זה מברג? זה ליפסטיק? לא! זה שוקולד של אלה חרפק-סרוסי מגברעם
גיא פישקין•5 דק' קריאההשוקולטיירית שאתם זוכרים מ"הכרישים" בקשת 12, מצליחה לשמח אלפי אנשים מדי שנה באמצעות סדנאות שוקולד ומארזי שוקולד ריאליסטיים, עם דימיון מדהים למקור. "העיסוק בשוקולד הוא סוג של תרפיה", היא מסבירה. ובונוס נוסף: היא לא צריכה לקום מוקדם בבוקר
השוקולטיירית שאתם זוכרים מ"הכרישים" בקשת 12, מצליחה לשמח אלפי אנשים מדי שנה באמצעות סדנאות שוקולד ומארזי שוקולד ריאליסטיים, עם דימיון מדהים למקור. "העיסוק בשוקולד הוא סוג של תרפיה", היא מסבירה. ובונוס נוסף: היא לא צריכה לקום מוקדם בבוקר
אין כמו שוקולד טעים ומשובח כדי להעלות אוטומטית את מפלס מצב הרוח. אלה חרפק-סרוסי מקיבוץ גברעם יודעת את זה, כמובן, והיא הפכה את השוקולד מתחביב לעיס למקצוע ומנהלת עסק לסדנאות שוקולד חווייתיות למבוגרים וילדים.
אלה, נשואה לאופיר ואמא לשלושה בנים, מתגוררת בקיבוץ שבעוטף עזה מ-2012. היא אמנם נולדה וגדלה בחיפה, אבל גברעם שזורה בחייה מאז ומתמיד.
"גברעם הייתה ונותרה חלק בלתי נפרד ממי שאני ומהזכרונות שעיצבו את ילדותי. אמא שלי היא בת הקיבוץ, וסבא וסבתא שלי היו ממייסדיו, כך שהשורשים המשפחתיים שלי נטועים פה".

"כילדה, הקיבוץ היה בשבילי כמו חלום. חיכיתי לכל הזדמנות להגיע אליו. אני זוכרת איך לקראת כל חופשה היו מציידים אותי בפתק למורה, שמבקש לשחרר אותי מוקדם כדי שאוכל לנסוע למשפחה בקיבוץ. כולם בכיתה כבר ידעו שאני נוסעת לחופש בגברעם. בכלל, זיכרונות הילדות הכי יפים שלי הם מהחופשות בגברעם. אם זו הבריכה, הספרייה, חדר האוכל, השבילים, האנשים, החגים ואפילו מפעל המעטפות, שבו יצא לי לעבוד".
את מציינת כבר קרוב ל-15 שנים בקיבוץ. סוג של סגירת מעגל?
"עד היום, כשאני מסתובבת בקיבוץ, כמעט בכל פינה מחכה לי זיכרון ילדות. יש משהו מיוחד בלחיות במקום שכל כך הרבה מההיסטוריה האישית והמשפחתית שלך שזורה בו. תחושת השייכות שלי לגברעם הייתה שם מאז שאני זוכרת את עצמי. והיום, כשהילדים שלי גדלים כאן, אני מרגישה שהמעגל נסגר. המקום שהיה בשבילי חלום ילדות, הפך להיות הבית שלי. גם את החתונה שלנו ערכנו בגברעם, על שפת הבריכה".
זיכרונות הילדות הכי יפים שלי הם מהחופשות בגברעם. אם זו הבריכה, הספרייה, חדר האוכל, השבילים, האנשים, החגים ואפילו מפעל המעטפות, שבו יצא לי לעבוד
לאחר השירות הצבאי ולימודי תואר ראשון ושני במזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון, מצאה את עצמה אלה מבלה שעות ארוכות במטבח. "נהניתי לבשל ולאפות לעצמי ולחברים", היא מציינת תוך התייחסות לדילמה שעמדה בפניה. "התלבטתי האם להמשיך באקדמיה. לבסוף, החלטתי לשנות כיוון ולהגשים חלום". וכך היא נרשמה ללימודי קונדיטוריה בבית הספר היוקרתי לקולינריה "קורדון בלו" בלונדון.

"תמיד אהבתי שוקולד, אבל במהלך הלימודים נחשפתי גם למדע שלם שיש מאחורי העבודה איתו והתכונות הייחודיות שלו. מסתבר ששוקולד מותאם בצורה מופלאה לבני האדם – הוא נמס בדיוק בטמפרטורת הגוף שלנו (רק דמיינו איך זה היה לאכול שוקולד שלא נמס על הלשון) וכן שיש בו חומרים שמשככים כאב ומשפרים את מצב הרוח. כשאנחנו אוכלים שוקולד, משתחררים בגוף אנדרופינים – ההורמונים שמשתחררים כשאנחנו מתאהבים".

עם סיום הלימודים שבה לישראל. לאחר תקופה קצרה בה עבדה בקונדיטוריה, החליטה לצאת לדרך עצמאית. "ממש לא התחברתי ללקום מוקדם בבוקר ולשכר מינימום. בעצת אופיר, בן זוגי, החלטתי לפתוח עסק לסדנאות שוקולד. רכשתי ציוד בסיסי ויצאתי לדרך. אופיר, שעוסק בפרסום באינטרנט, הקים לי אתר, ומהר מאד היומן שלי התמלא", היא מספרת.
במהלך השנים העבירה אלפי סדנאות. תחילה לאנשים פרטיים, בעוד שבמתכונת הנוכחית היא מתרכזת בעיקר בחברות וארגונים.

אחת מנקודות המפנה של העסק היו בעקבות השתתפותה בעונה הרביעית של תוכנית ״הכרישים״ בקשת 12, שם זכתה לדבריה לחשיפה עצומה שהביאה עימה שיתופי פעולה והזדמנויות מעניינות, כמו למשל מכונה אוטומטית לממכר מארזי שוקולד ריאליסטיים ייחודיים בקניון TLV בתל-אביב. "המכונה הנגישה את המארזים שלי לתושבי המרכז, והיוותה חשיפה מצוינת לקהל נרחב. אפילו שגריר ארצות הברית בישראל באותה תקופה זכה לקבל מארז שוקולד מעשה ידיי, זה היה ממש מרגש".
אגב, במהלך הצילומים באולפן, שניים מהכרישים (אמיר אייל וזוהר לבקוביץ') אומנם הציעו לה עסקה משותפת, לה הסכימה באותה עת, אך בשלב הבדיקות והמשא ומתן שלאחר התוכנית ההסכם נפל והמימון לא הועבר. עם זאת, בעקבות החשיפה בתוכנית פנה אליה יזם פרטי (תומר כהן) והשניים חברו לשיתוף פעולה עסקי מחוץ למסגרת התוכנית.
מה כוללות הסדנאות שלך?
"הסדנאות מתקיימות אצל הלקוחות, במהלכן אני מלמדת את המשתתפים את הבסיס לעבודה עם שוקולד. יחד אנחנו מכינים פרלינים, טבלאות שוקולד במילויים שונים (כמובן שוקולד דובאי!) ועוד.
בנוסף אני מייצרת מארזי שוקולד ייחודיים, שמותאמים לעולם התוכן של מקבל המתנה. למשל, מארז רפואי הכולל סטטוסקופ, מזרק ועוד, מארז כלי עבודה להנדימן, מארז איפור, אייפון ועוד. המארזים הללו הם ראשונים מסוגם בישראל וזוכים להתלהבות רבה".
להשתמש בכוח השוקולד כדי לנחם
בהיותה תושבת העוטף, לאחר 7 באוקטובר נאלצה להתפנות לכחצי שנה. "אופיר נשאר בקיבוץ כחלק ממערך השמירה ואני התמקמתי עם הילדים במושב חצבה בערבה", היא מספרת.

"נודע לי שחברי בארי נמצאים בים המלח, לא רחוק מאיתנו. כמובן שבאותה תקופה העסק לא היה פעיל, וכל הציוד שלי נותר בקיבוץ. ביקשתי מאופיר שיארגן מה שאפשר ונסעתי למלון להעביר סדנאות לילדי בארי. קיוויתי ליצור להם כמה רגעים מתוקים בתוך המציאות הבלתי נתפסת".
עבדתי תקופה קצרה בקונדיטוריה, אבל ממש לא התחברתי ללקום מוקדם בבוקר ולשכר מינימום. החלטתי לפתוח עסק לסדנאות שוקולד. רכשתי ציוד בסיסי ויצאתי לדרך. מהר מאוד היומן התמלא
לאחר כחודש בחצבה, המשיכה לנדוד כמפונה יחד עם משפחתה למלון "דן קיסריה". לדבריה: "מהר מאוד החדר במלון הפך להיות הבסיס ממנו יצאתי לסדנאות ולירידים. לשמחתי, זכיתי להרבה פירגון ותמיכה מחברות וגופים שונים, וכך הצלחתי לשקם את העסק ולהמשיך במשימה שלי".
איך היו הפידבקים לעבודה שלך לאורך התקופה?
"אני מרגישה עד היום שהמציאות הקשה והעצובה במדינה שלנו, הפכה את העיסוק שלי לסוג של שליחות. בשנים האחרונות אני מעבירה הרבה סדנאות לאנשים יקרים שנפגעו בעצמם, או חוו אובדן ושכול. העיסוק בשוקולד הוא סוג של תרפיה ומאפשר לנו להתנתק לשעה קלה ולצלול לעולם מתוק יותר".
"במסגרת הסדנאות שלי, אני מרגישה שיש לי משימה. השתדלתי להשתמש ב״כוח השוקולד״ כדי לשמח, לנחם, ולעשות כמה טוב שאפשר".
מהו מעמדה של ישראל בענף?
"השוק וההיצע בישראל בכל הקשור לשוקולד מאוד מצומצם. בעוד שבאירופה, השוקולד, כמו קפה וכמו יין, הוא מגוון מבחינת 'הפרופיל' שלו, שכן הוא מיוצר מזנים שונים של קקאו, הרי שבישראל משתמשים בשוקולד מיובא בלבד, שמקורו בזן אחד.
"כך יוצא שאנחנו כלל לא חשופים למנעד הטעמים והניואנסים האפשריים. יוקר המחייה בישראל גם עושה את שלו ועסקים קטנים ובינוניים מתקשים לשרוד, כך שלרוב שוקולטיירים מוגבלים לחומרי גלם בסיסיים ופחות 'פרימיום'".
ולמרות זאת, היא ממש לא מתלוננת. "אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. מבחינתי זו הרפתקה, שמזמנת לי היכרות עם אנשים רבים, חוויות והזדמנויות ייחודיות. על אף הקושי לקיים עסק בישראל, כל שכן בעוטף, אני נהנית להיות עצמאית. אני אוהבת את האתגר, את העובדה שבניתי בעשר אצבעות אופרציה שמצליחה וכמובן את החופש לעבוד בשעות הנוחות לי ולהיות אדון לעצמי".
