במוזיאון וילפריד ישראל לאומנות ולידיעת המזרח בקיבוץ הזורע, מתקיימות כעת שתי תערוכות מעניינות. התערוכה הראשונה שנקראת "שדות זרים", בוחנת את חייהם של מהגרי העבודה מתאילנד שהגיעו לעבוד בישראל, דרך עיניהם של אומניות ואומנים מקומיים.

החקלאות בישראל נסמכת על עובדים תאילנדים כבר עשרות שנים (בעיקר חקלאות, אבל לא רק), אבל עדיין התאילנדים נחשבים למעין נוכחים-נפקדים, שחיים ברובם בפריפריה החקלאית ונתפשים כציבור שקוף, נטול זהות אישית.

צורפה לאבל הלאומי

בטבח ה-7 באוקטובר ובעקבותיו, נהרגו 48 עובדים תאילנדים, חלקם אחרי שנחטפו לרצועת עזה. דרך אירוע טראומתי זה נחשפה לרגע הקהילה התאילנדית העובדת בישראל וצורפה לאבל הלאומי ולשכול ששטף את הארץ.

הציבור הרחב החל לראשונה להכיר גם בקשייהם ומצוקותיהם, כמו גם בתרומתם העצומה, לאחר שנקלעו למלחמה לא-להם. התערוכה "שדות זרים" מציפה את השינוי העמוק שעבר על אתוס העבודה הארץ ישראלי ובד בבד בוחנת את גבולות הסולידריות החברתית הישראלית, שגם היא עברה לצערנו שינוי גדול במהלך השנים.

הקינצוגי מציע דרך התבוננות והתייחסות אל השבר: לא כפגם שיש להסתירו, אלא כעדות למה שעבר על הגוף או על הכלי, וכחלק בלתי נפרד ממנו

את התערוכה אצרה שלי ליבוביץ קלאורה ומציגים בה שבעה אומניות ואומנים, לחלקם ישנם קשרים ארוכי שנים עם הקהילה התאילנדית. העבודה המוקדמת ביותר בתערוכה הוא סרטה הדוקומנטרי של נורית אביב "מקום. עבודה". (1991) שמסמן את הגעתם של ראשוני העובדים התאילנדים לארץ בעקבות האינתיפאדה הראשונה. גם תצלומו של מיכה קירשנר מ-2005 הוא מהמבטים הראשונים של אומן ישראלי על קהילת העובדים התאילנדים.

הצלם החברתי אלי אטיאס מתעד את קהילת התאילנדים בישראל כבר כ-15 שנה, ועבודת הווידיאו של שרון גלזברג מציגה מופע סוריאליסטי ישראלי-תאילנדי על גלגולו של "חזון העבודה העברית". אסף אלקלעי שוזר זיכרון ילדות מ"העובד התאילנדי של אבא", ליאורה קוריס מצלמת דיוקנאות של עובדים תאילנדים שעבדו במשק של משפחתה, והניירות הרקומים של שרון רמר ביאל מספרים את חטיפתו של נת'פורן אונקאוו לשבי חמאס. אירוע הפתיחה החגיגי של התערוכה התקיים בנוכחות שגריר תאילנד בישראל.

מצב אנושי עמוק

התערוכה השנייה שמוצגת במוזיאון נקראת "נושמת מבעד לסדקים". את התערוכה אצרה שיר מלר ימגוצ'י (האוצרת הראשית של המוזיאון) ומציגות בה שלוש אומניות – איריס נשר, מרתה ריגר ונועה הגלעדי – שעוסקות ביכולת להתבונן במצבי משבר גופני ונפשי, ובאפשרות של ריפוי שנולד מתוכה ובא לכדי ביטוי באומנות.

תוך כדי תהליכי העבודה שלהן עם חומרים שבריריים ועדינים כמו פורצלן וזכוכית, האומניות חושפות פצעים אישיים שמקבלים צורה ונוכחות, כל אחת בסגנונה ובחומר האהוב עליה. זוהי תפיסה מוכרת היטב ביפן דרך אומנות הקינצוגי – טכניקת תיקון מסורתית של כלי קרמיקה שבורים באמצעות לקה מעורבת באבקת זהב.

מעבר לפעולת התיקון עצמה, הקינצוגי מציע דרך התבוננות והתייחסות אל השבר: לא כפגם שיש להסתירו, אלא כעדות למה שעבר על הגוף או על הכלי, וכחלק בלתי נפרד ממנו. בעולם מהיר המבקש להסתיר חולשה, העבודות בתערוכה מציעות אפשרות אחרת: לראות בפגיעות מצב אנושי עמוק, כשהכאב וההתמודדות עימו מתגבשים באמצעות האומנות גם לכדי אסתטיקה ויופי.

"שדות זרים", "נושמת מבעד לסדקים" – מוזיאון וילפריד, הזורע.

ב', ד', ה', ו': 9:00-14:00, ג' 12:00-17:00, שבתות וחגים:
10:00-14:00
ימי א' לביקור קבוצות בתיאום מראש.

נעילה: 10.10.2026

כיד הדמיון הטובה

בגלריה של המרכז לאומנות בגבעת חביבה מוצגת כעת התערוכה השנתית המסורתית של בית הספר לקרמיקה ושל סדנת ההדפס, שני חוגים שמתקיימים במסגרת המרכז המשותף לאומנות.

על בית הספר המעולה לקרמיקה שקיים בגבעת חביבה כבר עשרות שנים, ועל אבנר זינגר שעומד בראשו, כתבתי כאן בהרחבה לפני כשנה. למעשה אין עוד בית ספר כזה בארץ ורשימת ההמתנה אליו ארוכה, ארוכה, כי מי שנכנס/ת לשם, בדרך כלל לא עוזב/ת. אנשים נשארים ללמוד ולעבוד בחוג הזה במשך שנים רבות, ככל שיחפצו (הרוב הגדול נשים, אגב).

בכל שנה בקיץ מתקיימת בגלריה של המקום תערוכת סוף השנה של החוג וזוהי תמיד חגיגה לעיניים לכל אוהבי אומנות הקרמיקה ואומנות בכלל. התערוכה הפעם נפרשת על פני ארבעה חללים וכוללת מאות עבודות כיד הדמיון הטובה, בכל הסגנונות, הצבעים והצורות.

היא מעניינת, יפה ועשירה, אם כי מעט קטנה יותר משנה שעברה. יחד עם הקרמיקה, תלויות מסביב עבודות של סדנת ההדפס. זהו חוג קטן יותר וצעיר יותר אבל גם הוא מתקיים כבר שנים במסגרת המרכז לאומנות. התוצאות היפות מאוד שמוצגות בתערוכה מדברות בעד עצמן. לסיכום: תערוכה מומלצת.

"שפה משותפת" – התערוכה השנתית לקרמיקה והדפס 2026 אוצרים: אבנר זינגר, משה רואס, מיכל ניב

המרכז לאמנות גבעת חביבה

שעות פתיחה: א'-ה' – 9:00 – 16:00, ו' – 11:00-13:00 שבת – 10:00 – 14:00

נעילה 5.9.2026