הכול התחיל מוקדם באיזה בוקר, אחרי החליבה, כשגידי ירד מהרפת עם איזו מתנדבת להראות לה משהו בחורשה הקטנה שהייתה מאחורי היונקייה.

להפתעתו, במקום מזרון בלוי מוחבא בין העצים, הוא גילה מכלאה קטנה מקרשים גדולים ובתוכה סוסה אפורה.

הוא כמובן קרא בקשר לאילן המא"ז, לשאול אותו של מי זה, מה שהקפיץ לשם מייד עוד כמה סקרנים מהבקר והפלחה.

לאחר בירור קצר, התברר שחמודי מהכפר השכן, שהיה הראיס של כל הפועלים שעבדו אצלנו, נתן את הסוסה מתנה לפריילוף (ערן) הבן של פיני שאז היה רכז המטעים וחבר מזכירות נחשב וגם שלח שלושה פועלים לבנות את הגדר.

אילן המא"ז, שהיה אדם מעשי ולקח את זה אישית שמתחת לאף שלו נכנסו ערבים ובנו משהו בלי שהוא יידע, תפס איזה ברזל והתחיל לפרק את הגדר.

בינתיים פיני, שבדיוק קפץ מהמטע לחדר, רק לבדוק משהו, במקרה עבר משם, ראה את אילן מפרק וקפץ לעצור אותו.
כנראה שזה היה נגמר רע מאוד, אבל למזל כולנו, גידי ואברם מהבקר הצליחו להפריד.

עד ארוחת צוהריים, כבר כל הקיבוץ ידע "שפיני קיבל מתנה מחמודי סוסה ערבית גזעית שעולה מאות לירות, אם לא יותר" וכולם חיכו לראות מה המזכירות תעשה.

כמובן שכבר באותו ערב היה דיון דחוף במזכירות, אבל פיני, כאמור, לא היה פראייר ובא מוכן. מול איומיו של אילן ותחינותיה של שושנק'ה המזכירה, פיני אמר להם "מתנה לילד – מה הבעיה שלכם? למה לעשות עניין מדבר כזה קטן?" הוא שאל והוסיף "כלב פרטי מותר וסוס זה כבר רכוש?" לכל חברי המזכירות היה ברור שהם לא יוכלו לשכנע אותו.

ואז כשהם כבר היו מותשים מהוויכוחים, הציע לקיים דיון באסיפה אילו בעלי חיים מותר לגדל באופן פרטי ואילו לא.

אני לא יודע איך זה בקיבוץ שלכם אבל אצלנו בקיבוץ, כל סיפור כזה ישר מחלק את החברים לשלוש קבוצות: המשפחה והמקרובים, אנשי העקרונות ה"ניטרליים" וכל האחרים ששמחים לאקשן וסגירת חשבונות ישנים

ברור שאף אחד לא טרח להזכיר שלקבל מתנה כזו זה פסול, אבל בגלל שאילן עדיין התעקש על המכלאה, אז פיני הסכים שהסוסה תעבור עד האסיפה למשק החי.

בלב כבד הסכימה שושנק'ה להצעה והוציאה מאילן הבטחה שעד האסיפה הוא לא מוריד את המכלאה, לא את הסוסה וגם לא את פיני.

אני לא יודע איך זה בקיבוץ שלכם אבל אצלנו בקיבוץ, כל סיפור כזה ישר מחלק את החברים לשלוש קבוצות: המשפחה והמקרובים, אנשי העקרונות ה"ניטרליים" שרוצים רק את טובת הקיבוץ וכל האחרים ששמחים לאקשן וסגירת חשבונות ישנים.

עד האסיפה כל הקיבוץ דיבר רק על זה וכל הרכילות הרגילה קצת נדחקה הצידה. אבל בינתיים במשק חי, לא כל-כך היה מקום, אז שמו אותה בחצר עם יערי החמור והתברר שהסוסה שהילדים החליטו לקרוא לה גולדה, אוכלת כל כך הרבה שקשה לעמוד בקצב וגם יצא לה איזה פצע שהווטרינר ביקש עליו 20 לירות והילדים לא כל כך הצליחו להוציא אותה לרכיבות כי היא הייתה די עצבנית… בקיצור, לכולם היה ברור שזה לא בשבילינו הסיפור הזה.

אני לא יודע איך זה בקיבוץ שלכם, אבל בקיבוץ שלנו ברור שהדיון הזה לא התקיים עד היום

וגם, לאכזבת פיני, פריילוף לא גילה בסוסה שום עניין והמשיך לקרוא ספרים.

יום לפני האסיפה, לאכזבת כולם, פיני הודיע שהוא בינתיים מוותר ומחזיר את גולדה לחמודי, אבל מבקש לקיים את הדיון העקרוני בהזדמנות, כי חמודי הבטיח לו שאת הסייח הראשון הוא יביא לו.

אני לא יודע איך זה בקיבוץ שלכם, אבל בקיבוץ שלנו ברור שהדיון הזה לא התקיים עד היום.

עוד באותו היום אילן פירק את המכלאה בחורשה הקטנה. גידי, כבר אחרי חליבת הערב גרר לשם מזרון חלופי שסחב מהמחסן של ועדת דירות וחזר לנדנד לסדרן העבודה שהוא חייב עזרה של מתנדבת בחליבות הבוקר והשגרה חזרה למשק.

אחרי 11 חודש בדיוק, הופיע חמודי בטנדר פיג'ו 404 שלו בכניסה למשק חי והניח סייח קטן עטוף בשמיכה, זרק למרטין האחראי משהו על הבטחות שצריך לקיים, עלה לטנדר ונעלם.

מרטין פתח את השמיכה ונדהם לראות פרד צעיר וחמוד. בנם של גולדה הסוסה האצילית מהכפר השכן ויערי החמור שלנו.
מרטין, שהוקסם מאוזניו של הרך הנולד, החליט מיד לקרוא לו הנס על שם המורה שלו לעברית באולפן.