקצב, ההשקעה הורגשה גם בפרטים הקטנים.

לקראת הריטריט הוקם אתר ייעודי שאפשר לכל משתתפת להירשם לפעילויות השונות, לעיין בלוח הזמנים ולהתעדכן בכל הפרטים. באתר פורסם גם “המדריך לטרמפיסטית”: מדריך משעשע ושימושי שכלל רשימת ציוד וטיפים מנצחים כמו “תארזי חצי מכמות הבגדים שתיכננת ופי שניים פקקים לאוזניים” וכמה שהן צדקו. נשארנו בבגד ים רוב הזמן.

יוזמה שנולדה מתוך הקהילה

היוזמה לריטריט נולדה מתוך הקהילה והמחישה את הרצון ליצור חוויה מושקעת ומוקפדת מההתחלה ועד הסוף.

בזמן שאנחנו יצאנו לריטריט, הגברים קבעו מפגש משלהם בבריכת הקיבוץ, באותו היום היא נפתחה באופן רשמי לעונת הרחצה כך שגם הם נהנו מיום משלהם בתוספת קטנה ולא מורגשת – הילדים.

לקראת השעה 16:00 החלו להגיע שאר המשתתפות, שולחן ארוך ועמוס בכל טוב קיבל את פניהן, לצד עמדת אפריטיבו שהזכירה לנו שגם בתחום הקוקטיילים יש לנו מקצועניות בתחום (דנה כץ, אושרת ציקלובר ואליה בליטמן). קבלת הפנים החגיגית כללה פרחים, פינות ישיבה, נרות ופמוטים מהודרים, כריות מעוצבות שהחברות המעצבות (חן רבין ושני לירן) הביאו מהבית, הן חשבו על הכול והפכו את המרחב לפינה קסומה בטבע.

באתר פורסם גם “המדריך לטרמפיסטית” שכלל רשימת ציוד וטיפים כמו “תארזי חצי מכמות הבגדים שתיכננת ופי שניים פקקים לאוזניים”. ואכן נשארנו בבגד ים רוב הזמן

לכל אחת מאיתנו חיכתה בכניסה ערכה אישית שכללה פנקס ועט עם הכיתוב “ריטריט נשות ניצנים 2026”, צמיד למזכרת ומארז קטן של פינוקים בריאים. בנוסף, קיבלנו כוס אישית שעליה נכתב שמה של כל אחת. כחלק מהערכים שמלווים את הקיבוץ והחשיבות שאנחנו מייחסים לשמירה על הסביבה, השתמשנו לאורך כל סוף השבוע בכלים רב-פעמיים.

אחד הדברים היפים בריטריט היה שכל התוכן בסופשבוע הגיע מתוך הקהילה עצמה. מהעיצוב ועד לסדנאות: מעגל ריקוד נשים, קבלת השבת המוזיקלית והמסיבה שנמשכה אל תוך הלילה, שיעור היוגה, מרחב הצלילים והפעילות בבריכה ואפילו נפתחה באופן ספונטני עמדת טיפול. הכול נוצר והועבר על ידי נשות ניצנים. זה היה ביטוי יפה לכישרונות הרבים שיש בקהילה שלנו ולרוח ההתנדבות, היוזמה והעשייה שמאפיינת אותה.

יכול להיות שעוברת בכם המחשבה שמדובר בסופשבוע שעולה אלפי שקלים אבל אגלה לכם, ההתגייסות של כולן צמצמה את העלות למחיר שווה לכל כיס שירד מהתקציב בסוף החודש.

קהילת נשים עוצמתית

את הריטריט פתחנו במעגל גדול ומונחה של ריקוד נשים אפריקאי. הזזנו ביחד את האגן בקצב שעלה והתגבר ומיד חשנו את אווירת החופש והיציאה מהשגרה. משם המשכנו לקבלת שבת מוזיקלית. כולנו לבשנו לבן, שרנו יחד שירים שהכניסו אותנו לאווירת השבת. בין השירים שרנו גם שיר שכתבתי לקראת הריטריט, היה מרגש לנגן ולשמוע אותו מקבל חיים דרך הקולות של כולן. פתחנו את הלב ויצרנו רגעים של חיבור והודיה במעגל המשותף.

ציינו איזו דרך נפלאה עשתה הקהילה שלנו, הרי רק לפני כמה שנים החלו להגיע לניצנים משפחות חדשות, והינה היום יושבות יחד כ־90 נשים מכל הגילים וממעגלים שונים בקיבוץ ויוצרות מרחב של קהילת נשים עוצמתית.

לאחר ארוחת ערב משובחת עם שף מהאגדות (עמר סלע) שאגב היה הגבר היחיד בכל המתחם (ולצידו אלישבע אנגלברג) המשכנו לרחבת הריקודים ממנה אי אפשר היה לרדת, היא התמלאה בכפות רגליים יחפות שרק השתוקקו לרקוד. הדי' ג'יי שלנו (דפנה ארד מימון) בחרה סט שירים מקפיץ, לוהט ומשחרר שהשאיר אותנו על הרחבה עד השעות הקטנות של הלילה.

את הריטריט פתחנו במעגל גדול ומונחה של ריקוד נשים אפריקאי. משם המשכנו לקבלת שבת מוזיקלית. כולנו לבשנו לבן, פתחנו את הלב ויצרנו רגעי חיבור והודיה במעגל המשותף

אי אפשר היה לפסוח על הירח המלא שהאיר וחייך אלינו בזמן ההתארגנות ללינה המשותפת. נשכבנו שורות-שורות על מזרנים בשני חללים משותפים, דיברנו, צחקנו צחוק מדבק וגם החברות שנרדמו, התעוררו והצטרפו בחיוך לחגיגת הגיגים וסיפורים שנמשכו אל תוך הלילה. כמובן שלא פסחנו על דיון משעשע של "ישנות עם מזגן, בלי מזגן" לבסוף הגענו להסכמה על חלונות פתוחים ולא היה צורך בהעברת ההחלטה לקלפי. הביחדנס הזה בלילה, היה פשוט ומחבר והחזיר אותנו לילדות ולטעם של פעם.

לספוג את הטבע

את השבת פתחנו בקצב רגוע יותר. חלק מהנשים יצאו בשעות הבוקר להליכה מונחית ומדיטטיבית (בהנחיית ענבר מני) לספוג את הטבע סביב החווה. בהמשך התכנסנו לשיעור יוגה משותף (בהדרכת לי שרפן). אף אחת לא רצתה לפספס הזדמנות לסדרה של כמה ברכות לשמש ויחד התמסרנו לרגע של נשימה ושקט. עוד לא הספקנו לומר "נמסטה" וכבר התמסרנו למפגש הבא במרחב של צלילים מהפנטים וקערות טיבטיות (עם איזבל כהן), יחדיו העלינו את התדר. ואיך אפשר בלי פעילות אה-גה-דודו-דו בבריכה עם מיטב המפעילות שלנו (אורלי בן גל ופטי ברגמן) שאיתן פצחנו בריקודים לטיניים חושניים. כן, גם שם יש לנו נציגות מקצועית. בקיבוץ שלנו אנחנו אוהבות לרקוד איפה שאפשר וכמה שיותר.

אחת המשתתפות אמרה בסיום סוף השבוע שהיא חזרה הביתה עם חיבורים חדשים ועם תחושה שהכירה נשים מהקיבוץ שלא יצא לה להכיר קודם. חזרנו מגובשות ומחוזקות, כל אחת קיבלה תזכורת לעוצמה האישית שלה ויחד שלנו כקבוצה.

לקראת סיום התכנסנו לתמונה משותפת, התחבקנו ונפרדנו עד לרגע שבו נפגשנו שוב לפריקת הציוד במחסן תרבות.

תודה מיוחדת לכרמית כץ ולירון חדד, שמובילות את תחום התרבות בקיבוץ ומשקיעות לאורך כל השנה לב, נשמה והמון שעות של עשייה כדי ליצור עבור כולנו מסורת, חגים, אירועים קהילתיים ורגעים של יחד, ותודה (מיוחדת גם כן) ללי שרפן שהובילה את הצוותים במסירות ואהבה.

ריטריט נשות ניצנים הראשון הוא רק ההתחלה. כבר בדרך הביתה התחילו הדיבורים על היעד הבא. בשנה הבאה יוון?!