עד לפני שנים לא רבות, מי שנאלץ להימנע מגלוטן, בין אם מסיבה בריאותית או תזונתית כזו או אחרת, ידע דבר אחד – כל יציאה מהבית מחייבת תכנון מוקדם. איך זה התבטא בפועל? . איך זה התבטא בפועל – צורך לברר מראש מה יוגש באירוע, לארוז משהו לדרך ליתר ביטחון, ולהשלים עם מבחר דל של לחמים ועוגות, שברובם המכריע שונים בטעם ובמרקם באופן קיצוני מיתר המוצרים שעל המדף.

בעוד שבמרכז הארץ, לאור העלייה במודעות למחלת הצליאק ולתחליפי גלוטן, חלו שינויים מרחיקי לכת במובן החיובי, הרי שבפריפריה של ישראל הפערים נותרו עמוקים למדי.

מי שחרתה על דגלה באופן בלתי מתפשר לשנות את המציאות העגומה הזו היא עדן קורן מרגי, קונדיטורית צעירה ושאפתנית, שהחליטה שהיא מרימה את הכפפה, ומציעה פתרון לאוכלים ללא גלוטן בעמק הירדן.

ואכן, מאז אוגוסט האחרון יש כתובת בדיוק למטרה הזו בקיבוץ אפיקים הסמוך לכנרת. הכירו את Dunis bakery – קונדיטוריה ובית קפה עם קישים, מאפים מלוחים, עוגות, עוגיות ופינוקים מתוקים נוספים – והכל, ללא גלוטן (!).

בראיון אודות העסק הייחודי של עדן, היא משתפת בסיפור אישי שמחזיר אותה אחורה בזמן. "באחת הקונדיטוריות שעבדתי בהם בעבר נכנסה אליי יום אחד ילדה עם פרצוף עצוב. היא סיפרה שהגיעה בדיוק מבת מצווה של חברה. היא חזרה משם ממש נסערת. בזמן שכל החברים שלה אכלו חטיפים וממתקים להנאתם, היא אפילו את הבמבה, לא יכלה לאכול כי עירבבו אותה עם ביסלי. היא הגיעה אליי אז עם אמא שלה, שהביאה אותה רק כדי לנסות 'לפנק' אותה. היה כיף לראות שהחיוך חזר אליה, כאשר אכלה מאפים ומתוקים ללא גלוטן. הסיפור שלה נצרב אצלי חזק בראש".

החל מאותו רגע, התגבש אצל עדן חזון ברור אשר מנחה אותה עד היום. "השאיפה שלי הייתה ליצור מקום רגיל לגמרי, כזה שבו הילד והמבוגר הצליאקי אינו חריג או מוגבל. מקום שיאפשר לכל צליאקי ליהנות מכל מה שילד אחר בן גילו נהנה ממנו. מקום שבו העוגה תהיה כל כך טעימה, שכולם ירצו לאכול ממנה. מקום שבו העוגה עצמה היא ממש לא האישיו".

כאבי בטן חזקים

עדן גדלה בקריית אונו. הרבה מסופי השבוע והחופשות, כפי שהיא מתארת בשיחה עימה, בילתה אצל סבא וסבתא בעמק הירדן. אמה היא בת המושבה כנרת, ושם התגוררה גם עדן בשנים האחרונות, כשבימים אלה היא עוברת לגור בקיבוץ אפיקים, סמוך לעסק שהקימה.

הניסיון האישי שלה עם הצורך להימנע מגלוטן בחייה, החל בערך בגיל 15. "התחילו אצלי כאבי בטן חזקים. אחרי סדרה של בדיקות גילו אצלי צליאק, בתום תקופה ארוכה שסבלתי מאנמיה ורופאים לא ממש הצליחו לשפר את מצבי. בעקבות כך הוחלט לבדוק רגישות לגלוטן, ואכן התגלה צליאק ברמה מאוד גבוהה".

עד כמה הצליאק שינה לך את החיים?

"זה ממש סוג של חיים חדשים. חשוב להסביר קודם למי שלא מכיר. צליאק היא מחלה אוטואימונית ולא אלרגיה, בה הסיבים של המעי משתטחים והמעי נותר חשוף. כל אדם מגיב לה אחרת. אצל אחד זה יכול לכלול כאבי בטן ואצל אחר פצעים בעור או הקאות. זו הסיבה שהיא קיבלה את הכינוי 'מחלת אלף הפנים'.

היום בדיעבד אני יכולה לומר שבתור נערה צעירה ההתמודדות הייתה מאוד קשה. זה היה בדיוק בתקופה שמתחילים לצאת לתל אביב למסעדות כל שבוע, וגם כילדת צופים, פתאום מצאתי את עצמי בטיולים ללא שום דבר שאני יכולה לאכול, וצורך לחפש פתרונות. אני זוכרת את עצמי מסתובבת עם מוצרים ללא גלוטן, פשוט כי אחרת לא היה לי מה לאכול. בתקופה ההיא לא הייתה כמעט מודעות לצליאק. הלחמים שהיו במאפיות או בחנויות מיוחדות היו כמעט מתפוררים".

די עם המחירים המופקעים

‏את תקופת הצבא העבירה עדן כמו כל בני גילה, ובהמשך עבדה במשרד ראש הממשלה. ב-2020 עשתה את דריסת הרגל הראשונה שלה בענף הקונדיטוריה. זה קרה אחרי שביקרה בקונדיטוריה בעצמה, ביקור שלדבריה שינה את כיוון חייה. "אני זוכרת את עצמי נכנסת עם הבן זוג שלי לשעבר לאותה קונדיטוריה. לא יכולתי לסבול את העובדה שאני משלמת מחירים מופקעים. באיזשהו מקום, זה הפיל אצלי את האסימון. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שמישהי כמוני שלא בחרה לא לאכול גלוטן, צריכה לשלם מחירים כאלו, מה גם שהאוכל עצמו נראה כל כך שונה ולא מפתה. לא הצלחתי להבין מדוע פרוסת עוגה או בורקס ללא גלוטן שונים במראה ובמרקם לעומת המוצרים עם גלוטן".

‏בעקבות אותה נקודת מפנה, נרשמה עדן לקורס קונדיטוריה בבית ספר בהרצליה, שנמשך כחצי שנה, בעוד שאת הלמידה האמיתית וההתאמות לתחום נטול הגלוטן עשתה במטבח הביתי. "איך שהייתי מסיימת את השיעור בקורס, הייתי מיד ממהרת הביתה בניסיון להמיר את המתכונים למתכונים ללא גלוטן. זה היה קשה בטירוף, והאמת שעד היום זה ככה. גלוטן הוא מרכיב חשוב באפייה, כך שלוותר עליו מצריך הרבה יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה", היא אומרת.

הקושי הכי גדול של ילדים צליאקים הוא הצורך לאכול לפעמים בצד ולהגיע לאירועים עם שקיות סגורות. אני רואה במקום שלי שליחות חברתית

‏בסתיו 2023 הייתה עדן בעיצומו של טיול גדול, עם תרמיל על הגב. היא יצאה מהארץ שבועיים בלבד לפני השבעה באוקטובר, כשבאותו יום נורא הייתה אמורה לטוס מיוון להודו. במקום זאת חזרה ארצה, אל מציאות שבה סבא של חברה קרובה נרצח ונחטף לשטח רצועת עזה, כשבמקביל אביה קיבל צו 8. "באותה תקופה הבנתי שאני חייבת להמשיך את החיים. למרות כל הקשיים, החלטתי שכל עוד זה תלוי בי, אני זאת שאהיה אחראית לגור שלי. החלטתי לעבור לצפון ולפתוח מקום משלי. ומאז הכל היסטוריה".

‏ההחלטה לפתוח את העסק הרחק מגוש דן נשענה כאמור על היכרות של שנים עם האזור ועם החוסר שקיים בו. "בתור מי שבילתה המון באזור עמק הירדן והכנרת, ידעתי שאין כאן שום דבר ללא גלוטן. תמיד כשהייתי מגיעה לבקר, היה לי קשה למצוא מה לאכול ומקומות לשבת בהם. הבנתי שקיים פה צורך אמיתי. ואם כבר לגור בצפון, אז במקום הכי יפה בארץ".

בתור מי שבילתה המון באזור עמק הירדן והכנרת, ידעתי שאין כאן שום דבר ללא גלוטן. תמיד כשהייתי מגיעה לבקר, היה לי קשה למצוא מה לאכול ומקומות לשבת בהם

‏במשך שנתיים מכרה עוגות ועוגיות ללא גלוטן מתוך מטבח שהקימה במושבה כנרת במתנ"ס, בהזמנות מראש. בימי שישי ובחגים קיימת במכירה פרונטלית. "הפידבק היה מעולה. הצלחתי לבנות קהילה של לקוחות נאמנים וההרגשה הייתה מדהימה", היא מספרת. "אנשים נורא שמחו שיש סוף סוף מענה עבורם. לשמחתי זכיתי להיחשף לקהילה גדולה של צליאקים, אפילו מעבר למה שחשבתי, כולל בני משפחות ואנשים אחרים שגילו שהמוצרים טעימים, למרות שאין להם שום מניעה מלצרוך גלוטן".

‏באוגוסט האחרון עבר העסק לביתו החדש בקיבוץ אפיקים. "מצאתי כאן פינה נעימה עם אנשים טובים", מספרת עדן.

מה מייחד את המקום שלך?

"הקונדיטוריה מתמחה בפטיסרי: עוגות, עוגיות ומאפים, ולצדם מוגשים קפה ומוצרי מדף משלימים – כולם ללא גלוטן, כולל בירות, סבונים וליין משקאות שפיתחנו במקום. גם לקפה יש סיפור משלו. הוא מוקדש לזכרו של אלון שצ'ופק ז"ל, החבר הקרוב ביותר של אחותי הקטנה, שנפטר ממחלת הסרטן לפני ארבעה וחצי חודשים. הבלנד שאנחנו מוכרים הוא בשיתוף 'פור קופי', שיחד עם המשפחה של אלון, נבחר לפי טעמי הקפה שהוא אהב. זאת הדרך שלנו להנציח אותו".

‏המקום נמצא ממש בשלבי הרצה. ספרי על הפידבקים הראשונים?

"אני באמת בטירוף, במיוחד אחרי תקופת החגים שהייתה מאוד עמוסה. אספר לכם סיפור. יש לי לקוחה מאפיקים, ילדה בת 8. כשפתחנו בשבוע הראשון, היא הביאה את כל החבורה שלה מהקיבוץ. היה מדהים לראות איך כולן יושבות ואוכלות, כשפתאום היא לא שונה, ויכלה לאכול הכל. אני רואה במקום שלי שליחות חברתית. פינה שפתוחה לכל אדם באשר הוא אדם".

‏מאיפה הגיע השם דוני?

‏"דוני זה הכינוי שלי. דוני בא לספר את הסיפור של בחורה צליאקית שרצתה להרגיש רגילה. הסיפור שאני שואפת לממש".

‏הצליאק ממשיך ללוות אותך גם היום. איך זה משתלב בסיפור של העסק?

‏"עברתי הרבה קשיים שהגיעו מהיותי צליאקית, כמחלת 'אלף הפנים' וחברה טובה של מחלות אוטואימוניות אחרות. בשנה שעברה התפרץ אצלי מעי רגיש והתפתחו לצערי גם בעיות פוריות. אני כיום עוברת טיפולים של הקפאת ביציות, בשאיפה לילדים יום אחד. אני גם רווקה, אז אם מישהו מגיע – תרגישו בנוח להתחיל איתי…".

‏בחזרה לעסק. מה היית רוצה לספר למי שמתכנן לקפוץ לבקר?

‏"המקום פתוח בימי ראשון עד חמישי, בין השעות 08:00-17:00 ושישי, בין השעות 07:30-14:00. אנחנו מחזיקים 'כשרות חברתית', כלומר המקום כשר, אבל כרגע ללא תעודה. בעתיד מקווה להצליח גם לקדם את זה. יש לי צוות מהמם של בנות מדהימות, אבל עדיין חסרים עובדים. אז אם מישהו מכם מחפש עבודה בסביבה נעימה ומתפתחת – נשמח שיפנה אלינו".

‏מה החלום שלך לשנים הבאות? ‏"החלום שלי הוא ליצור כאן קהילה סביב העסק, מקום שנותן מענה לכולם. כך שהילד הצליאקי לא יהיה שונה. המטרה שלי היא לתת מענה נגיש לכל צליאקי, עם מבחר גדול של מוצרים טעימים ומפתים. עבורי, כשאני רואה את ההנאה והחיוך שעולה על פני הלקוחות וכשהם באים שוב ושוב, זהו הסיפוק הכי גדול שיש".

‏

‏

‏

‏

‏

‏