מה בעצם מגדיר קיבוצניק? לדעתי – לא שהוא היה בלינה המשותפת, לא שהוא היה ביום הקובע, לא שהוא אוסף כיסאות בסוף האירוע. מה שקובע זה אם הוא נכנס לאטרף פטריות כשמתחיל החורף.

לקיבוצניק אמיתי (אם כי כנראה לא ביטבתה למשל) יש מספר מקומות סודיים לליקוט פטריות שהוא לא מספר עליהם לחבריו, שמא יקדימו אותו.

אבל לפני הכול, אזהרה: אם אתם חובבנים, קחו איתכם מקצוען שיש לו ידע וניסיון בליקוט, שכן אפשר בקלות לטעות ויש הרבה פטריות מאוד רעילות.

משום כך ומאחר שאני לא ממש נחשבת קיבוצניקית (רק 13 שנה) הצטרפתי לשכן שלי, גיא קריאו, כדי לגעת קצת באבק הכוכבים של מלקטי הפטריות.

גיא הוא בן קיבוץ ראש הנקרה, ועכשיו חבר גבעת חיים איחוד. כשמגיע החורף הוא מקבל מבט מזוגג של פטריות בעיניים ויוצא לצוד פטריות גם במקומות רחוקים.

יצאנו חמושים בסלסלת קש כמו כיפה אדומה, עם ארגז קרטון, סכין, בגדים נוחים ונעלי שטח.

יצאנו לפרדס בעמק חפר, חנינו בשוליו והתחלנו לעבור בין שורות העצים. עוברים שורה אחת וממשיכים לשורה שנייה.

ואז מתחיל השלב המרגש. הולכים בינות לעצים עם הסלסלה והסכין. יש ריח של אדמה אחרי הגשם.

בעיניים של צייד גיא מסתכל על האדמה. מרחוק הוא כבר מזהה את הפטריות שכיפתן הבהירה מבצבצת מבין העלים.

לא סתם אומרים כפטריות אחרי הגשם…

ליקטנו בעיקר פטריות פקועות ונרתיקניות (מי החליט על השמות, אני תוהה).

אם הן חלקות, ענוגות והחלק התחתון של הפטרייה קמור ולא קעור, ללא קיפולים בצדדים, זה סימן שהן צעירות וטובות לליקוט.

את הפטרייה חותכים עם סכין בחלק התחתון של הרגל שלה. לא מוציאים את כל הרגל כי היא קשורה לתפטיר – הרשת שמתחת לפני הקרקע שממנה יצמחו בעתיד פטריות.

מנקים את העלמה היפה קצת מהחול ושמים אותה בעדינות בסלסילה כדי שלא תיקרע.

ממלאים את הסלסילה עד שכבר אי אפשר להכניס כלום לתוכה. ואז ממשיכים כי כבר אנחנו בטרפת הצייד והאדרנלין גועש בוורידים.

את גיא כבר לא ראיתי, הוא המשיך לדלג כמו כיפה אדומה עם הסלסילה שלו בעוד אני מדמיינת שאני חזירה דשנה שמחפשת פטריות כמהין ביער אירופי.

לפתע פטרייה הציצה אלי מבין העלים וקראה לי לבוא אליה. היא הייתה חתיכה אמיתית עם קפלים יפים לבנים ורדרדים מתחת לכובע.

לפעמים החיים הם פשוט פטרייה.

כשיצאנו השמיים היו אפרוריים ועכשיו התחיל לרדת גשם בטיפות קטנות והססניות. הגעתי לאוטו ואין גיא.

הוא פשוט נעלם. נשאב לשיכרון הפטריות.

כשאנחנו סוף סוף יוצאים כבר יורד מבול. לפתע גיא עוצר בפתאומיות את הרכב כדי לקטוף פטרייה יפהפייה שהתחבאה בין העצים כאילו העולם כולו מחכה לו להרים אותה לסלסילה.

שתדעו – פטריות הן מאכל מאוד טעים, וגם בריא. עכשיו יש לנו מלא פטריות וכמובן צריך להכין אותן. לא טוב להשאיר אותן באוויר להתייבש. מתחילים במבצע הניקיון. המהדרין ינקו את הפטריות עם סמרטוט לח ומברשת כדי לא לפגוע בהן, כי הן סופגות מים.

אני לא אשב ואנקה אחת-אחת, ולכן שטפתי אותן לפני הבישול בצורה מהירה והכנסתי למים לבישול ראשון קצר. בזמן הזה גם שארית החול שוקעת לתחתית הסיר ואפשר להוציא את הפטריות עם כף מרושתת. את המים עם החול לא זורקים, חס וחלילה. מסננים מהחול ומשתמשים כציר למרק.

מי שרוצה יכול לבשל את הפטריות מעט ואז להקפיא למרק הבא. כך אפשר לשמור את הטעם והטריות ולהמשיך ליהנות לאורך זמן.

לגבי המרק עצמו – אפשר להתחיל בטיגון בצל ואז להוסיף את הפטריות. אחרי זה מוסיפים את הציר או מים, תפוחי אדמה, גזרים, סלרי, פטרוזיליה וכל מה שאתם אוהבים. אני כבר שנים לא משתמשת באבקת מרק אלא בצמחי תבלין ירוקים, בתבלין חוואיג’, כמון ומה שבא לי להוסיף תוך כדי. אפשר גם להוסיף עלי דפנה וכמובן מלח ופלפל לפי הטעם שלכם.

אני לא אוהבת להוסיף שמנת, אז אני מוסיפה קצת חלב קוקוס בסוף.

מבשלים עד שתפוחי האדמה והגזרים רכים. אפשר ממש בקטנה קצת לבלנדר.

חגיגת הפטריות. אין לנו חורף ארוך. חפשו לכם גיא וצאו לצוד.