תנועה

מאות אנשים הגיעו ברביעי (12.11) להלוויתו של איתי בקר בבית העלמין בקיבוץ יד מרדכי, לאחר שנפטר בפתאומיות, והוא רק בן 50.

בקר הותיר אחריו את תיקי, אישתו, וארבעה ילדים: עמית, עידן, רועי וערן. בהלוויה כואבת נשאו דברים בני המשפחה, הוריו, חבריו ועמיתיו. כולם ציינו את תכונת האופי האופייניות לו: חיוך, צניעות, אופטימיות, מסירות.

מירי יציב היתה שותפתו של בקר לריכוז הצמיחה הדמוגרפית בתנועה הקיבוצית. היא ליוותה את קיבוצי הצפון, והוא את הדרום. אלו הדברים שאמרה יציב בהלוויה:

"היום אנחנו נפרדים מאיש מקסים, איש שליבו עשוי מזהב גופו מברזל ועטרת ראשו מלאה במעשים טובים", סיפרה מירי יציב, שהייתה שותפתו למשימה בתנועה הקיבוצית בשנה אחרונה- היא האחראית על הקליטה בקיבוצי הצפון, הוא האחראי על הקליטה בקיבוצי הדרום והעוטף.

"בדיוק שנה חלפה מאז התחלת לעבוד בתנועה הקיבוצית, כמנהל תחום צמיחה וקליטה של קיבוצי הדרום. שנה בדיוק מאז שהפכנו לשותפים, אני על קיבוצי הצפון ואתה על קיבוצי הדרום. הפכנו לצוות.

בעדינות, בתבונה ובענווה היחודית לך התחלת טווה את קשריך עם מנהלי ומנהלות הצמיחה והקליטה בחלקה הדרומי של הארץ, מבקש טוב ועושה טוב, מנסה כל הזמן לראות היכן וכיצד ניתן לעזור, לקדם ולהצמיח קהילות.

הנשימה של עובדי התנועה הקיבוצית, של אגף חברה וקהילה ושל כל מי שעוסק בתחום והכיר אותך נעתקה אתמול. איבדנו אותך. איבדנו איש מקצוע, איבדנו קולגה אני איבדתי שותף ואני מעזה לומר שאפילו חבר טוב, למרות שמעולם לא הייתי בביתכם , מתוך כל השיחות והמפגשים איתך מרגישה שהכרתי את תיקי והילדים שהיו גאוותך וכל עולמך.

כשאני יושבת לכתוב את הדברים עליך ואלייך ,קבוצות הווטצאפ מלאות במילים אודותיך, אני חושבת כמה היית נבוך מכל הטוב שמי שהכיר אותך אומר עליך בקול. היית ממלמל בבישנות ובנונשלנט הקיבוצניקי שלך – איזה משפט ביישני ואז שולח לי איזה ווטסצאפ להקליל את האווירה- מירוש, היית כותב – נו… תעשי משהו שהחלק המביך יגמר.

הייתה לכולנו זכות גדולה וקצרה מידי להכיר ולעבוד איתך ולצידך. אנחנו נפרדים מחבר, מעמית לעבודה, איש נפלא ומסור עד אין קץ, איש חכם מלא בקסם, בצניעות ובדבקות לשליחות שלו למען התחדשות הנגב המערבי והפרחת דרומה של הארץ הזו. תודה על הזמן, גם אם מאוד קצר היה.

עקבותיך וחותמך יהדהדו עוד שנים רבות ובבניין הארץ, כפי שרצית, ננוחם.

חבריך בתנועה הקיבוצית."