תנועה

המפגש נפתח בדבריו של ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, שהתייחס למערכת הבחירות הדרמטית שבפתח, ובחר לפתוח בדבריו של יצחק שדה בטורו המפורסם "נוער שמע", ולהדגיש בפני הנוכחים את גודל השעה. "יש לנו משימה כבדה", אמר שמחה. "אנחנו יכולים לייצר נקודת מפנה ושינוי מאזן של החברה הישראלית. זו לדעתי כף המאזניים שלנו".

לאחר מכן זכו הפעילים להאזין להרצאתו של מיכאל האוזר טוב, הכתב הפוליטי של עיתון הארץ וחבר פאנל בחדשות 12, אשר דיבר על "שלושה אירועים שעיצבו את הפוליטיקה בישראל, ועוד שלושה שעשויים לעצב".

החלק המקצועי של המפגש הוקדש להצגת העשייה הענפה של ראשי האגפים. דולב ארד, ראש אגף משימות והתיישבות, הציג את ההישגים והאתגרים, ביניהם תכנית "קיבוץ עולם", תכנית הגששים שזוכה כבר למענק הרביעי, הפעלת מכינות קדם צבאיות, מיזם הקיבוץ הנודד, הפעלת שירות לאומי, הקמת שלושה פיילוטים חדשים בתכנית תל"מ, הרחבת תכנית אימוץ בקיבוץ והקמת מרכז גדול לחיילים בודדים וכן גרעיני צעירים להתיישבות.

רעיה בן אברהם, ראשת אגף החינוך, שיתפה בחזון החינוכי ובמורכבות היומיומית: "אין קיום לחינוך בלי חיבורים לקהילה וחברה, האתגרים בלתי נגמרים, השוטף מאוד שואב, אבל האחריות שלי היא לראות איך העשייה שלנו נותנת את האפקט הכי גדול בשטח".

נגה בוטנסקי, המשנה למזכ"ל התנועה וראש מסלול הנח"ל של התנועה הקיבוצית, שיתפה בהישג משמעותי ומרגש בצפון: "לראשונה העלנו גרעין לקריית שמונה. מבחינתנו זו שליחות אדירה, בלי קריית שמונה חזקה גם קיבוצי הצפון לא חזקים".

נפגשים עם הקיבוץ בלב העיר

שיאו של היום היה הסיור בתערוכה המדוברת "התנועה: הקיבוץ באמנות הישראלית", תערוכה רחבת היקף שכבר נצפתה על ידי אלפים ומציגה עד לחודש דצמבר הקרוב, ומציגה מאה שנות יצירה קיבוצית – הן של אמנים מהקיבוצים השונים והן של ביטויים והתייחסויות של אמנים לקיבוץ לאורך ההיסטוריה.

התערוכה מחולקת לארבעה חלקים: מודרניזם קיבוצי – המתמקד באג'נדה ותפישת העולם הקיבוצית וייצוגה באמנות מודרנית. אזור המודרניזם הקיבוצי עוצב בין היתר בהשראת חצר הגרוטאות בקיבוץ, חצר שמהווה אידאולוגיה חינוכית קיבוצית שלמה; אדם. חצר. נוף – חלק המוקדש לתיאוריה נוף וטבע קיבוציים; המשותף קיבוץ – המוקדש לקבוצת אמנים שעסקו בביקורת פוליטית, ביקורת הקיבוץ והתנועה הקיבוצית; וקולות יחידים – חלק המוקדש כולו לחוויית היחיד והיחידה בקיבוץ.

אוצר התערוכה, יניב שפירא, בן קיבוץ יזרעאל, ליווה את הפעילים ושיתף בתהליך היצירה שהתגבש תוך כדי המלחמה: "אחרי שבעה באוקטובר הקיבוץ חזר ללב השיח הישראלי. במשך שנתיים היינו דבוקים למסכים, כל יום בכל הערוצים דיברו על קיבוצים. פתאום החברה הישראלית פגשה את הקיבוץ מחדש. משנים שחשבו על קיבוצים כגוזלי אדמות, החברה הישראלית פגשה אנשים טובים, צנועים, עובדי אדמה, אנשי חזון וציונות. הבנתי שחייב לתת לתערוכה הזו מקום כשאנחנו עוד בתוך האירוע."

הוא הסביר גם את המשמעות העמוקה שעומדת מאחורי שם התערוכה: "הכותרת התנועה באה לבטא גם את התנועה האידיאולוגית, אבל גם את התנועה והתזוזה של הקיבוץ שלא נשאר מקובע, ומה שקרה לתנועה הקיבוצית לאחר 7 באוקטובר, שנולדה מחדש ובנתה את עצמה מחדש. ראיתי את הרעיון הקיבוצי נולד מחדש."

שפירא סיכם את חשיבות התערוכה עבור התנועה ופעיליה: "אני חושב שהתערוכה מזמינה אותנו לחשוב על העתיד של החברה הישראלית, ובתוך זה מה התפקיד שלנו, הקיבוצים, בתוך זה. היא מזמינה אותנו לשאול שאלות אך גם להיות גאים בקיבוץ, בהווה ובעבר שלו. עבור קיבוצים שמגיעים, זו חוויה מיוחדת. הם באים עם אור בעיניים והמון תשוקה. הם מרגישים שיש הכרה בהם, בלב העיר. הם נפגשים עם עצמם."