הכדורסל הישראלי של ימינו, לפחות בליגות הבכירות, עבר בעשורים האחרונים טרנספורמציה מרחיקת לכת. אם בעבר השחקנים המובילים בענף התנהלו באופן חצי מקצועני ואף נאלצו להשלים הכנסה נוספת, הרי שכעת רבים מהם מקדישים את מיטב זמנם ומרצם עבור הענף עם הכדור הכתום.

אז נכון, אמנם בליגה הארצית (השלישית בחשיבותה) עוד יש כברת דרך לעבור, אולם בכל הקשור לקבוצת הבוגרים של הפועל גזר/נען, נדמה כי מדובר במועדון עם חזון ושאיפות לעשות את קפיצת המדרגה הבאה.

יתרון: לרוב האולמות בישראל השחקנים מגיעים במכונית. בנען מקסימום יעלו על אופניים. "החבר'ה גרים דקה, שתיים, שלוש הליכה מהאולם", אומר דניאל ינקו, המאמן החדש של קבוצת הבוגרים. "לא משנה איפה תסתובב בקיבוץ, סביר להניח שתפגוש מישהו שראה אותך מעביר אימון ושואל מתי המשחק הבא".

כמו ה"בוסטון סלטיקס"

גולת הכותרת היא אולם הכדורסל המקומי, שזכה במרוצת השנים לכינוי השנוי במחלוקת "הרפת". השם טומן בחובו היסטוריה מרתקת. מי שמתאמן או משחק בו יודע בדיוק מה הכוונה.

"בקיץ חם ואתה רוצה רק לסיים את האימון, ובחורף אתה קפוא וחייב להיכנס עם חימום טוב", מתאר ינקו, שמיד מסייג את דבריו: "אבל אולם ביתי כזה לא תמצאו בישראל, ואני מתחייב על כך, כמי שחווה עד היום הרבה מאוד אולמות. זה אולם אחר. הקהל יושב ממש על השחקנים, האווירה ביתית בטירוף. אין ספק שקבוצות שמגיעות לכאן חוששות, עוד לפני הג'אמפ בול הראשון".

על אף היותה קבוצה קיבוצית וצנועה יחסית. הפועל נען תיזכר לדורות הודות לסנסציה הגדולה של תחילת שנות ה-70.

זה קרה בערב חג החנוכה של דצמבר 1972, אז אירחה באותו האולם בדיוק את מכבי תל-אביב הגדולה. הקבוצה שנקראה אז הפועל נען/גבעת ברנר, הדהימה את הצהובים, במה שנודע לימים כ-"נס חנוכה ברפת", כשלעיני 2500 צופים (למרות שתכולת האולם המקסימלית היא 1000 צופים בלבד), הוביל עודד גינדין את קלעי הקבוצה עם 36 נקודות, כשהוא וחבריו מנחילים למכבי ההיא הפסד ליגה ראשון בזירה המקומית אחרי לא פחות משלוש שנים (!).

מי שזוכר את אותם הימים, הוא המנהל המקצועי של האגודה, ואחד המאמנים המעוטרים בישראל, רובי בלינקו: "אתה נכנס ל'הרפת', וממש כמו האולם המיתולוגי של 'בוסטון סלטיקס' או של קבוצות אחרות ביבשת, האווירה פשוט מטורפת. יש כאן משהו שכבר לא קיים היום. מרגישים מיד את הכדורסל של פעם.

"במשחקים הגדולים, ובראשם הדרבי מול נצר סרני, האולם מתמלא עד אפס מקום. זו פשוט חוויה להיות נוכח באולם הזה, על אף שהתנאים לא תמיד מתאימים. אני יודע שיש כוונה, בשנים הקרובות להשקיע משאבים ולשפץ את האולם. זה כמובן מבורך, למרות ששוב – יש משהו בחוויה הנוסטלגית של האולם הזה, שאין שני לה".

בלינקו עצמו הגיע לנען לפני 4 שנים, ממש ערב הקורונה. לאחר שיחה ראשונית וכימיה מיידית שנוצרה עם קברניטי המועדון קובי חמו ורון סוקולובסקי, החליט לקפוץ על ההזדמנות, ולקחת אחריות על ניהולה המקצועי של האגודה כולה.

זה אולם אחר. הקהל יושב ממש על השחקנים, האווירה ביתית בטירוף. אין ספק שקבוצות שמגיעות לכאן חוששות, עוד לפני הג'אמפ בול הראשון

מאז ניכר כי האגודה נמצאת בתנופה מעוררת השראה. נכון להיום היא מונה 25 קבוצות ליגה, מקט-סל ועד בוגרים, עם סך כולל של כ-800 כדורסלניות וכדורסלנים, והיד עודנה נטויה.

אלא שהמספרים הם התוצאה, וממש לא המטרה, אותה מגדיר בלינקו בפשטות: "יש כאן המון ילדים מוכשרים. בעבר, כאשר הם היו מגיעים לכיתה ז' או ח', כל אחד היה מחפש את עצמו במקום אחר. היום זה כבר לא קורה. אנחנו נמצאים בצמרת הכדורסל של כיתות ח' ו-ט' בארץ, ונחושים להמשיך ולהצמיח כאן כדורסלנים איכותיים".

בערב חנוכה 1972, הקבוצה שנקראה אז הפועל נען/גבעת ברנר, הדהימה את מכבי תל אביב האורחת, כשעודד גינדין וחבריו הנחילו לה הפסד ליגה ראשון בזירה המקומית אחרי שלוש שנים

עוד פרט פיקנטרי מאז מונה בלינקו, כולל את שחקן נבחרת ישראל לשעבר, רביב לימונד, בן טיפוחיו, אותו מינה כמאמן הקבוצה הבוגרת עד העונה שעברה. "הרמנו יחד את כל הרמה כאן. הוא התחיל עם הילדים והנערים והביא אותנו לצמרת בקטגוריות הגיל הללו", הוא משחזר.

כעבור שנתיים, לאחר שקבוצת הבוגרים דשדשה בליגה א', עשה בלינקו את הדבר שמנהלים מקצועיים רבים נמנעים ממנו: ירד בעצמו אל הקווים ואימן, כשרביב משחק לצדו.

"בנינו הרכב משותף של ותיקים וצעירים, וזה הוכיח את עצמו", הוא נזכר. אותה עונה הסתיימה בהעפלה לליגה הארצית, ובתוכה רצף של 22 ניצחונות ללא הפסד. משם העביר את הכפפה לרביב כמאמן, כשדניאל ינקו הצעיר מונה כעוזר.

קבוצה צעירה ורעבה

אשתקד לימונד החליט לסיים את דרכו על הקווים, כשדניאל ינקו נדרש לקפוץ למים העמוקים ולשמש כמאמן ראשי. הוא מתייחס לתלכיד החדש שנבנה ולא מתבייש לצאת בהצהרות: "בנינו השנה קבוצה צעירה ורעבה, וזה הדבר הכי משמעותי שאני מייחס לו חשיבות", הוא מסביר.

"יש צעירים שאומרים 'אני כוכב, מגיעות לי דקות', ויש כאלה שאומרים 'עוד לא עשיתי כלום בכדורסל, אני הולך להוכיח איפה אני הולך להיות בחיים שלי'. זה ההבדל מבחינתי – במחויבות, בלתת הכל על המגרש, ובלהסתכל ליריב בעיניים ולדעת שאתה לא נופל ממנו בכלום".

מה הדרישות שלך מהשחקנים?
"קודם כל לדעת לשים את האגו בצד. להגיע בזמן, להגיע מוכנים לכל אימון ולתת את הכל עבור הקבוצה. אף אחד לא מבטיח לנו עונה בלי הפסדים. נצטרך לדעת להתמודד ולקום גם מאתגרים. הסוד יהיה טמון בביחד שלנו".

כבר מצפה לאווירה הביתית ב"רפת"?
"כמובן שאנחנו מאוד רוצים את הקהל מאחורינו. הדחיפה מהיציע היא משמעותית. אשמח שיגיעו כמה שיותר לעודד ולתמוך בנו. בתור שחקן יריב בעבר, תמיד שמעתי על נען, על הקהל ועל הטירוף שיש כאן. אין לי ספק שהאולם יחד עם הקהל התומך מהקיבוץ יכולים לספק לנו ערך מוסף העונה".