מרגע הסכם השבת החטופים והפסקת המלחמה, הפך ראש הממשלה נתניהו מנאשם שחרב הפסיקה השיפוטית-מקצועית על צווארו למתקרבן והוא פועל במניפולציות לקבלת חנינה כדי לחמוק מן הצדק ולעוות בחירות דמוקרטיות. הוא בונה מעקף של החוק והדין, ושל ההיגיון הציבורי
למרות הצהרותיו שהוא מעוניין במשפט כדי להוכיח את חפותו, ולמרות שראש הממשלה ועורכי דינו יודעים שהמצב המשפטי שהמשפט שלו מתאים אליו, אם בכלל, הוא הסדר טיעון, מציף נתניהו את נושא החנינה לסדר היום הציבורי, באגרסיביות רבה (עד כדי פנייה אישית לנשיא מדינה זרה להתערב בנושא מעל בימת הכנסת, היכל הדמוקרטיה, כפי שהעיד טראמפ עצמו) ושרי הממשלה הכנועים מארגנים החתמות ולחץ על נשיא המדינה להסכים לכך. ושר (האנטי) משפטים עושה ניסוי פרומו לחנינה לאסירי טרור יהודים כמו עמי פופר ואחרים.
מהו חוק החנינה ומהו הסדר טיעון?
חוק החנינה התשכ״ז - 1967, קובע שחנינה ניתנת רק לאחר שיש פסיקה של בית משפט על אשמה, והפנייה נעשית כשהנאשם כבר מרצה את עונשו ואילו במקרים בהם נאשם מעוניין בהקלות בעונשו תוך כדי המשפט, המסלול המשפטי הוא הסדר (עסקת) טיעון. ועסקת טיעון מחייבת הודאת הנאשם על חלק מנושאי כתב האישום, ומו״מ בין הנאשם והתביעה על סעיפי האישום המתוקנים ועל הענישה הצפויה. ואז בית המשפט צריך לאשר את ההסדר.
במקרה של כתבי אישום כה חמורים בהם נאשם רוה״מ של שוחד (בתיק אחד), מרמה והפרת אמונים (בשלושה תיקים), עסקת הטיעון תכלול בסבירות מוחלטת גם קלון, שמשמעותו היא התפטרות ראש הממשלה מכל תפקיד ציבורי ופוליטי ואיסור חזרה אליו. נראה שגם על מסלול עסקת הטיעון, אם תתגבש בהתאם לכל הכללים, קיימת מחלוקת לא קטנה.
הגלישה הכוחנית והאינטנסיבית לדיון הפומבי והתקשורתי על החנינה, חמורה במיוחד. על נשיא המדינה לפסול אותה על הסף. נכון שהיו מקרים נדירים שחרגו מחוק החנינות, אך אין לאמץ אותם כתקדים, בכלל ובוודאי בנסיבות החמורות של התנהלות משפט ראש הממשלה: נתניהו פוגע ומכפיש את המערכת המשפטית מזה עשר שנים. בנוסף, הוא ועורכי דינו מתנהלים מול בית המשפט כמו ראשי מאפייה: נתניהו מוביל עם שר המשפטים לוין הפיכה אנטי דמוקרטית. ראש הממשלה פוגע אנושות בשומרי הסף ומוביל מערכת מינויים וחקיקה פרסונלית שמשעבדת את הגופים האחרים לשלטון רודנות אישי שלו.
להדוף את החנינה
הניסיון הבלתי חוקתי וההרסני של החנינה צריך להיבלם בעודו בחיתוליו על ידי הנשיא. אם סבור הנשיא, כמו שרבים מאזרחי המדינה סבורים (כפי שבא לידי ביטוי בסקרים לאורך כל הקדנציה הנוכחית שלו) שהמשך שלטונו של נתניהו מסכן את המדינה - באפשרותו להמליץ אישית בפני ראש הממשלה ללכת במסלול המתאים למצב, ולפנות להסדר טיעון על כל המשתמע מכך. ובנוסף, זה המקום להסב תשומת לב שבהמשך לעקרונות הקיימים להסדר טיעון, במקרה דנן, חייבים להבטיח גם מנופים חוקיים ליישום ההסדר, שימנעו מראש הממשלה להפר אותו בריש גלי, כפי שהוא עשה מספר פעמים בעבר, וכן שרים בכירים.
לסיכום, במצב החברתי הנוכחי של המדינה, בתוך המאבק הגדול של האופוזיציה, הבג״צ והמחאה בהגנה על הדמוקרטיה והקדמת הבחירות, אסור לקנות ״שקט תעשייתי״ עם רואש הממשלה על ידי פגיעה באושיות הצדק והשוויון בפני החוק. לא רק שאל לו לנשיא המדינה לתת חנינה כלשהי לנאשם, (וכן, לפושעי טרור יהודי) ולתת בכך גת כריתות למערכת הצדק שלנו, אלא שעליו להציב את הגבולות המוסריים והחוקיים בפני רוה״מ המורד בחוק ובכנסת: הקדם את הבחירות או בחר בעסקת טיעון, עם קלון ועם פינוי השלטון מידית.
