תנועה

דבריה של תיקי בקר, בהלווית איתי, בבית העלמין ביד מרדכי: ״ממי שלי
עכשיו צריך להיפרד גם במילים. אבל לי נגמרו המילים – לא תיארתי שככה יגמר הסיפור שלנו, זה לא מגיע לנו.
אחד הדברים שאפיינו אותך בשנים האחרונות היה לכתוב ברכות לימי הולדת והספדים למתים. אתה היית כותב ותמיד שואל לדעתי, ואתה כתבת כל כך יפה ומרגש , כתבת מהלב, ואני עכשיו בלב שבור ומרוסק מנסה למצוא את המילים. אז אני משתמשת בשיטות שלך, ואמנה את ההישגים שלנו כזוג:

שנתיים חברות
קצת יותר מ-22 שנות נישואין
ארבעה ילדים
מעברי בתים
בית בקיבוץ
אהבה לספורט בכלל, ולטריאתלון בפרט
מלא יקיצות מוקדמות לרכיבות שבת ואימונים, מחנות אימונים משותפים בארץ ובחו"ל
תחרויות איירון מן וישראמן באילת
חברים משותפים ובנפרד
ועוד מלא מלא חלומות תוכניות שכנראה יישארו רק שלי.
בייב, בייבי שלי. ככה קראת לי. אני הייתי הבייבי שלך. ואתה לנצח תהיה הממי שלי. מלא חיים, עם חיוך תמידי על הפנים, אבא מסור לילדים שלנו – כזה שתמיד מוצא זמן לעוד סרט, טיול בשדות, סיפורי ילדות אהובים על הקיבוץ שכל כך אהבת , ימי הורים ששנאתי ללכת, הקפצות לבסיס, לחוגים. מבצע משימות ששנאתי. תמיד היה לנו למי לפנות. "את רק צריכה לבקש", היית אומר. ובאמת – עשית בשבילי הכול.

לפעמים היית שואל אותי מה אני אוהבת בך. הייתה לי רשימה ארוכה ממש. אתה האבא הכי טוב בעולם, המאהב שלי, איש חכם, בן מסור ואח דואג ואוהב, איש חזק ויפה כל כך כל הזמן לומד ומשתכלל סקרן ואדיש לדברים שהכי עצבנו אותי ולאורך כל השנים שלנו יחד עדיין הייתי מאוהבת בך. איתך זה הרגיש לי שלם. אתה היית שלי ואני שלך,
זכיתי לשמוע אותך אומר לי המון פעמים שאתה אוהב אותי. הבטחת להיות מגשים החלומות שלי. שנצא לפנסיה מוקדמת, אמרת לי שנזדקן יחד, ושאני ואתה זה לנצח נצחים.

היית לי לבית, לעוגן ונתת לי חיים. ועכשיו נשארתי אני והילדים עם כל החלל שהשארת אחריך. אני מבקשת סליחה על הרגעים המאתגרים שלנו, ואומרת תודה על השנים היפות שחיינו יחד. אני אומרת תודה על הזיכרונות הטובים והיפים שאתה משאיר לי, ומשחררת בידיעה שחיית את החיים שרצית מבלי להתנצל ומבלי להתחשבן – אהבת את החיים. אני אשתדל למלא את החסר ולהמשיך לקיים בית מלא בצחוק של הילדים.
אוהבת אותך ונפרדת ממך בצער גדול וכאב אינסופי".

עמית: ״אבא שלי היפה תואר, החזק, הספורטאי והאמיץ

איך אפשר להיפרד ממך? אני לא מוצאת מילים בכדי לסכם רבע ממי שהיית בשבילי. אתה הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי.

אבא, איך דווקא עכשיו הלכת לי?

כשהקשר שלנו התעצם מרגע לרגע?

אתה השותף שלי לכל כך הרבה דברים שרק אתה ואני היינו מבינים, תמיד היית מוצא זמן בשבילי לכל מה שאני צריכה.

אבא, אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על 21 שנה בכדור הזה לצידך, תודה על כל שנייה איתך, על כל סטייק על המנגל, על כל הסעה לבסיס, על כל שיחה בטלפון, על כל פעם שאמרת לי- "אני עמית בקר, אני יודעת מה אני שווה מה אני יכולה". על כל חיבוק, על כל "פיץ, בואי תספרי לי איך היה", על כל סרט שלדיסני, על כל נסיעה לבסיסעם שירים של מירי קרן ושלמה. על כל רגע שצחקת מהבדיחות המטומטמות שלי.

אבא, השארת לי חור ענק בלב. האיש הכי חזק שאני מכירה הלך כל כך מהר.

לפני כמה חודשים התחלת לעבוד על פרויקט חייך, "קסם נעורים", וראיתי מהצד כמה אתה מאושר, וחשבתי כמה אני בת מזל, וכמה אני גאה שזה האבא שלי. את הנחישות שיש לך אין לאף אחד אחר בעולם.

אבא, אני מבטיחה לשמור על אמא ולחבק אותה חזק, ומבטיחה לשמור על האחים שלי כמו שהיית רוצה.

אסיים במשפט משיר שתמיד היית שר לי: "אבא יגיד, הגיעה הנסיכה. אמא ברגע צוהלת משמחה. ילדה שלנו, כמה התגעגענו, חכי מעט ילדה שלי לפני שתגדלי". אבא, לנצח אהיה הילדה והנסיכה שלך.

אוהבת אותך כל כך,

פוצי שלך".

עידן: ״אבא, בדרך כלל אתה כותב, אבל מכורח הנסיבות נראה לי שהפעם אחליף אותך. אבא אני כותב , כותב ולא מאמין. אני מנסה לנתק את עצמי מהסיטואציה בשביל פרידה אחרונה , אבל כל פעם זיכרון אחר מכה .
משפטים שאמרת , הדרך שבה חינכת אותי.

פתאום אני זוכר הכל , זוכר איך לימדת אותי לקפוץ ראש לבריכה , איך להתחבר לקליטים באופניים , איך שאני רץ התנועה צריכה לבוא מהברך ולא הפוך, אבא אני זוכר כל נסיעה איתך כל פעם ששאלתי אותך מי הזמר ולא היססת ופגעת , זוכר כל פעם שדחפת אותי לקצה. זוכר כמה היה לי חשוב לא לאכזב אותך ולנסות לעמוד בציפיות שהצבת. אבא , פעם דיברנו על כמה זה קשה ולא מוסבר שאב קובר את הבן שלו , תדע לך – הפוך זה לא יותר פשוט .

טטו, יצאתי לרוץ היום. היה לי כל כך קשה לשים את הנעליים, לעשות את הצעד הראשון. הצלחתי להבין בריצה שפרידה זה רק מילה ועכשיו אני אצטרך להבין איך אתה מדריך אותי ללא מילים. השארת אותי עם כל כך הרבה שאלות אבא , כל כך הרבה שאלות ואתה לא פה לענות עליהם.
לפני כמה ימים שאלתי אותך מה תעשה שתסיים את הרצף, אמרת לי שתישן, צחקנו בקול ופתחנו בירה .

אבא, הרצף נגמר, עמדת בן כמו שאמרת בלי וויתורים בלי תירוצים וללא הקלות. יש לך למעלה פרטנר מעולה שרק חיכה שיגיע מישהו שיציב לו אתגר. אבוש, הרצף נגמר ואתה יכול ללכת לישון. תן לי איזה דחיפה מידי פעם, אני אזדקק לזה".

רועי: ״אבא, אני אוהב אותך מלא, ואני מחכה שתצא אם ארגז של ויינשטפן מסופר לירון, ותצחק עלינו. אני לא מבין מה קשור עכשיו. אתה אתמול חזרת מריצה בבוקר, וביקשתי ממך להכניס את קולי, ואמרת שהיא לא תבוא איתך. צדקת.
לפני פחות משנה עשית איירון מן מלא. עכשיו אתה לא איתנו. אני לא מצליח לעכל את זה עוד, ואני גם כנראה לא אצליח.

אני אוהב אותך מלא. אתה לא מבין אפילו כמה אני מתגעגע אלייך ורוצה לחבק אותך. אוהב אותך אבא".

ערן: ״אבא יקר שלי. אני יודע שאתה לא פה לראות את זה, אבל תדע שאני אוהב אותך ממש, ואני מעריץ אותך, ורוצה להיות בדיוק כמוך. נהניתי מכל רגע שהיה לנו ביחד.

תדע שאני אוהב אותך ממש, ואני מצטער שלא חיבקתי אותך בבוקר שכולך הייתה זיעה ומסריח. רציתי שתדע שאני אוהב אותך ממש אוהב גם כשאתה פה וגם כשאתה לא פה.

אוהב, ערן"