שני חברים ותיקים, סקרנים ונחושים, תושבי עמק הירדן, חברו בנסיבות אישיות, מקומיות והיסטוריות למסע בזמן. הם חקרו וחשפו את שרידי מערך הביצורים הבריטי נגד פלישת הגרמנים במלחמת העולם השנייה דרך המרחב הגיאוגרפי שבו גדלו.

חלפו כבר קרוב ל-90 שנה מאז אותם מאורעות היסטוריים, שהביאו את חבר קיבוץ עין גב, עוזי קרן (86), תת-אלוף במיל', ואת חברו מדגניה א', שלמה מנוח (84), בעברו מנהל מפעלי תעשייה – לחקור את מה שהוביל לתגליות חשובות. בשנת 2022 החלו השניים, יחד עם עודד פרקר בן גילם משער הגולן, שנפטר כעבור שנה, לחשוף ולמפות את קו הביצורים המכונה "קו אידן", על שם שר החוץ של בריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אנתוני אידן, שביקר בארץ ישראל בנובמבר 1940 והיה מיוזמי ומממני הקו.

נוצרה סכנה מוחשית

"בתחילת מלחמת העולם השנייה, עמק הירדן וארץ ישראל היו, לכאורה, רחוקים מהסערה שפקדה את אירופה, אולם אחרי כיבושה של צרפת על ידי גרמניה הנאצית ביוני 1940, והשליטה שלה במושבות הצרפתיות, ביניהן סוריה ולבנון, באמצעות משטר וישי הפרו-נאצי, נוצרה סכנה מוחשית לכוחות הבריטיים בארץ", נכתב בפתיח למחקר השטח העצמאי שערכו השניים והתפרסם בפברואר 2025, על סודות ביצורי עמק הירדן שבנה הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה במורדות רמת הגולן בואכה דרום-מזרח הכנרת.

אנחנו מאמינים שקיים בונקר תת קרקעי, שפתחיו נאטמו על תכולתו, שסודו המלא חסוי עדיין וייתכן שהוא מסתיר מידע היסטורי חשוב

המחקר מציין ש"מגיני המנדט הבריטי ביקשו אז להגן גם על היישוב היהודי וכוחותיו נערכו לפלישה גרמנית מצפון וממזרח, וזאת בנוסף לאיום הגרמני מכיוון צפון אפריקה".

המחקר קובע ש"על פי ניתוח הטופוגרפיה של לבנון וסוריה הגיעו הבריטים למסקנה שעל ידי הצבת חסימות קרקעיות בשטחים המישוריים שבין רכסי ההרים – במישור החוף, בשטח שבין רכס הרי אנסריה ורכס הרי מול הלבנון, ובמישורים של בקעת דמשק – יהיה ביכולתם לחסום גם באמצעות כוחות נחותים, את דיוויזיות השריון הגרמניות".

איך התכוונו הבריטים לסגת מארץ ישראל במקרה הזה, בו התרחיש הפסימי שלהם יתממש?

"התוכנית החדשה להגנת ארץ ישראל נקראה 'מבצר ארץ ישראל' והיתה במהותה תוכנית נסיגה בת ארבעה שלבים. היא הציגה ארבעה קווי בלימה מהצפון לכיוון דרום. הבריטים העריכו שעיקר הכוחות המשוריינים הגרמניים יופעלו בכוונה לכבוש את מרחב הגנת ארץ ישראל מכיוון צפון-מזרח.

על מנת לבלום התקפה זו הוכנה תוכנית אופרטיבית נוספת שנקראה 'מבצר עבר הירדן' ונועדה להגן על האגף המזרחי של הארמיה הבריטית התשיעית. התוכנית התבססה על כוח דיביזיוני ובו שתי חטיבות חי"ר, מתוגברות בארטילריה ובנשק מסייע, המבוצרות היטב בחמישה מתחמים גדודיים – שניים מצפון לירמוך, בפיק שבדרום רמת הגולן ובסַמְרה שבמזרח הכנרת, ועוד שלושה ממזרח לירדן ומדרום לירמוך".

את החשיבות הרבה אתם מייחסים למבצר סמרה, שהוא גם עיקרו של המחקר.

"מתחם זה הוא הגדול והמלא ביותר ששרד את התהליכים האורבניים שהתרחשו בישראל במרוצת עשרות השנים שחלפו, בהשוואה ל'מבצרים' אחרים. מתחם סמרה משתרע על שטח של כ-24 קמ"ר ונקרא בשמו של הכפר הערבי השכן, כיום קיבוץ האון.

הבריטים בנו אותו עבור קיבולת של גדוד חי"ר בן חמש פלוגות, מתוגבר בארטילריה, תותחים נגד טנקים והנדסה, שכן הם העריכו שהכוחות הגרמנים הממונעים והמשוריינים עשויים לתקוף".

שבעה בונקרים תת קרקעיים

המחקר מפרט את המאפיין של מרחב סמרה ב"שתי יחידות שטח גבוהות יחסית, הפרוסות מצפון לדרום – זו של מורדות הגולן וזו של שלוחת תל אל-קאסר, כיום קיבוץ תל קציר. על שלוחות אלה נבנה מערך הביצורים הבריטי, שחזיתו מכוונת לשלושה כיוונים – צפון, מזרח ודרום מזרח. שטחי התמרון המישוריים נחסמו באמצעות תעלות נ"ט עמוקות מההרים ועד אל תוך הכנרת.

על פי דו"ח הביצוע הבריטי מינואר 1943, היו בשטח כ-20 מתחמים פלוגתיים ומחלקתיים. נבנו שם שבעה בונקרים תת קרקעיים יצוקים בבטון מזוין ומכוסים בשכבת עפר, עמדות תצפית ועמדות תותחים.

באזורים בהם הקרקע חולית נבנו קירות תמך מבטון. כן הוצבו כ-350 גלילי בטון ו'שיני דרקון' לצורך חסימות בדרכים ובחופי הכנרת".

בשנת המחקר הראשונה שוטטנו על פי אינטואיציה. התחלנו במורדות הגולן, בשטחים הלא מעובדים, שם היה סיכוי רב יותר למצוא את שרידי הביצורים הבריטים שנותרו באזור

אחד מאורחי צוות החוקרים, פרופ' גדעון ביגר, גיאוגרף והיסטוריון, שראה את שרידי הביצורים ואת מסמכי המחקר סיכם: "העוצמה הזו של המערך ההגנתי שבנו כאן הבריטים מעידה כמה הם חששו והעריכו את יכולותיהם של הגרמנים".

יש להזכיר שבשנת 1942, עם הסרת איום הפלישה מצפון, נטשו הבריטים את קו הביצורים. עם הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב לארץ ישראל, תפסו הסורים את הביצורים הבריטים ברכס אל-קאסר, שלא היו מאוישים, והשתמשו בהם כקרש קפיצה להתקפות על אזור צמח והדגניות.

אחרי חתימת הסכמי שביתת הנשק נאלצו הסורים לסגת ולהרוס חלק מהביצורים. אז הפך חלק גדול מאזור הקו לשטח מפורז ששימש את צה"ל ואת צבא סוריה. אחרי מלחמת ששת הימים ננטשו המוצבים ונזנחו.

ספרו עוד קצת על אופיו של מחקר השטח שלכם.
"המחקר שהחל ב-2022 ונמשך כשלוש שנים, הביא בחשבון את כל השינויים בתכסית הקרקע ולא הייתה לנו כל אשליה באשר לסיכויים למציאת שרידי ביצורים בשטחים הללו. בשנת המחקר הראשונה שוטטנו ללא תוכנית מוגדרת ועל פי אינטואיציה. התחלנו במורדות הגולן, בשטחים הלא מעובדים, שם היה סיכוי רב יותר למצוא את שרידי הביצורים הבריטים שנותרו באזור".

והכל מטעם עצמכם.
עוזי קרן: "פעלנו כסולנים. פעמיים בשבוע היינו קמים מוקדם בבוקר, לעיתים בשרב לוהט ויוצאים לשטח".

איך ומאיפה התחלתם?
שלמה מנוח: "בחנו מידע ראשוני שאינו מבוסס על נתוני השטח, שסייע בהבחנה בין מה שהיה באמת או שלא היה. לאימות ההנחות הסתייענו במידע שכלל שלושה רכיבים מהותיים: מפות בריטיות, סוריות וישראליות, תצלומי אוויר מתקופות שונות בשנות ה-40 ופקודות בריטיות אותנטיות המתייחסות להקמת קו הביצורים, אותם קיבלנו ממקורות שונים ומארכיונים בבריטניה ובצה"ל, הצלבנו ביניהם וכמובן כיתתנו רגלינו בשטח והבאנו עדויות מצולמות".

כל הכבוד על היסודיות.
"החלטנו שנבדוק את הכול והתברר שאכן החומרים שהשגנו היו מאוד מדויקים ומפורטים עד רמת סדרי הכוח – מחלקה, פלוגה, גדוד וכדומה, ומצאנו התאמה של הפקודות למפרטי התכנון ולחומרי הבנייה של המערך.

בתהליך הסקירה והסריקה של השטח הגענו עד לירמוך. בשנת המחקר השנייה היו בידינו מסמכים אותנטיים, מפות ותצלומי אוויר שצולמו באותן שנים, אותם קיבלנו מארכיון צה"ל וממרכז המיפוי הישראלי (מפ"י), יחד עם אמצעים דיגיטליים מודרניים, כולל רחפן".

תעלות אנטי-טנקיות ושיני דרקון

סיורי השטח שערכו עם מומחים סייעו מאוד: "איתרנו בשטח הבלתי מבונה מעל ל-50 מתחמים ועוד כ-20 אתרים צבאיים מיוחדים". ביולי 2023 הציגו לראשונה את הממצאים בכנס שנערך במכללה האקדמית כנרת.

לחלק מהשאלות שהטרידו אותם – מי בנה כל זאת? מתי עשו את זה? וכיצד הספיקו בזמן כה קצר לבנות הכול?" – נמצאה עדות יחידה מעמק הירדן בעלון שער הגולן, שהיה גם היישוב הקרוב ביותר ל'מבצר סמרה', שם נכתב: "הקיבוץ שלנו במרכז, רעש ומהומה בחצר / פורקים מלט, חומרי בניין עשרות טונות ברזל / יוצקים ללא הפסק, מכונות הבטון אינן פוסקות לערבל / המערכת הייתה משולבת ביצורי פלדה ובטון / תעלות אנטי-טנקיות ושיני דרקון (זאב פרקר, 1947)".

החומרים שהשגנו היו מאוד מדויקים ומפורטים עד רמת סדרי הכוח – מחלקה, פלוגה, גדוד וכדומה, ומצאנו התאמה של הפקודות למפרטי התכנון ולחומרי הבנייה של המערך

עוד הם מספרים, שאכן היו עדויות מעורפלות על "קבלנים ערבים שהביאו פועלים מעזה ומהגולן, אולם האחידות של יציקת הביצורים, התבניות והמידות המדויקות, העידו שהייתה כאן יד מכוונת, אותה לא זיהינו עד כה".

לקראת חתימת המחקר הוסיפו: "קיבלנו מסמך מהארכיון הבריטי ובו מידע רב, שנותן תשובות לחלק מהשאלות הללו. מדובר בדו"ח מקצועי בן 15 עמודים המתייחס למצב המעודכן של בניית הביצורים בכל המרחב של 'מבצר ארץ ישראל' מטריפולי בצפון ועד יריחו בדרום".

עובדי קבלן עייפים

להערכתם, קו הביצורים נבנה בלחץ של חוסר זמן תוך חשש שהתקפות הגרמנים יקדימו את מועד סיום העבודות. "רובם של הבנאים היו החיילים עצמם – בעיקר חיילי חיל ההנדסה, אך גם עובדי קבלן מקומיים, שגילו מוטיבציה מועטה לעבודה המפרכת. בין הכוחות שהוקצו לעבודות מוזכרת בשמה גם פלוגה 743 היהודית מפלשתינה, שהוקמה בספטמבר 1941 והועסקה בהקמת קווי ביצורים בארץ ישראל ובמצרים".

במחקר המשלים שערכתם, ממאי השנה, אתם מתייחסים לתעלומה ש-50 שנות מחקר לא הצליחו לפתור.
"החל משנות ה-50 'מסתובבת' בין חוקרי עמק הירדן אגדה אורבנית אודות 'בית חולים שדה' שנבנה על ידי הבריטים אי-שם בינות לשלוחות המערביות של הגולן היורדות לעבר הכנרת. לפרשה אפופת מסתורין זו אין תאריך, מפות או מסמכים. לא סביר שבמאות עמודים של פקודות צבאיות בריטיות שנמצאות בידינו אין אזכור של 'בית חולים', ומובן שזה מעלה תהיות ומעורר עניין" אומר קרן.

למרות זאת, הם מסתמכים על כך שמעת לעת מתגלות עדויות, שהגרעין המרכזי שבהן, הוא שהיה לכאורה "בית חולים צבאי" הטמון עמוק באדמות האזור ומוסתר ולא ידוע בדיוק למה והיכן.

החוקרים הסקרנים וחדורי מוטיבציה בגילם המתקדם, שאחד מהם פיקד בזמנו על אוגדה משוריינת, מסכמים כי "בעניין תעלומה זאת, לא הייתה לנו כל אחיזה לחומר בריטי כתוב, למעט מספר עדויות לא בריטיות.

אנחנו מאמינים שקיים בונקר תת קרקעי, שפתחיו נאטמו על תכולתו, שסודו המלא חסוי עדיין (ככל הנראה עד שנת 2045) בארכיבים בריטיים וייתכן שהוא מסתיר מידע היסטורי חשוב. ואולי בכלל מדובר בשם כיסוי למתקן מודיעיני שרצו להעלים אותו מהערבים שעבדו בשטח, וקרוב לוודאי שגם מאיתנו, היהודים, שהתיישבו כאן".

הציבור מוזמן לסייע למחקר במידע העשוי לשפוך אור על התעלומה שאינה נותנת מנוח למחפשים.