אנשי הקהילות החרדיות של ימינו, בעיקר בארה"ב, מתפרנסים ומשולבים בחברה הכללית, מצייתים לחוקי הממלכה, וזה לא מפריע להם לקיים את אמונתם ואת מצוות היהדות. אז למה אצלנו הם משתמטים?
החרדים על קבוצותיהם ומפלגותיהם נמצאים מזה שנים רבות על סדר היום הפוליטי והחברתי בישראל. בשנה האחרונה "מככב" בכותרות חוק הגיוס, או כפי שרבים מעדיפים לכנותו חוק ההשתמטות, לאחר שבג"ץ, בשם עיקרון השוויון בפני החוק, דרש מהממשלה ליישם כלפי החרדים את חוק הגיוס הכללי. בצד סוגייה זו, מצוי גם אי-השתלבותם של רבים מהחרדים, בעיקר גברים, בשוק העבודה, מה שהופך אותם לנטל כלכלי, שילך ויגדל יחד עם הגידול של חלקם באוכלוסייה. חלק מהחרדים, בעיקר הקיצוניים, אינם מכירים כלל במדינת ישראל, לא עומדים דום בצפירה ביום הזיכרון, ורואים בציונות מעשה כפירה. אבל גם לאלה שאינם קיצונים, פסיקות הרבנים גוברות על חוקי המדינה.
מבט על ההיסטוריה היהודית מראה שמצבם והתנהלותם של החרדים בישראל היא תופעה ללא תקדים. מעולם לאורך הדורות לא עסקו רוב הגברים היהודים בגולה בלימוד תורה כעיסוק בלעדי. חברי הקהילות היהודיות ברחבי העולם עסקו במגוון של עיסוקים, כמו מסחר, מלאכה, וגם חקלאות. הישיבות התורניות הן תופעה חדשה יחסית, מסוף המאה ה-18. גם אנשי הקהילות החרדיות של ימינו, בעיקר בארה"ב, מתפרנסים ומשולבים בחברה הכללית, מצייתים לחוקי הממלכה, וזה לא מפריע להם לקיים את אמונתם ואת מצוות היהדות.
לגבי התגייסות לצבא, מתקיים ויכוח שחוצה את ציבור חובשי הכיפות. הדתיים-לאומיים מתגייסים לצבא לשירות מלא ומשמעותי (סמוטריץ' הוא אחד החריגים הבולטים), לומדים לימודי ליבה, ורואים עצמם לא פחות יהודים מהחרדים. הרמב"ם כידוע כתב שבעת מלחמה כולם צריכים להתגייס ולהילחם. החרדים טוענים שלימוד התורה מגן על עם ישראל לא פחות מצה"ל, טענה שאינה עומדת במבחן המציאות אך זכותם להאמין בכך. לאחרונה אנשי ליכוד מרבים לטעון לחשיבות לימוד התורה, אך דומה שהם היו מעדיפים, בצביעות אופיינית, להשאיר את לימוד התורה לאברכים, ושילדיהם ילמדו רפואה, עריכת דין אן מקצוע הייטק.
בכיס של נתניהו
חלק מחברי למחנה המרכז והשמאל מקווים "לגייס" את המפלגות החרדיות לקואליציה משותפת. לדעתי הם שוגים באשליות. החרדים, הן המצביעים והן ההנהגות, הם כיום "יותר ימין מימין", בפרט כשמדובר על בוחרי ש"ס. הם בכיס של נתניהו על מלא וללא תנאי, ורואים בו גיבור, שלא לומר משיח. החרדים הם הסיבה והגורם לשלטונו ארוך השנים של נתניהו, למרות שהוא עצמו רחוק מאוד מקיום מצוות הדת היהודית ואף היה נשוי לגיורת רפורמית. נתניהו מבין זאת היטב, וגומל להם מכל טוב – משרות פוליטיות בכירות, תקציבים, ואמירות שערבות לאוזניהם ("חצי העם שכחו מה זה להיות יהודים"). החרדים היו שותפים מלאים למהפכה המשטרית ונתנו לה רוח גבית נדיבה, ותומכים מתוך אינטרס ברור בהחלשת בית המשפט העליון ומערכת החוק בכלל. כאן המקום להעיר על התופעה המאוד צורמת ובלתי מתקבלת על הדעת – נציגים שבניהם לא מתגייסים יושבים בגוף שלטוני ששולח בנים של אחרים לסכן את גופם ואת חייהם. אסור להסכים לכך!
למחנה הליברלי אסור להיכנע לחרדים. איש אינו רוצה לשנות את אורח חייהם או את אמונתם, אבל עליהם להחליט האם הם חלק ממדינת ישראל. אם לא – אז אדרבא, יואילו "להסתדר" בלי תמיכות, תקציבים וג'ובים. אם כן – עליהם לשאת בנטל בצבא ובכלכלה כמו כולם. אני מאמין שהזמן יעשה את שלו, ולאחר שייעלם דור הרבנים הנוכחי, הצעירים החרדים ייפתחו לעולם המודרני, וישכילו לקחת בו חלק, מבלי לוותר על זהותם.
משאמרנו כל זאת, נפתח עניין חדש, ונאמר שהמחנה הליברלי החילוני אינו פטור מלענות על השאלה איזה תוכן יהודי הוא יוצק לזהות הישראלית שלו. ברל כצנלסון הבדיל בין כופרים, כאלה שמצויים בארון הספרים היהודי ומחליטים במודע שלא לקיים מצוות, לבין עמי ארצות או בורים, כאלה שאינם יודעים כלום על מקורות היהדות. חוקר מדעי היהדות אליעזר שבייד צפה שבמצב שאין בו שום חיוב של "עשה", הקשר ילך ויתמעט. כיום נראה שבהרבה בתים חילוניים, ואולי נוסיף – בעיקר אשכנזים, הורים וילדים אינם יודעים מהי תפילת שמונה עשרה, דף גמרא וקבלת שבת. הקיבוצים עשו ניסיון מפואר לשמור על לוח השנה היהודי על ידי חידוש החגים, אך זה לא מספיק. התביעה ללימודי מקורות היהדות צריכה לבוא מלמטה, מההורים, ולא כהנחתה מלמעלה ממשרד החינוך שתמיד יהיה חשוד במניעים פוליטיים ובכפייה דתית. דרכם של החרדים אינה דרכנו, ועלינו להציב מולה את היהדות שלנו.
