תנועה

בעיצומה של מציאות ישראלית מתוחה ורוויית אי ודאות, נדמה כי קולות מסוימים נשארים שוב מחוץ למעגלי ההנהגה. דווקא עכשיו, בתוך מצבי קיצון ביטחוניים וחברתיים כמו במבצע "שאגת הארי" עולה מחדש השאלה: היכן נמצאת המנהיגות הנשית, ומה אנו מפסידים בהיעדרה?

כדי לענות על כך, כדאי לחזור אל אחת הדמויות המכוננות של העם היהודי: מרים הנביאה.

מנהיגה שנולדה בתוך שעבוד

מרים אינה רק "אחות של".. היא מופיעה כבר בתחילת סיפור יציאת מצרים כמי שפועלת מתוך תודעה מנהיגותית עמוקה: ילדה שמסרבת להיכנע לגזירת פרעה, עוקבת אחרי אחיה בתיבה, ומתערבת ברגע קריטי. זהו רגע של אומץ אזרחי, אך גם של ראייה רחבה ויכולת להבין כי עתידו של עם שלם תלוי בפעולה אחת קטנה.

על פי פרשנויות רבות, מרים מייצגת מודל מנהיגות שונה מזה של משה ואהרון: לא הנהגה היררכית אלא הנהגה קהילתית, רגשית, מחברת. היא פועלת מתוך קרבה לאנשים, מתוך הקשבה ומתוך אמון בכוחן של נשים.

היעדרה של מנהיגות נשית אינו רק עניין של ייצוג, חוסר ייצוג נשי משפיע ישירות על אופי ההחלטות. כאשר נשים אינן נוכחות, נעלמים גם פרספקטיבות של דאגה לאזרחים, של רגישות לטראומה, ושל ראייה ארוכת טווח של חוסן חברתי.

שירת מרים: הנהגה של תקווה

אחד הרגעים המזוהים ביותר עם מרים הוא שירת הים. בעוד משה מוביל את השירה המרכזית, עומד מול הים ונואם, מרים יוצרת מרחב נפרד נשי, מפעילה את הקהל, קוראת להן לשיר, מגלה אקטיביות, הנשים בקהל יוצאות בתופים ובמחולות. זה אינו "המשך" של הסיפור, אלא יצירה של סיפור מקביל. שילוב של גוף ורוח.

מרים מבינה דבר עמוק על נפש האדם במצבי משבר: היציאה מעבדות לחירות אינה רק אירוע פוליטי או צבאי זהו תהליך רגשי. העם זקוק לא רק למנהיג שמוביל, אלא גם למנהיגה שמרפאה, שמאפשרת עיבוד, מנהיגות מחוברת ומחברת מנהיגות שמעניקה משמעות.

זהו ממד של הנהגה שלעיתים קרובות נעדר מהשיח הציבורי לצערנו, אז והיום.

הדמויות הנשיות במקרא אינן שוליות, הן פשוט סופרו כך. מרים, כמו נשים רבות אחרות, הוצאה מן המרכז אך לא משום שלא הייתה בו, אלא משום שמישהו בחר שלא להשאיר אותה שם

בין מדבר למציאות ישראלית

אם נביט סביבנו כיום, במיוחד בהקשר של אירועים ביטחוניים כמו "שאגת הארי", נראה כי מרחבי קבלת ההחלטות עדיין נשלטים ברובם על ידי קולות גבריים. השיח הוא שיח של כוח, אסטרטגיה ושליטה. אך היכן נמצאים הקולות שמדברים על קהילה, על פגיעות, על שיקום?

היעדרה של מנהיגות נשית אינו רק עניין של ייצוג, הוא משפיע ישירות על אופי ההחלטות. כאשר נשים אינן נוכחות, נעלמים גם פרספקטיבות של דאגה לאזרחים, של רגישות לטראומה, ושל ראייה ארוכת טווח של חוסן חברתי.

דווקא בתקופות חירום, כאשר החברה כולה מתכווצת לתוך הישרדות, יש צורך קריטי בהרחבת המבט בדיוק כפי שעשתה מרים במדבר.

לא רק היסטוריה, קריאה לפעולה

הסיפור של מרים אינו רק סיפור מקראי. הוא הצעה למודל הנהגה אלטרנטיבי. מנהיגות שאינה מבוססת רק על סמכות, אלא על חיבור. שאינה פועלת רק מול אויבים, אלא גם למען ריפוי פנימי.

הדמויות הנשיות במקרא אינן שוליות, הן פשוט סופרו כך. מרים, כמו נשים רבות אחרות, הוצאה מן המרכז אך לא משום שלא הייתה בו, אלא משום שמישהו בחר שלא להשאיר אותה שם.

האתגר של ימינו הוא "להוסיף נשים" לשולחן ולהכיר בכך שהשולחן עצמו חסר בלעדיהן.

דווקא עכשיו, יותר מתמיד, נדרש להחזיר את הקול הנשי ואת המנהיגות הנשית אל לב מוקדי קבלת ההחלטות לא כתוספת סמלית, אלא ככוח מאזֵן משמעותי והכרחי לעיצוב מדיניות לאומית שלמה, אחראית ומחוברת למציאות חייהם של כלל האזרחים.

הילית בן צבי היא מנהלת היחידה לקידום שוויון מגדרי בתנועה הקיבוצית ובמרכז שלטון אזורי