"מפגן אש", "השבעה", "כניסה לחטיבה" או לתנועת הנוער. בכל קיבוץ כונו מבחני האומץ האלו בשמות מעט שונים, אך לכולם כנראה הייתה אותה מטרה, לדרוש מהילד להפוך לנער, מהילדה לנערה, ולהוכיח שהם ראויים להיות חלק מחברה קשוחה. חברה שבחרה לנטוע עץ, בית, מגדל סמוך לארץ אויב ולסמן בתלמיה את גבולות המדינה, חברה שדוגלת בעבודת כפיים ועבודת אדמה, שטובי בניה הם חוד החנית של הצבא.

ההצגה "מבחן אומץ" מוצגת בפסטיבל "האזרח כאן" בתיאטרון ניקו ניתאי, ועוסקת במבחני האומץ להם נדרשו בני ובנות הקיבוץ. את המחזה שמבוסס על חוויותיו כנער, כתב זהר רוזן בן קיבוץ שריד.

זהר בדשא

זהר (67) בן למשפחת מייסדים מיוחסת, הוא נצר לשלמה רוזן, שהיה חבר כנסת מטעם מפ"ם והמערך ושר בממשלת רבין הראשונה, דודו הוא אפרים רוזן, שניהם כיהנו כמזכירי הקיבוץ הארצי.

בסיום שירותו הצבאי עבד זהר כמקובל בקיבוץ, ובגיל 24 יצא ללמוד באוניברסיטה. "מעולם לא הודעתי על עזיבה", הוא צוחק, אך משהכיר את מי שהפכה לאשתו, הבין שלקיבוץ כבר לא יחזרו.

לפרנסתו עסק בניהול השקעות, אך בתוכו "נשארתי בוועדת תרבות". לאחר מגורים ברמת גן השתקע במודיעין שם הקים "מועדון תרבות" בתמיכת העירייה, לערבי תרבות, הקראת שירה והצגות קטנות.

"תמיד כתבתי שירה וקברטים", אומר זהר, "אך לא עשיתי עם זה דבר". "לימדתי את עצמי כאוטודידקט" הוא מוסיף.

בעקבות המחאה החברתית

המחזה הראשון אותו כתב נולד במחאה החברתית של יולי 2011. "ראיתי את שכונות האוהלים שצצו בשדרות רוטשילד, וזו הייתה הדרך שלי להיות חלק מזה". "גלילה" נכתב על אישה מבוגרת שמסולקת מביתה על מנת שיהפוך למגדל דירות.

מצאתי שם אנשים בגילי, שהרגישו שכבר לא 'סופרים' אותם, ופתאום קוראים להם להתייצב

ההצגה עלתה בתיאטרון ניקו ניתאי ב-2019 והציגה במשך שלוש שנים.

המחזה השני שכתב רוזן, "אשר", מספר על ירקן ואשתו שזכו בלוטו. ההצגה עלתה בתקופת הקורונה ובשל המגבלות נעצרה אחרי 10 הצגות בלבד.

שמחה ואושר בתוך הפגנות הזעם

את "מבחן אומץ" החל לכתוב עם הקמת הממשלה הנוכחית לפני שלוש שנים ופריצת המחאה החברתית בעקבות הכוונה לרפורמות במערכת המשפט. "הייתי בכל הפגנה בקפלן. ראיתי שם פרצופים של ארץ ישראל שממנה נולדתי וגדלתי. מצאתי שם אנשים בגילי, שהרגישו שכבר לא 'סופרים' אותם, ופתאום קוראים להם להתייצב. מצאתי שמחה ואושר בתוך הפגנות הזעם.

"התחלתי לכתוב עלינו, על הדור שלי. היינו בני 13-12 כשהתקבלנו לתנועת הנוער דרך מבחני אומץ, כמו חציית הפרדס בלילה חשוך.

התפיסה הקיבוצית הייתה של דור המייסדים, חלקם שורדי שואה, שלא רצה שיצאו 'ילדים מפונקים', ושל בני הדור השני שביקש שנהיה לוחמים".

זהר, שהיה בן 15 ערב מלחמת שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה), מספר שהוא וחבריו הסתובבו עם עוזי ברחבי המשק בשעות אחר הצוהריים עד שהשומר התחיל משמרתו. "היינו ילדים מלאים בפחדים שאסור להראות, כמו הנער במחזה, שמפחד לחצות בלילה חשוך את הפרדס. התחושה הייתה שבקיבוץ לחצו שנהיה גיבורים, וגם אם ריחמו – נכנעו לצו החברתי".

הנער מנסה כל טריק כדי להימנע כניסה לפרדס, כאשר אי אפשר להימנע מהחיבור של המיסטיקה היהודית, "ארבעה נכנסו לפרדס, שלושה לא שבו". "בתוך הפרדס לקחתי את הדמויות לקצוות שאסור להם במסגרת החצר הקיבוצית".

זהר מספר שהמחזה נערך ונשלח לתיאטראות "ואז פרצה מלחמת חרבות ברזל. השואה קרתה שוב. כל ההצגה קיבלה הקשר וסאבטקסט אחר. יש שם את 'משוגעת הכפר' הזקנה שמזהירה מהשואה, וכולם לועגים לה. עכשיו הקהל יוצא מההצגה בהרהור שכנראה היא צדקה".

"מבחן אומץ" – לילה קסום אחד, מאת: זהר רוזן, בימוי ועיבוד: לירון לוי.

שחקנים: שירה פרבר, אודליה סגל, גילעד אוחנה, ג'וש בלר, פז פרל, מורן רייכר.