לא רק מחדל של הסברה

לא נחוצים אמצעי ראיה מיוחדים כדי לראות את גודל ועומק המשבר במעמדה של מדינת ישראל בדעת הקהל העולמית, על רקע המלחמה הבלתי נגמרת בעזה. כבר אמרנו וחזרנו ואמרנו כי החמאס הוא שהביא את האסון של 7 באוקטובר על יישובי הנגב המערבי והוא שהמיט טרגדיה נוראה על תושבי עזה. בנוסף חמאס מצטיין בהפצת שקרים ובתעמולת זוועה, תוך שימוש, בין השאר, במחלתו של תינוק אומלל כדי ליצור רושם מוטעה על עומק הרעב השורר ברצועה. האם כל זה פוטר אותנו, לאחר קרוב לשנתיים של לחימה, מחלקנו באסון של תושבי עזה? במאמר קודם שאלתי על הלב היהודי ועל המוסר היהודי, מול מותם של אלפי ילדים ועשרות אלפי תושבים בלתי מעורבים. הפעם אני שם את ידי באש בניסיון להציג את התמונה הקשה, כפי שאני רואה אותה.

הסבר קל מדי

לצערנו יש בעולם שונאי יהודים קיצוניים וישנם המסיתים לאנטישמיות מסיבות שונות, אך זה לא כל ההסבר למה שקורה הפעם, ונדמה לי שזה אינו עיקר ההסבר. תמונות ההרס בערי עזה ומספרי המתים, הפצועים ומי שאיבדו את ביתם, אינם יכולים להשאיר אדישים את בעלי המצפון, את מי מביניהם שמעולם לא היו שונאי יהודים ואינם אנטישמיים גם היום. החמאס אחראי יותר מכל למתרחש, וטובת תושבי עזה אינה מעניינת אותו, בדרך להגשמת חלום "החליפות המוסלמית". ממשלת ישראל משחקת משחק דומה כל עוד רוב שרי הממשלה תומכים בהמשך המלחמה, או שאינם מתייצבים בגלוי בדרישה לסיימה. אחדים מבניהם דורשים בתוקף למנוע סיוע הומניטרי, להמשיך את ההרס וההרג ללא התחשבות בעוצמת הפגיעה בבלתי מעורבים, היות ש"כולם חמאס", לשיטתם. למרבה הזוועה ישנם בקצה גם מי שמסבירים לנו כי "תינוק שנולד היום יהיה איש חמאס בבגרותו ולכן דמו מותר". במובן זה השוליים שלנו אינם שונים מחמאס, בנכונותם לפגוע ולהרוס ללא הבחנה בדרך להגשמת חזון "גאולת עזה – כיבושה ופינויה להתיישבות יהודית". לא רק את הפלסטינים הם מוכנים להקריב על מזבח הגשמת החזון המשיחי שלהם, גם את החטופים ואת לוחמי צה"ל, הם מוכנים לסכן במלחמה מיותרת שאינה מובילה לשום מקום. ההסבר כאילו כל הביקורת בעולם על המתרחש בעזה, כבר יותר משנה וחצי, נובעת "משנאת יהודים" ושורשיה ב"אנטישמיות הישנה", הוא בריחה מהאמת.

נחוץ שינוי דחוף

ההסברה הישראלית כושלת וידו של החמאס על העליונה בכל הנוגע לתדמית המלחמה הממושכת, אבל לא זה העיקר. יש מצבים בהם שום הסבר, מקצועי ורהוט ככל שיהיה, לא יועיל ולא ישכנע. דעת הקהל הייתה אתנו לאחר 7 באוקטובר, כך גם תמיכת רוב הממשלות במערב. אך גם התומכים הקרובים, המכירים בזכותנו להגן על המדינה ועל אזרחיה, לא נתנו לנו רישיון בלתי מוגבל למה שקרה וקורה לתושבי רצועת עזה במלחמה שנכפתה עלינו. העולם הדמוקרטי, כולל הטובים שבידידנו מבקשים לסיים את המלחמה והם לא יסתפקו בהסברים שיצדיקו את המשכה. ממשלת ישראל אינה מוכנה להכריז על סיום המלחמה בטענה שאסור להשאיר את שלטון חמאס ברצועה. אך דווקא הממשלה מנציחה את שלטון חמאס, כל עוד אינה דנה ואינה משתפת פעולה עם הקואליציה שמבקשת לכונן שלטון חלופי בעזה. החלופה של כיבוש ישראלי מלא וכינון משטר צבאי ברצועה, או לחלופין, טרנספר לפינוי כל תושבי הרצועה, אם יבחר על ידי הממשלה, יקומם את העולם כולו נגדנו. שום הסברה לא תעזור לנו וסביר שנגורש ממשפחת העמים הדמוקרטיים. הסברה מקצועית ויעילה חשובה ונחוצה, אבל נכון להיום אין בה די. חשוב יותר להוביל באומץ מהלך מדיני בתמיכה בין לאומית, שיביא לרגיעה ויאפשר התנהלות סבירה בטווח הקרוב, בתקווה שיפחית את ההתנגדות האלימה ויביא להשלמה ואולי לשיתוף פעולה בין שכנים בטווח היותר רחוק. נכון להיום חמאס וממשלת ישראל הנוכחית שותפים בהתנגדותם למהלך מדיני מסוג זה והם כופים עלינו את המשך האלימות.