מסיורים בקיבוצי עוטף עזה, דרך יוזמות יצירתיות למען לוחמינו בלבנון, ועד לסוגיות הנפיצות של חאן אל אחמר ומורשת הפלמ"ח שעליה גדלתי. הצצה ליומן הפעילות שלי, בשבוע שמשקף יותר מכל את המציאות הישראלית המורכבת.
השבוע החולף ביומן שלי היה עמוס ונע בין חזיתות, מחלוקות היסטוריות וזיכרונות. הוא משקף את הפסיפס של החברה שלנו – מלחמה, תקומה, והצורך המתמיד להיאבק על הדמות של המדינה.
מחבקים את העוטף ודואגים ללוחמים
בחמישי האחרון שמחנו לשתף בסיור שני שקיימנו למשפחות בקיבוצי עוטף עזה: כרם שלום, חולית וסופה. קיבלנו מהמשתתפים הודעות מרגשות ("תודה ענקית ליואל מרשק שמגיע ומלווה אותנו בדרך"), אבל התודה האמיתית מגיעה להם, והעבודה שלנו רחוקה מסיום. דרך מיזם "בתים ללוחמים" יש לנו היום אפשרות להביא משפחות של לוחמים לכל מקום בארץ, עם תוכנית מסודרת, יעדים ותקציב. אבל המציאות בשטח זועקת: אנחנו חייבים לפתוח עוד אפשרויות. ישנם אלפי לוחמים שמחכים לבית, וזו חובתנו לדאוג להם.
בובות קלקר בחזית הצפון
בעוד שבדרום אנו עוסקים בשיקום ובנייה, בצפון האתגרים הטקטיים דורשים יצירתיות. בעקבות בקשה שהגיעה מגדוד מילואים המשרת בדרום לבנון, פנינו למפעל הקלקר של קיבוץ עין הכרמל. לשמחתי, המפעל וחברי הקיבוץ נענו מיד לאתגר, ובתחילת השבוע שלחו 200 בובות דמה ללוחמים. מדובר בשיטה של צה"ל להתמודד עם רחפנים ומחבלים של חיזבאללה – השימוש בבובות גורם לאויב לנסות לפגוע בהן במקום בחיילים שלנו. תודה ענקית לאנשי המפעל על ההתגייסות המהירה.
הפלונטר של חאן אל אחמר
נושא נוסף שחזר לשולחן השבוע הוא חאן אל אחמר. על רקע חתימת השר סמוטריץ' על צו לפינוי המקום (כתגובה לצו שהוצא נגדו בהאג), פנו אליי חבריי מ"ידידי הג'האלין". הם הזכירו שבשנה האחרונה נבנה מאחז קיצוני צמוד לחאן שמתנכל תדיר לקהילה, ודרשו שקודם ייהרס אותו מאחז לפני שהורסים חיים של משפחות שנמצאות שם יותר מחצי מאה. הדרישה שלהם, שאנחנו שותפים לה, היא למצוא פתרון הגון ובהסכמה.
אנו מכירים את הסוגיה הזו מקרוב. ב-12 במאי 2019 הגשנו תצהיר לבג"ץ על הפעילות שלנו למען פינוי התושבים בהסכמה למקום חדש – "בקעת הקנאים", מערבית למצדה. קדמה לכך פגישה אישית עם ראש הממשלה ואנשי לשכתו, ובשמם יצאנו לבדוק את הנושא יחד עם עוזר שר הביטחון להתיישבות. התנאי של התושבים אז היה קבלת תעודות כחולות והסדרת תשתיות. הנושא הוצג בוועדת חוץ וביטחון, אך לא סוכם לביצוע. חשוב לזכור: בג"ץ יכול לחייב הריסת מבנים בלתי חוקיים, אך לא את גירוש האוכלוסייה בפועל. אנו מציעים לגורמי ההחלטה הנוכחיים ללמוד את ההסכמות הקודמות, ולקוות שישכילו לבחור ב"פתרון בית הספר" – פתרון של הסכמה ולא של כוח.
מורשת של אש ורוח
אי אפשר לברוח מהשורשים. השבוע נשלח אליי קישור לכתבה על אבא שלי, בני מרשק ז"ל. חברים, בהם תמי פרדו ויורם יור, כתבו לי מילים חמות שהזכירו עד כמה רוחו עדיין פועמת. הם הזכירו את המשפט המפורסם של אבא: "כשיורד גשם, הוא יורד גם על היריב", ואת חלקו בקרבות הקשים יחד עם רפול ודדו, שבהם נשקלה האפשרות לפוצץ את הפצועים כדי שלא יפלו בידי האויב – עד שהערבים נסוגו.
המורשת הזו חיה ובועטת, והיא דורשת מאיתנו לברר אותה מחדש. בדיוני "עמותת דור הפלמ"ח" השבוע החלטנו, ברוב קולות, לקיים דיון מעמיק על משמעות מורשת הפלמ"ח היום בתחום הערכים. היו שהעלו חששות שדיון כזה יפלג אותנו, דור ההמשך, אך לעומתם עלתה התקווה שאיתור נתיב מרכזי העונה למציאות המורכבת, דווקא יחזק את אחיזתנו במדינה. מאבקנו היום הוא על הציונות, על הדמוקרטיה הליברלית, ועל הבטחת ביטחונה הקיומי של המדינה לכל אזרחיה. בקרוב נדע לאן נושבת הרוח ב"מדורות הפלמ"ח".
פרידה מחבר לדרך
השבוע נחתם בנימה אישית וכואבת, כשליווינו למנוחות את נתן טל מקיבוץ שפיים. נתן, מזכ"ל התק"ם לשעבר, היה אמן יוצר רב-פעלים ואיש של אנשים. כיוצר הוא תמיד שאף לחדש ולשרטט מציאות חדשה, ובחיי אנשים הוא ידע לצבוע את הכל בכל צבעי הקשת ולהעניק להם חווית בחירה ומשמעות. הייתה לו את היכולת הנדירה לשמר את המסורת שבינינו, ובמקביל להיאבק על ההתחדשות הנדרשת. יהי זכרו ברוך.
בברכת בשורות טובות וחג שבועות שמח,
יואל מרשק, איש התנועה הקיבוצית
