את ההמלצה לחופשה קבוצתית בבולגריה בהובלת אפרת מלמד גרין, קיבלתי מפנסיונרית קיבוצניקית מרוגשת שבדיוק חזרה מלאת חוויות משם.

אפרת גרין (56) בת קיבוץ רמת יוחנן, חיה בבולגריה אליה הגיעה לפני 16 שנה יחד עם ארבעת ילדיה. המשפחה התמקמה בכפר ליד קיוסטנדיל, 90 ק"מ דרומית-מערבית מהבירה סופיה, קרוב לגבול סרביה ומקדוניה.

כשעוד התגוררה בארץ, למדה מנהל עסקים, עסקה בקדרות ולמדה אנתרופוסופיה וקואצ'ינג. כשבתה הקטנה הייתה בת חמישה חודשים, הגיעה כל המשפחה לבולגריה להתרשם. "אני אוהבת אנשים ותרבויות ויש לי תפיסה טובה לשפות. זה נראה כמו הרפתקה". המשפחה התגוררה אז בצפת והייתה חלק מקהילה של חינוך ביתי, ומשם יצאו להרפתקה ששמה בולגריה.

"זה היה כמו לחזור 50 שנה אחורה. וזה מה שאני אוהבת בבולגריה. קרבה לאדמה, שקט, פרימיטיביות. החלום שלי היה ליצור משק אוטרקי שמספק את צרכיו בעצמו, כמו שהקיבוץ היה פעם. הכי קרוב לזה מצאתי פה".

אפרת מספרת שהחלום שלה היה לעבוד עם אנשים וליצור יחד במלאכות יד. בתחילה העבירה סדנאות קדרות "באו בעיקר ילדים. ראיתי שהאימהות רוצות לא פחות מהם ליצור יחד". היא החלה לעשות מעגלי נשים לנשים מקומיות, "נפגשנו אצלי בבית עבדנו יחד בחימר בסטודיו, אכלנו יחד, כתבנו ושיתפנו".

את השפה למדה מהר מאוד בכוחות עצמה, "כשהתחלתי לדבר נעזרתי הרבה בידיים", ובשיחות עם השכנה ממול שהיתה גננת. הילדים למדו בבית עם מורה מקומית. "בבולגרית מה ששומעים ככה כותבים, זה נשמע קל אבל כשהתחלתי לכתוב ביקשתי עזרה מהילדים".

לאחר שעשתה מעגלי נשים לנשים בולגריות, התחילו להגיע בקשות גם מנשים מישראל, שרצו להגיע כקבוצה של נשים, ליצור יחד ויחד לגלות את בולגריה. "זה הצליח ממש וזו כבר השנה ה-12 שאני עושה את זה. אני מאוד אוהבת לפגוש ולהכיר את הנשים, ויחד לחוות איתן שבוע של טיולים בטבע, תרבות, פולקלור ויצירה בבולגריה".

אפרת אומרת שהיא אינה מגבילה את החוויה לנשים, והגיעו גם קבוצות מעורבות, בעיקר בני משפחה, אבל קהל היעד העיקרי המתעניין הוא נשים, לרוב קבוצות של 14 עד 16 משתתפות".

לאפרת לא דחוף לפרסם את עצמה, היא אומרת ש"זה עובר מפה לאוזן. נשים שהיו ונהנו מהחוויה מספרות לחברות שלהן, כך מגיעות אלי עוד נשים וקבוצות. יש גם נשים שחוזרות שוב בעונה אחרת בשנה, יש הבדל מאוד משמעותי בין העונות השונות.
אני אוהבת גם להכיר נשים חדשות וגם לפגוש שוב את אלה שכבר התארחו אצלי".

מה סוד הקסם?

"החופשה הזו היא חווייתית וזה מה שאני אוהבת לעשות ומה שאני מחפשת בחיים שלי. אין תוצאה, אין הישג, אנחנו לא מנסות להספיק לעשות דברים. יש התמסרות לחוויה, אנחנו מטיילות בטבע, פוגשות את אנשי המקום, אנשים ובעיקר נשים יוצרות שעושות סדנאות. סדנת ציור, סדנת קדרות, סדנא של צלילים מרפאים, סדנא עם אמנית טקסטיל מקומית. אנחנו מתארחות אצל אישה שמכינה את הבורקס המקומי ומי שרוצה יכולה גם להתנסות ולהכין.

"אני מפגישה את הקבוצות שבאות עם אנשים שאני אוהבת או שאני אוהבת את מה שהם עושים. אני עובדת רק עם מי שנעים לי, זה חשוב לי. יש אישה מקומית שמדגימה מלאכות מסורתיות, טוויה, אריגה, יש זוג שמנגן מוזיקת פולקלור. אנחנו הולכות לשוק האיכרים, וגם למרכז היהודי. לבולגריה יש מקום חשוב בהצלת היהודים שלה בתקופת מלחמת העולם השנייה. 49 אלף יהודי בולגריה ניצלו, גם בזכות אנשים מהעיר בה אני מתגוררת. הנשים נחשפות גם לסיפור הזה".

במהלך החופשה לנות הקבוצות במלון בעיר קיוסטנדיל, "יש ספא ויש המון מעיינות חמים".

"אני נותנת לאורחות שלי את מה שאני הייתי רוצה לקבל במהלך שבוע חופשה, ואני גם משתדלת להתחשב בהעדפות שלהן, בגיל, ביכולת הפיזית. באות בעיקר נשים מבוגרות. יש להן זמן, הן טיילו הרבה בעולם, עברו מהר ממקום למקום וסימנו V על הרבה מדינות ואתרי תיירות. עכשיו הן מחפשות משהו אחר, חוויה, ואני מציעה את ה'משהו' הזה. באות אלי נשים שרוצות להיות בחוויה ולא בריצה. אנחנו מספיקות המון אבל הכל מרגיש ב'איזי'".

אל תתנו לתחושת הזרימה לבלבל אתכן, לאפרת יש תוכנית מפורטת לפי ימים וגם "מגילה" של פרטים טכניים שכוללת כל מה שצריך לדעת לפני שבאים.

מה האתגרים שאת נתקלת בהם?

"אנחנו בבולגריה אז לפעמים אין חשמל, לפעמים אין מים. זה לא להרבה זמן אבל זה קורה. לכל מקום יש את היתרונות וגם את האתגרים שלו. הנשים שמגיעות אליי לא באות על עקבים ומיני ואני לא מציעה משהו מפונפן. נשים יודעות למה הן מגיעות ולרוב הן מאוד מרוצות".

ולמה את חושבת יש חיבור עם קבוצות מישראל?

"הרעיון לעזוב את ישראל ולעבור לא היה שלי. אני שמעתי על בולגריה ואמרתי שאני מוכנה לנסות לחיות פה. אני אוהבת את החיים פה ושמחה שאני פה. אני חושבת שהחיבור עם קבוצות מישראל הוא מענה לצורך שלי לשמור על קשר. ומכיוון שאני פה, אני מביאה את ישראל אליי. בעזרת תיאום ציפיות אני משתדלת לדייק את החלק של ישראל שאני מביאה אליי. וכמובן, לעשות תיאום ציפיות שמעלה את הסיכוי שהאורחות שלי יהנו מהחופשה".

ישראל במרחק שעתיים וחצי טיסה מבולגריה, הבולגרים הם "אנשים נוחים שלא אוהבים מלחמות" לדברי אפרת. היא לא מרגישה אנטישמיות "אבל אני גם לא הולכת עם מגן דוד. זו לא אני".

למרות הדברים הללו, מאז 7 באוקטובר היא שינתה מעט תוכניות. "היום הראשון היה בסופיה והפסקתי עם זה. אומנם לא הרגשנו משהו חריג, אבל אני לא רוצה לשחק בגורל. אני עושה מה שמרגיש לי נכון ונוח ומתאים. יש נשים שחזרו אליי מספר פעמים. באופן טבעי תוכנית החופשה משתנה בהתאם לעונות השנה, לאנשים ויוצרים חדשים שאני פוגשת. אני אוהבת קלות ונוחות ולכן את כל שבעת הלילות בחופשה האורחות שלי ישנות באותו המלון ואנחנו עושות טיולי כוכב כל יום, והמרחק הכי ארוך שאנחנו נוסעות הוא כחצי שעה. זה מה שאני אוהבת וזו הסיבה שנשים באות אליי. בולגריה ענקית, פי חמישה מישראל, אנחנו מטיילות בחלק מאוד קטן שלה. מי שבאה – באה לחוויה. יש קבוצות שבאות פעם שנייה, שלישית, רביעית ואיך שהוא יוצא שכל פעם החוויה שונה, גם כי יש פעילויות חדשות וגם כי אנחנו משתנות…".

אילו עוד חלומות את רוקמת?

"שיפצתי את הקומה למעלה אצלי בבית ויש לי שם אולם. אני מתכננת לשלב ריקוד, יוגה, מדיטציה. טאי צ'י, צ'י קונג. מרגישה שאני נפתחת לתחומים האלה ומזמנת אותם. תזונה ותנועה הם חלק משמעותי בחיי".

בועה של ריפוי

ועוד חלום של אפרת "לעשות קבוצה לבנות כיתה שלי. יחד איתן לעשות עיבוד ואיבוד לחוויית הלינה המשותפת. נשים באות אליי בשביל הרוגע. אנשים בישראל ממש זקוקים לזה. לוקח זמן לחזור לנשום. מה שקורה פה שונה מאוד ממה שקורה בישראל. לא שבבולגריה אין בעיות, אבל אני מייצרת בועה של ריפוי".

ליצירת קשר עם אפרת:

sisterlycircles@gmail.com

https://sisterlycircles.wixsite.com/home