"במדינת ישראל יש חוק לגבי מוזיאונים שהוקדשו לאישים, ובהם שלושה גברים – פרס, רבין, בגין, אז למה שימנעו מאיתנו לעשות מוזיאון לכבוד חצי מהאוכלוסייה? נשים הן כוח שאי אפשר להתעלם ממנו, ויש להתייחס אליהן ואל יכולותיהן כשוות בין שווים. מוזיאון מורשת נשים פורצות דרך – הוא הכרח המציאות בישראל של המאה ה-21", מסבירה בלהט יעל ניצן על תהליך הקמתו של מוזיאון הנשים בארץ. "לפני עשור, כשהתחלנו לקדם את רעיון המוזיאון, לא האמנו שהצורך להאדיר נשים רק ילך ויגבר. לשמחתי, כבר התחלנו בתהליך חוקתי שמקדם 'חוק מוזיאון נשים בישראל', שמטרתו לכבד נשים מכל תחום ומכל מוצא. הרעיון כבר קיבל תמיכה מצד מספר גורמים כמו: ועדת מעמד האישה בכנסת, ויצ"ו, נעמ"ת, עמותה לחקר אומנות נשים ומגדר וכו'. אני מאמינה שנזכה בתמיכת הממשלה, כי אין לנו שום שיוך פוליטי. אישה זו אישה".

על גברים גיבורים שומעים בלי הרף, אבל את הנשים ממשיכים למדר ולהשתיק. הרי גם הן העניקו תרומתן להקמת תשתית הישוב, והשתלבותן בכל תחומי החיים הובילה להתפתחות המדינה

יעל גדלה בגבת, מגיל 15 עד 25. היא נישאה לאסף ניצן, בן הקיבוץ, ושם גם נולדו ילדיהם. בהמשך יצאה המשפחה לשליחות, חזרה למספר שנים, ואז עברה לחיות בכוכב יאיר.
בצעירותה עבדה בבית גבריאל בתחום יחסי הציבור, "ושם הבנתי שיש לי נטייה לאומנות. בעקבות תקופה שבמהלכה עבדתי עם גדעון עפרת, החלטתי ללמוד אוצרות". רוב האנשים לא מודעים לכך, אך מקצוע האוצרות דורש מיומנויות המשלבות בין אתגרים מורכבים.

"יצירת תערוכת אמנות שולחת אותך לגבש רעיון, להגיע לאוספים שונים, ליצור קשר עם אומנים ולמצוא מקום תצוגה הולם. את עובדת באופן עצמאי, השכר נמוך, ובמיוחד בישראל – לא תמיד יש היענות להקצאת משאבים לתחום הזה", היא מסבירה.

אני לא נבהלת כל כך מהר. הרבה דברים לוקחים זמן. זה גם לא רעיון חדש ובלתי מתקבל על הדעת – ברחבי העולם קיימים 45 מוזיאונים שמוקדשים לנשים ולפועלן. באופיי אני יזמית ויש לי חזון, אורך רוח והרבה אנשים שתומכים בי

משנת 2000 אצרה יותר מ-180 תערוכות ברחבי הארץ, המתמקדות בעיקר בשלושה נושאים: תנ"ך, מוזאיקה, נשים ומקרא. לאחר שהתאלמנה, החליטה להגשים את חזון הקמת מוזיאון הנשים. "ידעתי שקרן חיפה תשתף איתי פעולה, ולכן עברתי להתגורר בעיר. רציתי להיות נגישה לאמצעים ולמקום בו ייבנה המוזיאון ולאנשים ששותפים לרעיון".

יעל מדברת בהתלהבות רבה, למרות שכבר עברו שנים מאז החלה לפתח את הרעיון ולקדמו. "אני לא נבהלת כל כך מהר. הרבה דברים לוקחים זמן. זה גם לא רעיון חדש ובלתי מתקבל על הדעת – ברחבי העולם קיימים 45 מוזיאונים שמוקדשים לנשים ולפועלן. באופיי אני יזמית ויש לי חזון, אורך רוח והרבה אנשים שתומכים בי. אספתי לטובת העניין הרבה נשים ש'שרופות' על הרעיון הזה. ד"ר אסתר כרמל חכים מרמת השופט, אחת המייסדות של מחקר המגדר בישראל, הייתה לי לעזר רב בתחילת הדרך, וסייעה בהעמקת הנושא. ספרה של פרופ' מרגלית שילה 'נשים בונות אומה' משמש כמקור נרחב לתשתית התוכן של המוזיאון".

מבחינתי המוזיאון פועל למען תיקון הכרחי בהנכחת מקומן של הנשים בהיסטוריה. לגישתי כולם כאן חייבים לדעת ולזכור את סיפורן המרגש של עדה סירני (גבעת ברנר) וחביבה רייך. להכיר את פועלה של רבקה זיו, ואת אישיותה של פאני אור

מוזיאון הנשים יוקדש להישגיהן ולתרומתן של נשים במגוון תחומי חיים לאורך ההיסטוריה, אשר סללו את הדרך לנשים הבאות אחריהן. המוזיאון יסייע בהעמקה, בהבנת המשמעות, ומתן החשיבות להצגת סיפורן פורץ הדרך של הנשים בישראל, שפעלו לאורך השנים בנושאים ביטחוניים, כלכליים, חברתיים ופוליטיים.

"מבחינתי המוזיאון פועל למען תיקון הכרחי בהנכחת מקומן של הנשים בהיסטוריה. לגישתי כולם כאן חייבים לדעת ולזכור את סיפורן המרגש של עדה סירני (גבעת ברנר) וחביבה רייך. להכיר את פועלה של רבקה זיו, ואת אישיותה של פאני אור, שזכתה בתואר אצולה מטעם הממלכה הבריטית. כיום, רוב האוכלוסייה לא יודע מי הן, וגם מי שיודע, יילך בעוד שנים ספורות לעולמו. אני רוצה להגדיל את האור סביבן. למה לא מעלים על נס את ברכה ליכטנברג אטינגר, שפיקדה על מבצע חילוץ הנפגעים כשהוטבעה המשחתת 'אילת' על ידי חיל הים המצרי? למרות שהתעלמו מהודעותיה היא דאגה להזנקת מטוסים ומסוקים, הקימה בית חולים שדה מאולתר ועל אף שנפצעה בעצמה – הצילה חיי לוחמים. מדוע נדחקה לקרן זווית דמותה של שולמית קישיק-כהן, שהייתה מרגלת מטעם ישראל בלבנון ופעלה למען העלאת יהודים מארצות ערב?".

קישיק-כהן נעצרה, עונתה ונשפטה למוות בתלייה. בערעור מאוחר יותר, הומר עונשה למאסר. משפחתה שנותרה בלבנון הוברחה לישראל דרך קפריסין. היא שוחררה לאחר שבע שנים בכלא, במסגרת עסקת חילופי שבויים בעקבות מלחמת ששת הימים. מרגע שובה לישראל ועד פטירתה התגוררה בשכונת רחביה בירושלים. "פגשנו את ילדיה, זו הייתה זכות גדולה" מספרת יעל בהתרגשות. "יש לנו מאות סיפורים כאלו. על גברים גיבורים שומעים בלי הרף, אבל את הנשים ממשיכים למדר ולהשתיק. הרי גם הן העניקו תרומתן להקמת תשתית היישוב, והשתלבותן בכל תחומי החיים הובילה להתפתחות המדינה. נכון שעכשיו אנחנו בתקופת מלחמה, אבל אנחנו רוצים לתת מקום וכבוד לנשים בכל תחום ונושא, ולא רק בעניין הביטחוני".

המוזיאון יהיה אינטר דיספלינרי ויקיף את כל מכלול החיים של הנשים בישראל – בביטחון, במדע וטכנולוגיה, בחקלאות, תרבות ואומנות, חלוצות ומנהיגות, בתעשייה ובכל תחום. המשימה של המוזיאון ושל אתר האינטרנט היא לאסוף, לחקור ולכתוב את ההיסטוריה הרחבה הציבורית של נשים בישראל. דרך תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות יעסוק המוזיאון במספר נושאים, ויעניק ייצוג לנשים לוחמות ותומכות לחימה לאורך הדורות, יאיר נשים ישראליות שקיבלו עיטורים ופרסים בינלאומיים בכל רחבי העולם בכל התחומים, יספר על נשים שחוקרות אקולוגיה, יחשוף נשים שהן כוכבות במה, וייתן מקום למיטב האומניות. "באופן זה נוכל לגאול מאבדון אוספים רבים של אומניות אשר נשכחו ולא הגיעו לפרסום, למרות איכותן הגבוהה ותרומתן לאומנות הישראלית".

כאמור, יעל היא אישה אנרגטית, שאינה ממתינה בפסיביות לבנייתו הממשית של המוזיאון. לפני כשלוש שנים רשמה את העוסקים במלאכה כעמותה רשמית ותחתיה הוציאה סיורים, הרצאות, וכמובן הקימה תערוכות נודדות. עוד לפני המלחמה קיבלה פניה מ"בית חנה סנש" (שדות ים), כדי שתאצור עבורם תערוכה. יעל גיבשה את הרעיון של התמקדות בנשים גיבורות, עוד מימי המדינה שבדרך ועד מלחמת יום כיפור והקימה את "גיבורות הברזל" – המציגה את גבורת הנשים מהמלחמה האחרונה, ומוצגת כעת ב"גלריית העלמות" בחצר כנרת. "התחלנו בהעלאת תמונות של 17 נשים, שגבורתן אינה ניתנת לערעור. לא חיכיתי שיהיה גוף רשמי ש'יאשר' את הגבורה שהוכיחו. הרי בכל מקרה לא נתנו להן את הכבוד הראוי להן. נכון שאין לנו קריטריונים מובהקים ומוגדרים, וכשהיו לנו התלבטויות התייעצנו עם היסטוריונים ואנשי מקצוע, אבל עדיין, רוב הסיפורים שנבחרו – מאפייניהם ברורים לחלוטין".

מאז 7 באוקטובר ולכל אורך המלחמה הוסיפה התערוכה להתגבש, ונוספו לה תמונות של עוד עשרות נשים גיבורות. יעל, כאוצרת התערוכה ובעלת קשרים רבים בשדה האומנות, יצרה קשר עם מספר אומנים, וכל אחד ואחת מהם ומהן בחרו כלי יצירתי להביא את "הגיבורה שלו" לבמה. דיוקנן של הנשים מונגש לקהל על ידי תמונת מוזאיקה, צמר, ברזל, צבע ורקמה. מעבר לכך, מצורף לכל דמות הסבר מילולי קצר על חייה ועל מעשה הגבורה שלה. יש לציין שכל האומנים עובדים בהתנדבות מלאה, גם אם תהליך היצירה נמשך חודשים רבים.

התערוכה הזו מוקדשת לתצפיתניות שהתריעו ופעלו באומץ עד הרגע האחרון, אך איש לא הקשיב להן. הן נטבחו ונשרפו בעודן בחיים ובגלל שהן נשים זלזלו בהן. כמובן שגם רחל אדרי מאופקים והנשים שנלקחו בשבי קיבלו אצלנו מקום של זיכרון וכבוד

"מכיוון שעוד אין תחקירים מעמיקים, וצה"ל עצמו עוד לא הביא את הדברים לידי מחקר וכתיבה, נעזרנו בתקשורת, ובנשים שסיפורן נחשף ברבים. ככל שחולף הזמן אני מצרפת עוד ועוד נשים שסיפוריהן מגיעים אלינו. התערוכה הזו מוקדשת לתצפיתניות שהתריעו ופעלו באומץ עד הרגע האחרון, אך איש לא הקשיב להן. הן נטבחו ונשרפו בעודן בחיים ובגלל שהן נשים זלזלו בהן. כמובן שגם רחל אדרי מאופקים והנשים שנלקחו בשבי קיבלו אצלנו מקום של זיכרון וכבוד. לצידן אנו מקפידות להעלות סיפורי גבורה שפחות הובאו לידיעת הציבור, כמו פעולתה של קאמי אחיאל מחיל הים. כשסירתה הותקפה על ידי מחבלים היא התכוננה להשליך עליהם רימון, אך למרבה הצער והכאב, היה כאן מחדל של צה"ל והרימון היה תקול. הוא התפוצץ לה ביד, וקאמי נהרגה", מספרת יעל בעצב.

עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ואיתו ארנון חפץ וזהבה גבאי, סייעו מאוד בהצבתה. "מבחינתי יש סמליות היסטורית בהקמת תערוכת נשים דווקא במקום הזה", מדגישה יעל. "אני מעלה שם תערוכות בארבע השנים האחרונות, וקולן הנחוש של הנשים מתחילת דרכה של המדינה, מהדהד מקירות האבן".

אנו מקפידות להעלות סיפורי גבורה שפחות הובאו לידיעת הציבור, כמו פעולתה של קאמי אחיאל מחיל הים. כשסירתה הותקפה על ידי מחבלים היא התכוננה להשליך עליהם רימון, אך למרבה הצער והכאב, היה כאן מחדל של צה"ל והרימון היה תקול. הוא התפוצץ לה ביד, וקאמי נהרגה

בעקבות המלחמה נדדה התערוכה בין שישה מקומות ברחבי הארץ. אירוע הפתיחה נערך בדצמבר 2023 בקיסריה, אך כבר באותו היום נורו טילים מלבנון וחדר התצוגה הוסב לנקודת תרומת דם. היצירות הועברו לחיפה, "אך כשטיל נפל מאה מטר מאיתנו החלטנו לעבור לגן רווה. שם אירחה אותנו מירה בן ארי, שסבתה הייתה מגיבורות ניצנים".

בהמשך הזמינה עיריית גבעתיים את התערוכה לתושביה, ומשם עברה לנהריה ומוקמה במגדל המים. "שם הוצגה התערוכה בכל עוצמתה עם כל היצירות. כעבור שלושה חודשים התחילה המלחמה עם איראן, והעברנו את מרבית התמונות לחצר כנרת, שם תוצג עד 28.2.26. מגיע להם, לאסף לונדנר מדגניה ב' ולמועצה לשימור אתרים, קרדיט גדול. מפה יעברו 'גיבורות הברזל' לניו ג'רזי". צוותי המוזיאון פועלים כיום בכל רחבי הארץ, בשיתוף האקדמיה, עיריות ומוסדות תרבות. כמו כן, נפתח גיוס המונים ותכנון מבנה המוזיאון מתחיל להתגבש. "אצה לנו הדרך", מדגישה יעל בדחיפות. "בימים אלה ממש הולכות לעולמן הבודדות שעוד נותרו מדור הנפילות והחלוצות, וגם ילדיהן כבר מבוגרים מאוד. לכן אנחנו רוצות ליצור ארכיון נשים ישראליות המביא לידיעת הציבור את הסיפורים, המאבקים, וההישגים של נשים פורצות דרך בישראל לאורך הדורות, על מנת להעשיר את הדרך בה אנו מבינים את העבר, כדי להבטיח עתיד רחב אופקים".

"גיבורות הברזל", אוצרת: יעל ניצן, חצר כנרת, עד 28 בפברואר 2026