אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל אָחִי, יוֹנָתָן לֵב־אֲרִי, הוּא זֶה שֶׁעָלָיו אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה כִּמְעַט כְּמוֹ אַגָּדָה, רַק דּוֹמֶה קְצָת לְסִפּוּר עַל רוּחוֹת רְפָאִים, וּבְכָל־זֹאת הַכֹּל זֶה בֶּאֱמֶת; אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹנָתָן וַאֲנִי, אֲנַחְנוּ אוּלַי הַיְחִידִים שֶׁיּוֹדְעִים אֶת זֶה.

הַשֵּׁם שֶׁל יוֹנָתָן לֹא הָיָה לֵב־אֲרִי מֵהַהַתְחָלָה. שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ לֵיאוֹן, זֹאת־אוֹמֶרֶת אַרְיֵה, כְּמוֹ שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל אִמָּא וְשֶׁלִּי. יוֹנָתָן לֵיאוֹן, זֶה הָיָה שְׁמוֹ. שְׁמִי קַארְל לֵיאוֹן וְשֵׁם אִמָּא שֶׁלִּי סִיגְרִיד לֵיאוֹן. אַבָּא הָיָה נִקְרָא אֶקְסֶל לֵיאוֹן, אֲבָל הוּא יָצָא לַיָּם וּמֵאָז לֹא שָׁמַעְנוּ עָלָיו כְּלוּם.

אֲבָל מָה שֶׁרָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם זֶה אֵיךְ קָרָה שֶׁאָחִי יוֹנָתָן הָפַךְ לְיוֹנָתָן לֵב־אֲרִי, וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הַמּוּזָרִים שֶׁקָּרוּ אַחַר־כָּךְ.

יוֹנָתָן יָדַע שֶׁעוֹד מְעַט אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֻּלָּם יָדְעוּ חוּץ מִמֶּנִּי. יָדְעוּ גַּם בְּבֵית־הַסֵּפֶר, מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַזְּמַן הָיִיתִי חָסֵר, מִשְׁתַּעֵל וְתָמִיד חוֹלֶה. בְּשֵׁשֶׁת הֶחָדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים לֹא יָכֹלְתִּי בִּכְלָל לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר. כָּל הַגְּבָרוֹת שֶׁאִמָּא תּוֹפֶרֶת לָהֶן שְׂמָלוֹת יָדְעוּ גַּם־כֵּן, וְאַחַת מֵהֶן דִּבְּרָה עַל זֶה עִם אִמָּא כְּשֶׁאֲנִי הִקְשַׁבְתִּי בְּמִקְרֶה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיִיתִי צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ. הֵן חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי יָשֵׁן. אֲבָל אֲנִי רַק שָׁכַבְתִּי בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת. וְכָכָה, הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁכַּב, מִפְּנֵי שֶׁלֹא רָצִיתִי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה − שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת בְּקָרוֹב.

הָיִיתִי עָצוּב, כַּמּוּבָן, וּפָחַדְתִּי נוֹרָא, וְלֹא רָצִיתִי שֶׁאִמָּא תִּרְאֶה אֶת זֶה.
אֲבָל דִּבַּרְתִּי עַל זֶה עִם יוֹנָתָן, כְּשֶׁהוּא בָּא הַבַּיְתָה.
"יָדַעְתָּ שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת?" שָׁאַלְתִּי, וּבָכִיתִי.

יוֹנָתָן חָשַׁב רֶגַע. אוּלַי בֶּאֱמֶת לֹא רָצָה לַעֲנוֹת, אֲבָל בַּסּוֹף הוּא אָמַר:
"כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ."
וְאָז בָּכִיתִי עוֹד יוֹתֵר.

"אֵיךְ אֶפְשָׁר בִּכְלָל שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר כָּל־כָּךְ נוֹרָא," שָׁאַלְתִּי. "אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר כָּל־כָּךְ נוֹרָא שֶׁמִּישֶׁהוּ צָרִיךְ לָמוּת, כְּשֶׁהוּא אֲפִלּוּ לֹא בֶּן עֶשֶׂר?"
"אַתָּה יוֹדֵעַ, צִמּוּקִי, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה לֹא כָּל־כָּךְ נוֹרָא," אָמַר יוֹנָתָן. "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיִּהְיֶה לְךָ נֶהְדָּר."

"נֶהְדָּר," אָמַרְתִּי, "מָה כָּל־כָּךְ נֶהְדָּר לִשְׁכַּב בָּאֲדָמָה וְלִהְיוֹת מֵת?"
"אוֹ," אָמַר יוֹנָתָן, "זוֹהִי רַק הַקְּלִפָּה שֶׁלְּךָ שֶׁשּׁוֹכֶבֶת שָׁם, אַתָּה יוֹדֵעַ? אַתָּה בְּעַצְמְךָ עָף מִשָּׁם לְמָקוֹם אַחֵר בִּכְלָל."
"לְאָן?" שָׁאַלְתִּי, מִפְּנֵי שֶׁכִּמְעַט לֹא הֶאֱמַנְתִּי לוֹ.
"לְנַנְגִּיאָלָה," אָמַר.

לְנַנְגִּיאָלָה − הוּא זָרַק אֶת הַמִּלָּה כָּכָה סְתָם, כְּאִלּוּ זֶהוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁכָּל אֶחָד בָּעוֹלָם יוֹדֵעַ. אֲבָל אֲנִי עוֹד לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַמִּלָּה הַזֹּאת אַף־פַּעַם.
"נַנְגִּיאָלָה?" אָמַרְתִּי, "אֵיפֹה זֶה?"

וְאָז אָמַר יוֹנָתָן שֶׁהוּא לֹא כָּל־כָּךְ בָּטוּחַ, אֲבָל זֶה נִמְצָא בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא מָקוֹם מֵעֵבֶר לַכּוֹכָבִים. וְהוּא הִתְחִיל לְסַפֵּר לִי עַל נַנְגִּיאָלָה, עַד שֶׁכִּמְעַט הִתְחַשֵּׁק לִי לָעוּף לְשָׁם תֵּכֶף וּמִיָּד.

"הֵם עֲדַיִן חַיִּים שָׁם בִּימֵי הַמְּדוּרוֹת וְהָאַגָּדוֹת," אָמַר, "וְזֶה יִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ."
כָּל הָאַגָּדוֹת בָּאוּ מִנַנְגִּיאָלָה, אָמַר, כִּי זֶהוּ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ קָרוּ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, וְאִם תֵּלֵךְ לְשָׁם תּוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף בַּהַרְפַּתְקָאוֹת מֵהַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, וּבַלַּיְלָה גַּם־כֵּן, אָמַר יוֹנָתָן.

"אַתָּה יוֹדֵעַ, צִמּוּקִי," אָמַר, "זֶה לֹא יִהְיֶה כְּמוֹ לִשְׁכַּב פֹּה וּלְהִשְׁתַּעֵל וְלִהְיוֹת חוֹלֶה וְשֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְשַׁחֵק, נָכוֹן?"

יוֹנָתָן קָרָא לִי תָּמִיד צִמּוּקִי. הוּא קָרָא לִי כָּכָה מִזְּמַן שֶׁהָיִיתִי קָטָן, וּכְשֶׁפַּעַם שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ לָמָּה, הוּא אָמַר שֶׁזֶּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹהֵב מְאֹד צִמּוּקִים, בִּמְיֻחָד צִמּוּקִים כָּמוֹנִי. כֵּן, הוּא אָהַב אוֹתִי, יוֹנָתָן, וְזֶה הָיָה מוּזָר מִפְּנֵי שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי יֶלֶד דֵּי מְכֹעָר, טִפֵּשׁ וּפַחְדָן, עִם רַגְלַיִם עֲקֻמּוֹת וְכָל זֶה. שָׁאַלְתִּי אֶת יוֹנָתָן אֵיךְ הוּא יָכוֹל לֶאֱהֹב יֶלֶד כָּזֶה מְכֹעָר וְטִפֵּשׁ כָּמוֹנִי, עִם רַגְלַיִם עֲקֻמּוֹת וְהַכֹּל, וְהוּא אָמַר:

"אִם לֹא הָיִיתָ כָּזֶה יֶלֶד מְכֹעָר נֶחְמָד עִם פַּרְצוּף חִוֵּר וְרַגְלַיִם עֲקֻמּוֹת, לֹא הָיִיתָ צִמּוּקִי שֶׁלִּי, זֶה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב."

אֲבָל בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁכָּל־כָּךְ פָּחַדְתִּי לָמוּת, הוּא אָמַר שֶׁבָּרֶגַע שֶׁאַגִּיעַ לְנַנְגִּיאָלָה אֶהְיֶה מִיָּד בָּרִיא וְחָזָק, וַאֲפִלּוּ יָפֶה גַּם כֵּן.
"יָפֶה כָּמוֹךָ?" שָׁאַלְתִּי.
"הַרְבֵּה יוֹתֵר יָפֶה," אָמַר יוֹנָתָן.

אֲבָל הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לְסַפֵּר לִי סִפּוּרִים כָּאֵלֶּה, כִּי אַף־אֶחָד לֹא יָפֶה כְּמוֹ יוֹנָתָן, וְגַם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת.
פַּעַם אַחַת, אַחַת הַגְּבָרוֹת שֶׁאִמָּא תּוֹפֶרֶת לָהֶן אָמְרָה:
"גְּבֶרֶת לֵיאוֹן יַקִּירָתִי, יֵשׁ לָךְ בֵּן שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ נָסִיךְ בְּאַגָּדָה."
וְהִיא לֹא דִּבְּרָה עָלַי, זֶה בָּטוּחַ!

יוֹנָתָן בֶּאֱמֶת נִרְאָה כְּמוֹ נָסִיךְ בְּאַגָּדָה. הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ הָיָה נוֹצֵץ כְּמוֹ זָהָב וְהָיוּ לוֹ עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת כֵּהוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת זָרְחוּ, וְשִׁנַּיִם לְבָנוֹת יָפוֹת וְרַגְלַיִם יְשָׁרוֹת לְגַמְרֵי.
וְזֶה לֹא הַכֹּל. הוּא הָיָה גַּם טוֹב־לֵב, וְחָזָק, וְהוּא יָדַע הַכֹּל וְהֵבִין הַכֹּל וְהָיָה הֲכִי טוֹב בְּבֵית־הַסֵּפֶר, וְכָל הַיְלָדִים בֶּחָצֵר נִסְחֲבוּ אַחֲרָיו לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ, כֻּלָּם רָצוּ לִהְיוֹת אִתּוֹ, וְהוּא הִמְצִיא לָהֶם כָּל־מִינֵי דְּבָרִים מְשַׁעְשְׁעִים וְלָקַח אוֹתָם לְהַרְפַּתְקָאוֹת, וַאֲנִי אַף־פַּעַם לֹא יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת אִתָּם, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁכַבְתִּי עַל הַסַּפָּה שֶׁלִּי בַּמִּטְבָּח, יוֹם כֵּן וְיוֹם לֹא, אֲבָל יוֹנָתָן סִפֵּר לִי הַכֹּל כְּשֶׁחָזַר הַבַּיְתָה, כָּל מָה שֶׁעָשָׂה וְכָל מָה שֶׁרָאָה וְשָׁמַע וְקָרָא. הוּא יָשַׁב שָׁנִים וְיוֹבְלוֹת בִּקְצֵה הַמִּטָּה שֶׁלִּי וְסִפֵּר לִי. גַּם יוֹנָתָן יָשַׁן בַּמִּטְבָּח, בַּמִּטָּה שֶׁהָיָה מוֹצִיא מֵהָאָרוֹן כָּל עֶרֶב, וְכַאֲשֶׁר נִכְנַס לַמִּטָּה הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר לִי סִפּוּרִים וְאַגָּדוֹת, עַד שֶׁאִמָּא צָעֲקָה מֵהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי:

"תִּשְׁתְּקוּ כְּבָר, שְׁנֵיכֶם. קָאלֶה צָרִיךְ לִישֹׁן."
אֲבָל קָשֶׁה לִישֹׁן כַּאֲשֶׁר אַתָּה לֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם, רַק מִשְׁתַּעֵל. לִפְעָמִים, הָיָה קָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְהָיָה מַרְתִּיחַ בִּשְׁבִילִי מֵי־דְּבַשׁ, לְהַשְׁקִיט אֶת הַשִּׁעוּל שֶׁלִּי, הוּא הָיָה טוֹב־לֵב, יוֹנָתָן.

בָּעֶרֶב הַהוּא, כַּאֲשֶׁר כָּל־כָּךְ פָּחַדְתִּי לָמוּת, הוּא יָשַׁב אִתִּי כַּמָּה שָׁעוֹת וְדִבַּרְנוּ עַל נַנְגִּיאָלָה, אֲבָל הָיִינוּ שְׁקֵטִים מְאֹד כְּדֵי שֶׁאִמָּא לֹא תִּשְׁמַע. הִיא יָשְׁבָה וְתָפְרָה כָּרָגִיל, אֲבָל מְכוֹנַת הַתְּפִירָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה בַּחֶדֶר שֶׁבּוֹ יָשְׁנָה − יֵשׁ לָנוּ רַק חֶדֶר אֶחָד וְהַמִּטְבָּח, אַתֶּם מְבִינִים? הַדֶּלֶת לְחַדְרָהּ הָיְתָה פְּתוּחָה, וְיָכֹלְנוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ שָׁרָה, אוֹתוֹ שִׁיר שֶׁהָיְתָה שָׁרָה תָּמִיד עַל יַמַּאי שֶׁנִּמְצָא רָחוֹק בַּיָּם; הִיא בְּוַדַּאי חָשְׁבָה עַל אַבָּא. אֲנִי לֹא זוֹכֵר אֶת הַשִּׁיר כָּל־כָּךְ טוֹב. אֲנִי זוֹכֵר רַק כַּמָּה שׁוּרוֹת:

אִם אָמוּת בַּיָּם
אוּלַי יָבוֹא הַיּוֹם
שֶׁיּוֹנָה לְבָנָה תָּבוֹא
מֵאֵיזֶה שֶׁהוּא מָקוֹם;
אֶל הַחַלּוֹן חִישׁ בּוֹאִי
נִשְׁמָתִי הִיא שָׁם;
רוֹצָה לָנוּחַ קְצָת
בְּחֵיקֵךְ הַחַם…

שִׁיר יָפֶה וְעָצוּב, אֲנִי חוֹשֵׁב, אֲבָל יוֹנָתָן צָחַק כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ, וְאָמַר:
"אַתָּה יוֹדֵעַ, צִמּוּקִי, אוּלַי תָּעוּף אֵלַי עֶרֶב אֶחָד, מִנַנְגִּיאָלָה. וְאָז שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח לָשֶׁבֶת עַל הַחַלּוֹן כְּמוֹ יוֹנָה לְבָנָה, טוֹב?"

הִתְחַלְתִּי לְהִשְׁתַּעֵל, וְהוּא הֵרִים אוֹתִי וְחִבֵּק אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה תָּמִיד כְּשֶׁהָיָה לִי רַע מְאֹד, וְשָׁר:
אֵלַי חִישׁ בּוֹא, צִמּוּקִי
נִשְׁמָתְךָ הִיא שָׁם,
רוֹצָה לָנוּחַ קְצָת
בְּחֵיקִי הַחַם.

רַק אָז הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב אֵיךְ יִהְיֶה בְּנַנְגִּיאָלָה בְּלִי יוֹנָתָן. אֵיךְ אֶהְיֶה בּוֹדֵד בִּלְעָדָיו. מָה שָׁוֶה לִי לִהְיוֹת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הֲמוֹן אַגָּדוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת, אִם יוֹנָתָן לֹא יִהְיֶה שָׁם גַּם־כֵּן. אֲנִי אֲפַחֵד שָׁם וְלֹא אֵדַע מָה לַעֲשׂוֹת.
"אֲנִי לֹא רוֹצֶה לָלֶכֶת לְשָׁם," אָמַרְתִּי וּבָכִיתִי. "אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִתְּךָ, יוֹנָתָן."
"אֲבָל גַּם אֲנִי אָבוֹא לְנַנְגִּיאָלָה, אַתָּה לֹא מֵבִין?" אָמַר יוֹנָתָן. "קְצָת אַחַר־כָּךְ."
"קְצָת אַחַר־כָּךְ, טוֹב," אָמַרְתִּי, "אֲבָל אוּלַי תִּחְיֶה עַד שֶׁתִּהְיֶה בֶּן תִּשְׁעִים, וּבֵינְתַיִם אֶהְיֶה שָׁם לְבַד."

וְאָז אָמַר יוֹנָתָן שֶׁבְּנַנְגִּיאָלָה אֵין זְמַן כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ אֶצְלֵנוּ עַל כַּדּוּר־הָאָרֶץ. אֲפִלּוּ אִם הוּא יִחְיֶה עַד גִּיל תִּשְׁעִים, אֲנִי אֶחְשֹׁב שֶׁעָבְרוּ יוֹמַיִם לְכָל הַיּוֹתֵר עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלַי. זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה כַּאֲשֶׁר אֵין זְמַן אֲמִתִּי.

"תּוּכַל לְהִסְתַּדֵּר יוֹמַיִם בְּעַצְמְךָ, נָכוֹן?" אָמַר. "תּוּכַל לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים וְלַעֲשׂוֹת מְדוּרָה בַּיַּעַר וְלָשֶׁבֶת עַל־יַד נַחַל קָטָן וְלָדוּג, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכָּל־כָּךְ רָצִיתָ לַעֲשׂוֹת. וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה תֵּשֵׁב שָׁם וְתָדוּג אֵיזֶה דָּג, אֲנִי אָעוּף אֵלֶיךָ וְאַתָּה תַּגִּיד: 'אֱלֹהִים, יוֹנָתָן, אַתָּה כְּבָר כָּאן?'"

הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְהַפְסִיק לִבְכּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁאוּכַל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בַּיּוֹמַיִם הָאֵלֶּה.

"אֲבָל תַּחְשֹׁב כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה אִם אַתָּה תֵּלֵךְ לְשָׁם רִאשׁוֹן," אָמַרְתִּי, "וְאַתָּה תִּהְיֶה זֶה שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם וְיָדוּג דָּגִים."
יוֹנָתָן הִסְכִּים אִתִּי. הוּא הִבִּיט בִּי הַרְבֵּה זְמַן, טוֹב־לֵב כָּרָגִיל, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהָיָה עָצוּב, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר בְּשֶׁקֶט וְדֵי בְּצַעַר:
"אֲבָל אֲנִי אֶצְטָרֵךְ לִחְיוֹת עַל כַּדּוּר־הָאָרֶץ בְּלִי הַצִּמּוּק שֶׁלִּי. תִּשְׁעִים שָׁנָה, אוּלַי."
זֶה מָה שֶׁהוּא חָשַׁב!

"הָאַחִים לב-ארי" מאת אסטריד לינדגן
איורים: אילון ויקלנד
תרגום משוודית: חנה קרגיוז
עריכה לשונית: יוסי אשכול

ספרית פועלים
הוצאת הקיבוץ המאוחד