תנועה

הנהלת התנועה הקיבוצית סיירה בקיבוץ נערן. הקיבוץ, בבקעת הירדן, הוקם לראשונה על ידי גרעיני נח״ל בשנת 1971 כהיאחזות.

בתחילת שנות ה-90 הגיע הקיבוץ לכדי משבר, ובשנת 1999 עלו לקרקע גרעיני תנועת המחנות העולים, על מנת להקימו מחדש ולשקמו.

כיום, קיבוץ נערן הוא קיבוץ משימתי כחלק מתנועת הבוגרים של המחנות העולים, המשלב חיי שיתוף של חבריו עם ענפי חינוך וחקלאות. הקיבוץ, בגבולה המזרחי של המדינה שומר על ביטחון המדינה ופועל ליצירת שכנות טובה עם האוכלוסיה הפלסטינית.

מזכ״ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, הודה לחברי נערן על שליחותם הציונית והחברתית. ״היום הזה, יום האבל לשבעה באוקטובר, הוא תזכורת כואבת למדינת ישראל ולתנועה הקיבוצית״, אמר שמחה, ״המחירים שאנו משלמים בשביל לחיות כאן, בארץ הזו, גבוהים מנשוא".

"אוקטובר הוא 11 הנקודות בנגב, מלחמת יום הכיפורים, וכעת גם טבח השבת השחורה. התנועה היתה וחוזרת להיות תנועה מיישבת. הגבול המזרחי שומר על מדינת ישראל, וגם כאן הקיבוצים נושאים על עצמם את המשימות הלאומיות של ישראל".

״אנחנו מרגישים משמעות כשאתם נמצאים פה״, אמר שמחה לחברי נערן, ״אתם דור המייסדים, החלוצים. קיבוץ צריך משימה. תנועה צריכה משימה. ואתם מגשימים זאת הלכה למעשה״.

ערן אבידור, רכז המשתלה החינוכית, סיפר על מיזם של נערן שנקרא המשתלה החינוכית, במסגרתו פועלות קבוצות מתנדבים של בני נוער וצעירים ולאחרונה גם מתנדבי גרעין הנח״ל של המחנות העולים.

במשתלה מגדלים 40 אלף צמחי אדניום שנמכרים ברחבי הארץ במסגרת משתלות, חנויות פרחים ואפילו באיקיאה.

״הענף עומד בסטנדרטים כלכליים ועסקיים לכל דבר ועניין״, אומר אבידור, ״אבל בצידו מטרות חינוכית״.

״הענף עובד על אמון בין האנשים״, מספר אבידור, ״והמרכיב המיוחד הזה, שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם, מצליח להתחרות בפרחים ההולנדים״.

במקור מגיע צמח האדניום, ששורשיו גדולים ופרחיו סגולים, מסוקוטרה שבתימן. הצמח שגדל בתנאים המחמירים של הבקעה: חום כבד ומעט מאוד מים, מוציא מתוכו פרחים יפים להפליא, כמו חברי נערן.

19 חברי גרעין הנח״ל של המחנות העולים פועלים גם בענפי החקלאות הנוספים בקיבוץ כמו תמרים וליצ׳י, ובפעילות חינוכית בכל האזור.

ענף התמרים לאורך כל הגבול המזרחי, מספרים חברי נערן, עובר טלטלה מסויימת בגלל החרמות במדינות אירופה וירידת שער המטבע.

אילן גזית, חבר מזכירות התנועה הקיבוצית וחבר נערן, אמר כי הוא מתרגש מאוד מהביקור של הנהלת התנועה בקיבוץ, והדגיש את חשיבות קיומו של הדיון על יעדי ההגשמה וההתיישבות בתנועה שחוזרת לייעודה כתנועה מיישבת.