את גרשון שפע אני פוגשת, איך לא, על שפת הבריכה (לכבודי לבש חולצה), מנחה את אחת השחייניות במסלול איך לשפר את תנועות החתירה. רוב הזמן הוא בבריכה. כל בוקר וגם ארבעה ערבים בשבוע (משמונה עד אחת עשרה!). מאמן ("לוכסן מלמד") קבוצות שחייה ויחידים ומאמן מתחרי "מאסטרס", שגם הוא, בגילו הצעיר, 83, אחד מהם.

אין רגע בלי שאחד השחיינים מבקש עצה לגבי השחייה (כל ההנחיות לאימון כבר רשומות על הלוח), או סתם מנופף לו לשלום וזורק מילה טובה. אכן, בבריכת השחייה של גבעת חיים איחוד, גרשון הוא הסלב, גם כשמגיע בנו רם שפע, הנמצא בעיצומה של התמודדות על מקום ריאלי בבחירות המקדימות שיערכו במפלגת "הדמוקרטים".

"אין חוג בית, כולל שלשום בגבעת ברנר, שעוד לפני שאני עולה לבמה, עוד לא אומר כלום, ויש התלחששויות בקהל. אם אני הבן של גרשון, אם גרשון דוד שלי, אם השחיין מגבעת חיים קשור אלי" מספר רם בגאווה על אביו, ספורטאי אולימפי עטור מדליות.

"אז אני מתחיל את המפגש ואומר 'כן, גרשון זה אבא שלי', 'כן, הוא עוד שוחה'. ואז מדבר על מי יותר גאה במי. 90 אחוז מהאנשים שאני פוגש, בטח אלה מעל גיל 65 'אני שחיתי איתו', 'הוא אימן אותי', 'הוא אימן את הבן שלי' (גילוי נאות – הוא אימן את הבעל שלי בכדורמים. מ.ר). זה מדהים. שווה הרבה קולות", הוא צוחק.

להציע לערבים שותפות מלאה

אגדת משפחת שפע לא מתחילה ברם ולא בגרשון. המורשת התחילה כבר בסבא פינדה, שחיין מצטיין בתקופת המנדט הבריטי, שהפך לדמות (שאותה גילם השחקן צבי שיסל) בסדרה המצליחה "הקיבוצניקים" (HOT) שיצר אבנר שפע, אחד מבני הדודים הרבים. על שמו הומצא המושג "פינדאיזם", שם קוד לאלתורים ופטנטים שונים ומשונים, מכיסא שהמשענת מוברגת אליו ועד גומי שהושחל כדי לייצב את הכפכפים.

פרט לרם, לגרשון ותמר שלושה ילדים נוספים: גלי הבכור, שנפטר לפני 13 שנה, רוני ותום. כולם בחרו לחיות בקיבוץ עם הנכדים.

מה אתה אומר על הבחירה של רם בפוליטיקה? אני שואלת את גרשון שדואג לנו למאוורר.

"מאוד מתאים. הולם אותו. יש לו חיבורים מיידים לאנשים, לקבוצות. הוא יודע לשמור על קשר והוא איש מאוד נחמד, שזו בעיה פוליטית מסוימת. לא כולם אוהבים את ההצלחה שלו. אבל הוא צף", משתמש גרשון במושגים מעולם השחייה.

"לא פחות מעניין" אומר רם על אביו, "לשמוע על המעורבות שלו בפוליטיקה. הוא משתתף בהפגנות, נוסע לאום אל פחם להשגיח על קלפיות בבחירות. יכול לעשות לי בית ספר".

"אני לא חיה פוליטית" אומר גרשון, "אבל מאוד חשוב לי להיות מעורב. לקרוא חומרים, להגיע למפגשים. לא רק בנושא הבחירות והמפלגות".

"מה אתה אומר לי שהכי חשוב?" מכניס אותנו רם לנושא שמתמודדים רבים ממפלגות שונות, מעדיפים להעלים מהשיח.

"הערבים". פוסק גרשון. "להציע להם שותפות מלאה במפלגה".

אתה לא חושש שזה מרתיע בוחרים?

"אין למדינה הזאת זכות קיום בלי שיהיו במוסדותיה ערבים שמשתלבים בחיים שלנו בין כה וכה: בכלכלה, בספורט, בבריאות – בתי חולים, רופאים, אחיות. יש בהם חברים שלנו שבונים את הקיבוץ כבר 30-20 שנה, מכירים את כולם, אוכלים בחדר אוכל, מכירים את כל הרכילות".

ורם מוסיף – "הם יכולים להיות שותפים".

אתה עדיין מאמין בזה? אני מפנה את השאלה לרם, שכבר ב-8 באוקטובר היה עם קהילות קיבוצי הנגב המערבי המפונים.

"גם בקיבוצי הנגב המערבי זה מה שהרבה אנשים חושבים. זה שאתה מאמין בשוויון זכויות מלא לערביי ישראל, לא אומר שחמאס לא ארגון טרור שאנחנו צריכים להשמיד. המציאות של הממשלה הנוכחית הוכיחה שתפיסת העולם הימנית – 'לנהל את הסכסוך', לא הביאה לביטחון. היא הביאה לאסון.

"מנסור עבאס היה איתנו בממשלה (ממשלת השינוי. מ.ר) וכשירו טילים מעזה, הפצצנו שם בחזרה והוא לא אמר דבר" אומר רם שגם יו"ר מפלגתו יאיר גולן תומך בשיתוף מפלגות ושרים ערבים כשותפים לגיטימיים בקואליציה ובממשלה.

"צריך טיפול שורש יסודי בחברה הערבית" הוא מוסיף.

מה אתה מציע?

"ראינו כבר שכשעומר בר לב ויואב סגלוביץ' הנהיגו את המשרד לביטחון פנים, כמות הפשיעה בחברה הערבית ירדה. יש נתונים.

"מה עושים? קודם כל מסר שבאמת רוצים לטפל בזה ולא בן גביר שמתגזען על כל הערבים. צריך שיתופי פעולה עם ראשי המועצות הערביות, וגם עם המשטרה וגם עם החמולות. סדרה של פעולות, כשאתה באמת רוצה לטפל במשהו ולא רק להלהיט, כמו שהממשלה הזו רוצה, הכול אפשרי".

"כל חברה שאתה מזניח אותה הרבה מאוד שנים מידרדרת. כשלנער או נערה בני 15 אין תקווה ואמונה שיוכלו להצליח בחיים, לא יודעים עברית, לא ישיגו בגרות, אז אפשר להידרדר לפשע. זה ייקח זמן, אבל מתחילים לייצר מציאות שבה מטפלים בזה. זה שזה עמוק לא אומר שאי אפשר לטפל בזה".

גרשון, שאביו היה מורה לספורט והקים אימפריה בגבעת חיים איחוד, בשחייה, כדורמים, כדורגל ועוד, מספר על חיבורים עם שחיינים ערבים שמתאמנים אצלו בקבוצות. "בחנוכה אני נותן להם להדליק נרות. זה סימבולי. 'סווינג-בולי'. יש שחקנים ערבים, שמשתלבים בקבוצות בליגה, רוצים לנצח וגאים בכדורגל שלהם". לדוגמה מביאים האב והבן את ענאן חלילי, שכמעט עבר לקבוצה איטלקית בעסקה שוברת שיאים בכדורגל הישראלי, עסקה שבסוף לא יצאה אל הפועל.

"נדרש מהלך יותר שורשי" מוסיף רם. "שכל קלנסווה וג'ת ובקעה ירגישו חופשיים להיות חלק מהחברה הישראלית. הייתי לפני שבועיים בכפר קרע באירוע של 'הדמוקרטים'" הוא נזכר, ראלב מג'אדלה ישב מולי. בתור ילד ונער גדלתי שיש שר ספורט ערבי. זה כבר קרה".

קיבוץ עם תפיסה פוליטית

גרשון מספר שהמעורבות החברתית החלה אצל רם כבר בגיל 16-15 במסיבות שארגן יחד עם חברים לתושבי הסביבה, מסיבות אזוריות של ערבי שירה, אליהם הגיעו המוני אנשים.

מתי זה קיבל כיוון פוליטי?

"קיבוץ גבעת חיים איחוד הוא מרחב מאוד פוליטי אקטיביסטי" אומר רם. הייתי ילד בכיתה ד' כשאבא הלך לעצרת בה רבין נרצח ובכל עצרות השלום. גדלתי לתוך ידיעה שברור שצריך להיות חלק ממה שקורה פה. בתוך התנועה הקיבוצית הקיבוץ שלנו ברף העליון של אקטיביזם ומעורבות".

"יותר מהמאוחד", אומר גרשון בחיוך, נאמן לקיבוצו שעדיין מוציא אוטובוסים לעצרות והפגנות. פעילים במאבק להשבת חטופים, בהפגנות לסיום מלחמה, "נשים עושות שלום". עוד לפני רם היה בקיבוץ חבר הכנסת ברוך אזניה וגם יצחק בן-אהרן מהמאוחד. "כולם עסוקים בזה פה. המרחב הקיבוצי מחנך לזה, וגם בבית ינקתי מעורבות" אומר רם.

איחוד המאוחד

אגב איחוד ומאוחד. אחי הבכור, גלי שנפטר, היה נשוי למאוחדניקית שחיה באיחוד. סבא פינדה נהרג בצומת שבין האיחוד למאוחד. "זה סימבולי" אומר גרשון. "הלב שלו נשאר במאוחד. הוא נקרע בין שני הקיבוצים. בגיל 88 הוזמנו המבוגרים מהאיחוד למאוחד. הוא התעקש ללכת ברגל ונדרס. זה מעגל הגבעות, מקשר וחבר וכבר לא מפריד בין הקיבוצים".

התמודדתם ממש לא מזמן עם סוגיית הקמת תחנת הכוח.

"הם הצביעו נגד שבועיים לפנינו ואנחנו הצבענו נגד ברוב גדול יותר" מסכם גרשון את הסאגה, שהציתה סערת רגשות גדולה בעמק חפר ובקיבוצים עצמם.

"ההצעה שעליה הצבענו נגד, הייתה על סכום גדול יותר, בגלל שבמאוחד כבר ויתרו. עמדתי בראש ההתנגדות להקמת תחנת הכוח. ומבחינתי זו גאווה. הציעו לקהילה שלנו עשרות מיליונים בשנה, והסולידריות כלפי השכנים בעין החורש ובמעפיל, לא לפגוע להם בבריאות ובאיכות החיים, הייתה חשובה יותר לשני שלישים מהאנשים למרות הכסף שיכלו לקבל".

הציעו לקהילה שלנו עשרות מיליונים בשנה, והסולידריות כלפי השכנים בעין החורש ובמעפיל, לא לפגוע להם בבריאות ובאיכות החיים, הייתה חשובה יותר לשני שלישים מהאנשים למרות הכסף שיכלו לקבל

גם פה, הוא מוסיף, המדינה כשלה כשהחליטה להסיר אחריות מתכנון האנרגיה והתשתיות הלאומיות, "להפריט שירותים, לתת לקיבוצים ולמושבים להסתכסך זה עם זה איפה יקומו התחנות. זה אחד הדברים הנוספים שאנחנו נצטרך לטפל בהם. מדיניות סדורה, לתכנן כמו שצריך את התשתיות הלאומיות שלנו ביחד עם ראשי הרשויות, ביחד עם היישובים. זה אפשרי".

טיפ של מאמן

מפגישתנו נוסע רם לכנסת ומשם לקיבוצי הנגב המערבי. "אני לא רואה אותו בכלל" אומר גרשון שמעיד שהוא ואשתו תמר עוזרים רבות עם הנכדים. "גם כשמגיע הוא עם הטלפון".

יש לך בשבילו טיפ, ממי שהיה שחיין אולימפי?

"אני מאחל לרם שימשיך בפעילות הרבה שלו. גם כשהוא נעדר מהבית ויש מחיר של משפחה וילדים הוא מתוגמל בעבודה עם הרבה סיפוק, יושרה, יוזמות בכנסת ובוועדותיה. שימשיך לפעול למען 'ההתאבדות היושבת', כלומר ההתיישבות העובדת. להמשיך לעודד ולתמוך בחברי הקיבוצים שלא חזרו וכן חזרו בצפון ובדרום".

הציר שגרם לי להיות מעורב בפוליטיקה הוא מערכת החינוך. כסטודנט לחינוך ראיתי את עוולות המערכת וזה מה שהוביל אותי לרצות לתקן מלמעלה

"הגעתי מבית מאוד הישגי" אומר רם. "הייתה לי זכות, למרות שגדלתי עם אבא ספורטאי עם הישגים ומדליות, שלא לחצו שאצליח עבור הבית או עבורם. הוריי יצרו מציאות של עידוד אינסופי של דברים שחשובים לי ומעניינים אותי. זה מרגש אותי לחשוב על זה" אומר רם ומוסיף שזה למרות שהיה שחקן על וקפטן הנבחרת בכדורגל ובכדורסל וגם באתלטיקה.

"היה ברור שזה לא חייב להיות הדבר שאני עושה בחיים, ואני בחרתי ללכת לחינוך. הציר שגרם לי להיות מעורב בפוליטיקה הוא מערכת החינוך. כסטודנט לחינוך ראיתי את עוולות המערכת וזה מה שהוביל אותי לרצות לתקן מלמעלה".

רם מכוון הכי גבוה. "בעיקר לחזור עם החברים שלי, חברי הכנסת, אחרי ארבע שנים שכמעט חזרתי (בבחירות לכנסת הנוכחית נבחר למקום חמישי במפלגת העבודה שקיבלה ארבעה מנדטים בלבד. מ.ר), להקים את קואליציית התיקון הבאה ולדאוג, בעזרת הניסיון הפרלמנטרי שיש לי, לתקן את המדינה. יש משימות אינסופיות, זה ייקח זמן, אבל אני משתוקק לעבוד שם.

יש תחרות קשה כי יש לדמוקרטים נבחרת מעולה. אני מקווה להיכנס לפחות כנציג המרחב הכפרי, בסוף זה סיפור החיים שלי

"אני רוצה להיות חלק מהקואליציה, ליצור חיבורים, להוביל מהלכים בחברה האזרחית. אני אוהב את זה וחברי הכנסת ויאיר (גולן) סומכים עלי שאני יודע לעשות את זה מתוך הסיעה.

רם אופטימי. ב-2022 היו למרצ ולעבודה יחד 58 אלף מתפקדים. "היום כמעט הכפלנו והקצב עולה. מקווים להביא לפחות כפול מנדטים. יש תחרות קשה כי יש לדמוקרטים נבחרת מעולה. ולמרות צמיחה של איזנקוט, הסקרים מראים שזה לא פגע במנדטים שלנו. אני מקווה להיכנס לפחות כנציג המרחב הכפרי, בסוף זה סיפור החיים שלי".

אנחנו נפרדים: רם ממשיך במסע הבחירות, גרשון לאמן שחיינים. רגע לפני אני מציעה ל(אולי) שר החינוך לעתיד, להכניס את שיעורי השחייה כשיעורי חובה במדינתנו שגבולה המערבי והארוך שוכן לאורך החוף.

ואם אתם ממתפקדי הדמוקרטים, אולי תקבלו בקרוב הודעה מגרשון שפע שמזכיר לכם להצביע עבור רם.