תנועה

בית הערבה החדש-ישן

השבוע, במתחם קיבוץ בית הערבה הישן, תקענו יתד. לא יתד של בטון – יתד של כוונה. כוונה ליישב מחדש, בעתיד, מקום שהיה וננטש, אך מעולם לא חדל להיות חלק מהסיפור שלנו. בין שרידי הקיבוץ הישן, על אדמת בקעת הירדן, עמדנו יחד עם ותיקי בית הערבה – חברי כברי של היום – רותם שקולניק, עירית פילמוט ויוסף וורסנו. עבר, הווה ועתיד נפגשו בנקודה אחת.

מכינת עין פרת, צה״ל, ואורי אריאל – שר החקלאות לשעבר – ששאל בקול רם את השאלה הפשוטה והמסוכנת ביותר- למה שלא נקים כאן קיבוץ?כמו במבואות ערד. כמו בקדמה ליד קריית גת – מרכז רוחניתרבותי לבני העדה האתיופית. כמו אז, כשלא חיכו לתכניות אלא התחילו מהלב ומהשדה. לפני שנה “גילינו” מחדש את המקום – סמוך לגשר עבדאללה המפוצץ, ליד ארבעה קברי אחים של חברי בית הערבה. אז דובר על ישיבה חרדית לעידוד גיוס לנח״ל חרדי. מאז רצו כאן תכניות, רעיונות, מחשבות.

והיום? נשארנו עם התשוקה. תשוקה להקים קיבוץ של צעירים המבקשים משימתיות. ציונות. דמוקרטיה. ערבות הדדית, על גדר הגבול המזרחי.

נר חנוכה עם החשמונאים

בין אדמה לאדם, בין זיכרון למעשה – הדלקת נר שמיני של חנוכה בחטיבת החשמונאים, בצפון בקעת הירדן, עם הרמטכ״ל. בדבריו נתן גיבוי אישי וברור: חיזוק ההתיישבות דרך הגופים המחנכים להגשמה – כולל ישיבות חרדיות. אמירה שמבקשת לחבר, לא להפריד.

ובמקביל, ילקוט הפגישות מתמלא.

על השולחן נושאים שלא נותנים מנוח:

1. הקמת כפר איזון עבור הלומי קרב

2. משילות בדרום – עם שבטי הבדואים

3. שיבוץ אנשי מילואים להתיישבות בצפון, בדרום ועל הגבול המזרחי.

4. יוזמות למפגשים רעיוניים בין “הגושים”- אלה לא כותרות. אלה קווי תפר של מדינה שמבקשת לרפא את עצמה דרך שותפות.

שבת שלום, שקטה ובטוחה.“ושבו בנים לגבולם”.

יואל מרשק,

איש התנועה הקיבוצית.