בלילה של ה-28 לספטמבר 2018 בוצעה בחדר האוכל של רמת דוד סוג של "גניבה חקלאית": אלמונים פרצו לחדר האוכל ובעזרת טרקטור הג'ון דיר הקטן של הנוי רוקנו את מכשיר הכספומט, שהיה ("ככל הנראה" בדיווח של "mynet קיבוץ" מאותו הבוקר) מלא במזומנים.

על פי זירת האירוע, פירשו ב-mynet, באמצעות כבל גרירה שחובר לטרקטור שגנבו האלמונים, נעקר מכשיר הכספומט המקובע ממקומו, ולאחר מכן נפרץ. המזומנים נלקחו והפושעים נמלטו (הרב"ש דאז דני אדלשטיין קבע: "אלה חבר'ה מקצועניים. הם בדקו את השטח טוב לפני שהם באו לכאן").

חקירת המשטרה לא הובילה ללכידת הפושעים והכסף, אך טרקטור שנגנב במערכה הראשונה, מופיע שוב במערכה השנייה: כשהמופע המרכזי של חג המשק המאה של רמת דוד התחיל להתגבש, והצוות התחיל לאסוף כותבים לטובת קטעי קישור שיומחזו בהצגה, נזכרה אחת הכותבות באותה פרשייה. היא היתה אז בין האנשים הראשונים שהגיעו כהרגלם לחדר האוכל בבוקר שאחרי והופתעה לגלות במרכז המבואה את הטרקטור עם כבל הגרירה משתלשל ממנו.

וכך, שמונה שנים אחרי, הוסע הטרקטור שוב למרכז הבמה בחג המאה, הפעם בידיים אוהבות ובכוונות טובות, וסביבו התארגנה התפאורה ואחד מקווי העלילה המשניים של הערב.

נפלנו על יום חם סיוט

רמת דוד הוא קיבוץ קטן, כ-600 איש, והוא זכה לארח בחג המשק שלו את יו"ר קק"ל, המשנה למנכ"ל התנועה הקיבוצית ובמהלך הערב גם קיבל סרטון ברכה מיוחדת שהקדיש לו נשיא המדינה, לא פחות. בלי לזלזל בו בשום אופן, זה מצריך בדיקה. לא כל הקיבוצים זוכים בכבוד הנ"ל.

"אני חושבת שמאה שנים זה לא משהו שהולך ברגל, אנחנו אמנם נקודה קטנה מאוד, אבל מגיע לנו שיברכו אותנו", מסבירה מנהלת התרבות והקהילה, הלה לינדר-מרקס, שעבדה בנחישות על חגיגות המאה וגם על הברכה מהרצוג. "עברנו הרבה מאוד תלאות לאורך השנים ואני חושבת שאחת החוזקות של הקהילה שלנו היא חוסן וערבות הדדית והון אנושי".

שיר הפתיחה היה "טייק אוף" על "קוק בצהריים" ו"הרקדן האוטומטי" של צביקה פיק העלה באוב את ה"וורטיגו" – המגה מועדון של רמת דוד בזמנו, אחד המצליחים בסצנת הדיסקו-פאבים הקיבוציים ובכלל בארץ בניינטיז

על חג המשק שלהם, התחילו לעבוד בספטמבר 2025: בשיח קהילתי בשם "יהלומים וחלומות". יצא קול קורא לוועדת היגוי, הגיעו 24 חברים והעסק החל להתגבש. קבוצה אחת, שהובילו שלוש ותיקות, דאגה לשיפור פני הקיבוץ, לוגו חדש עוצב כמקובל, חולצות הודפסו ובכל החגים נשזרה התמה של חגיגות המאה.

כמו בשריד, שחגגו גם הם השנה מאה, "היה לנו 'המירוץ למאה' ב-5 לספטמבר שהיה אירוע ראש השנה והשתתפו בו קרוב ל-130 איש. כ-35 קבוצות שגובשו הוזנקו ביחד מחדר האוכל, לכל אחת היתה מסלול אחר על פי אפליקציה ייעודית, והן עברו על 24 נקודות ברחבי הקיבוץ ונשאלו שאלות לגביהן", לינדר-מרקס מספרת.

בנוסף, החברים קיבלו שי יפה: ארבע גלויות "שנה טובה" של מקומות בקיבוץ שצוירו על ידי מקומיים.

פסטיבל, לא יריד

החג עצמו נקרא "רמת דוד מתעוררת לחיים", והוא היה פסטיבל של כמה שעות שבסופו החל המופע המרכזי. האורחים סיירו חופשי בין 11 מוקדים שכללו גם שתי במות מרכזיות, שהוכנו בניצוחה של עופרי זוטא, בת הקיבוץ. זוטא, בעלת קייטרינג ועוסקת בתוכן, בעלת העסק "עושה סיפור מאוכל", קיבלה השראה לייצר פסטיבל חוצות שהמבקרים יתורו בו בעזרת מפה.

"בגלל שרמת דוד הוא קיבוץ קטן, היה קל לעשות את זה. ראינו בעיני רוחנו את הקיבוץ סגור לתנועת רכבים ואז אפשר לתור ברגל ולהגיע לכל מיני פינות, למשל רד – הקפה הקהילתי שלנו, רק שנפלנו על יום חם סיוט.

"זה לא הוגדר כ'יריד' כי לא באנו למכור כלום, מיפינו את קהל היעד, הקרנו את הסרט של היובל לקיבוץ שכלל, שתביני, מפגן צניחה (!) שהצניחו בו ממטוס כעשרה גברים בשדות של רמת דוד, אבא שלי צנח שם גם, זה לא יאומן מה עשו פעם".

היא החליטה על שתי במות שנכללו בתוך הנקודות: במת "ספוקן וורד" ו"היי, מישהו שומע אותי?" בהשראת "האח הגדול". ל"ספוקן וורד" קדמה סדנה ייעודית מוצלחת ופתוחה לכולם שהעביר זיו הרמלין שד"ר, בן הקיבוץ, והתקיימה – איך לא – במזכירות. "היא היתה טיפולית, חד משמעית", זוטא צוחקת. "מעל הכל היתה אהבה. זה לא היה כר להשתלחות, זה היה מאוד מגניב ואנשים שיתפו – שזה לא מובן מאליו בקיבוץ".

נכתבו טקסטים ומי שרצה הציג אותם בשני סבבים שהתקיימו בסילו וזכו לאהדת הקהל. בסילו גם הוקרן בלופים סרט שצילם דני קנריק ולינדר-מרקס ערכה, שתיעד את אמן הגרפיטי בנצי ברופמן (שאינו חבר הקיבוץ) מצייר על קירות.

הטקסט (פעם קראו לזה בקיבוצים "היתולי") שחתם את האירוע ונכתב על ידי נעמי ליפשיץ, מקונן על כך שרמת דוד לא השכיל להוציא מתוכו סלבים ראויים לשמם ומפרט פנטזיה בה נעה קירל ובעלה קונים בית בקיבוץ ומשדרגים את מעמדו. מצ"ב כמה בתים ממנו:

עוד לא מאוחר למלא את מנורה/נעמי ליפשיץ

הקיבוץ תקוע דמוגרפית, זה לא סוד
יש לי מחשבה, לא סטנדרטית, שחייבת לעבוד
זה ממש מתבקש, נדרש ונחוץ:
שיבוא לגור סלב בקיבוץ.
ואני לא מתכוונת לסלב מעפן שאף אחד לא מכיר
אני מתכוונת ל-A ליסט, סלב על מלא בכיר.
לנהלל יש משפחת אצולה שלא נגמרת
וגם עומר מילר (למרות שהוא הספיק לעבור לארץ אחרת).
לגבת את פניה ברגשטיין ולבית שערים את שקמה.
מזרע הצמיח איזו שחקנית, סורי לא זוכרת את שמה.
לתמרת היתה איזו שמועה על גידי גוב, לתל עדשים את רפול,
לאלוני אבא מאיר שלו ומארק אליהו מנגן בלול
עמרי סמדר מאלון הגליל, בשריד נולד נתן יונתן,
אפילו מרמת ישי שלחו לחתונמי איזה חתן.
וזה ממש כלום לעומת מה שיקרה כשתסתובב השמועה ולא נצטרך להרחיב
נועה קירל: רכשה את הבית של שרה קריב.
בום דרופ דה מייק. לכל העמק הפה נשמט
תאכלו אבק עכשיו, הסנובים מתמרת.
היא תסתובב פה בשביל התפוח.
תעצור על הספסל ליד דליה לנוח,
דניאל יעביר פה חוג כדורגל כל עונה,
נראה מי לא ירצה להיות ביום ספורט השנה.
קולטים שהם יאספו את הילדים ב-16:00?
נראה אותם חוטפים נזיפות מגליה.
טקס יום העצמאות לעולם לא יראה אותו הדבר,
להקת "הדקה ה-90" תהפוך לשם מוכר".

(מי שסקרן לקרוא את השיר המלא, מוזמן לכתוב מייל למערכת)

בואו ללרלר איתי

הבמה השנייה, שהתחילה בהשראת "ספת הפסיכולוג", הפכה כאמור ל"האחות הגדולה" שנקראה שם "שרון עיינות", על שם שתי הקבוצות שהקימו את רמת דוד. נקודת המוצא: אנשים אוהבים ללרלר על המדרכות ורוצים שישמעו אותם, אז למה לא לעשות את זה בחג המשק מול כולם. "היה לנו מיקרופון כמו בחדר של 'האח', המוטו היה לזרום, כל סבב היה 15 דקות", זוטא אומרת.

הקרנו את סרט היובל לקיבוץ שכלל מפגן צניחה שהצניחו בו ממטוס כעשרה גברים בשדות של רמת דוד. לא יאומן מה עשו פעם

בנוסף היא אצרה "תערוכת תבניות" – בה התבקש הציבור לתת לצוות תבנית אישית לצילום. ההנחיה לא היתה בהכרח תבניות לעוגות, אם כי מתכונים מוכתמים ועוגות מוקפדות זה משהו שכידוע מתיישב בול עם נוסטלגיה קיבוצית. טקסטים נלווים נערכו ובסופו של דבר התערוכה הכילה 70 תמונות.

ועכשיו למופע, כולו על טהרת הכוח המקומי. לפני שלוש שנים הוקם בקיבוץ חדר מוזיקה והוא מתגאה בלהקת "הדקה ה-90", שתמיד נזכרים לבקש ממנה להופיע בדקה ה-90. ירדן כספין, שהפיקה את המופע המרכזי (דיי ג'וב: מנהלת מעבדה המטולוגיה מולקולרית בביה"ח "כרמל") ישבה עם חמשת חברי הלהקה ובחרה איתם שירים. "לא רציתי שהמופע יקבל כיוון היסטורי אלא בעיקר קליל ומורכב משירים. הם היו מדהימים ועבדו הכי קשה שאפשר", היא אומרת.

שבעה קטעי קישור נכתבו, כולם קשורים לזוטות מהקיבוץ. למשל, לזה שתמיד מתבלבלים בינם לבין ניר דוד ושואלים מה שלום האסי.

שיר הפתיחה היה "טייק אוף" על "קוק בצהריים" של "החברים של נטאשה" ו"הרקדן האוטומטי" של צביקה פיק העלה באוב את ה"וורטיגו" – המגה מועדון של רמת דוד בזמנו, אחד המצליחים בסצנת הדיסקו-פאבים הקיבוציים ובכלל בארץ בניינטיז.

בשיחות מצוין הרבה שרמת דוד הוא, כאמור, קיבוץ קטן (מי שרוצה לחיות ולהקים בו את ביתו צריך להתקבל כחבר מן המניין), מה שהופך את האירוע למרשים עוד יותר, מאחר שעניין גיוס כוח האדם לאירועי תרבות הוא נושא מאתגר גם בקיבוצים שאוכלוסייתם כפולה. באירוע נכחו, לפי ההערכה, כ-880 איש.

"היו חודשיים של עבודה מאוד אינטנסיבית על המופע ובסיכומו של דבר יצאתי מרוצה", אומרת כספין, במקור בת קיבוץ גניגר השכן. "המופע היה מדהים ואני חושבת שאחד הפידבקים הטובים הוא שאנשים מבחוץ אמרו לי שהם הצליחו להתחבר אליו, ליהנות ולצחוק כך שזה לא נשאר ברמה של אנקדוטות פנימיות. אנשים מהקיבוץ אמרו לי שזה החזיר להם את האמונה בקהילה".