המוסינזונים: בין הקרדשיאנז לבוזגלוס עם הטירוף של משפחת דיין

כחלק מהפריטים שהיו בגדר ציוד חובה בכל בית באייטיז, כמו תקליטים של "האשה שאיתי" או "אפר ואבק" או הציורים של אשר, היה גם עותק של הספר "דברים שצריכים לעבור" של ורד מוסנזון. בגדר קריאת חובה לנערה המתבגרת.  בדומה ליהודה אטלס, הספר הזה תרם לתיוג של ורד מוסינזון כנערה נצחית.

התכתבות של עשר דקות בוואטספ איתה, רק כדי לקבוע מועד לריאיון, הפכה בקלות לשעה שיכלה להימשך יותר. הפאזל של סיפור חייה וסיפור משפחתה לא פשוט להרכבה, גם אחרי שהיא מסבירה אותו. עכשיו גם העלתה אותו על הכתב בספרה החדש "המוסינזונים" (הוצאת ידיעות ספרים). 

יכלו לאכלס בקלות סדרת ריאליטי

השיחה אודות הסיפור הזה, השושלת המפוארת שכוללת את יגאל ומשה מוסינזון ודבורה עומר וכל הדמויות המכובדות האחרות, מתקיימת כשהיא יושבת בדירתה הזמנית, לקראת המעבר לביתה החדש, בקיבוץ נען בו גדלה והתחנכה. אנחנו מטיילים בין סיפורי המשפחה וסיפור חייה, בית ילדותה, עצי הפרי והייחורים של הוורדים במקרר והשיחה שקיים איתה אביה, הסופר משה מוסינזון שהיה גם העורך המיתולוגי של "במעלה". הוא אמר לה, כשהייתה בת 15: "ורד, אנחנו צריכים לדבר".

כנערה מתבגרת, היא לא כל כך השקיעה בבית הספר ("חוץ מספרות, שם לימדו אותי שלושה מורים נפלאים: עמוס עוז, מירי ורון ותמר רודנר. היה לי מזל גדול ללמוד משלושה ענקים") וחשבה לפיכך שזאת תהיה עוד שיחת מוטיבציה. אבל לא זה מה שנאמר. 

 "הוא פנה אלי אמר ש'יש את הסיפור של המשפחה'. שהוא ניסה ולא הצליח, שדבורה (עומר) לא תכתוב את זה – ושזה עובר אלי. ניסיתי, אבל כל פעם הייתי עוזבת את זה ועוברת לספר אחר".

גלות, יהדות, אהבות ואכזבות. הרבה מוות וטרגדיות ומשפחה אחת שהיא בהרבה מובנים פס הקול של חיינו

ככה יצאו 11 ספרים, ובימי הקורונה, היא חזרה לזה. כתבה את הסיפור בעל הפוטנציאל האדיר. שהרי אם כל המוסינזונים היו בחיים היום, הם יכלו לאכלס בקלות סדרת ריאליטי שהמציאות בה עולה על כל דמיון. משהו בין הקרדשיאנז ל"בוזגלוס" עם הטירוף של משפחת דיין.   

ועכשיו "המוסינזונים" בחוץ והוא מומלץ מאוד לקריאה. יש בסיפור הזה הכול: גלות, יהדות, אהבות ואכזבות. הרבה מוות וטרגדיות ומשפחה אחת שהיא בהרבה מובנים פס הקול של חיינו.

ומה יותר מתאים מלקיים את השיחה הזאת בנען, הקיבוץ הראשון של הנוער העובד, הקיבוץ הארצישראלי הראשון, קיבוץ של אמנות ותרבות, הקיבוץ של דוד זהבי, משה מוסנזון, ישראל גלילי ונכדתו עינב גלילי. 

ספרון על השולחן של דודה דבורה

בחזרה ל"דברים שצריכים לעבור" שלה, ספרה הראשון שיצא ב-1980 כשהייתה בת 19 וזכה להצלחה מסחרית מסחררת. "אפשר להגיד שהרבה פעמים בחיים הכוכבים הסתדרו לי, דברים פשוט קורים כמו שצריך", היא אומרת עליו.

"למשל הספר הראשון שסלל לי את הדרך. לפני הגיוס היה לנו חופש של שבועיים. נסעתי לדבורה (עומר) שביקשה תמיד שאביא לה ציורים שלי. בגלל שלא היתה לי דרך לסחוב ציורים גדולים, הכנסתי לתיק ספרון עם דפים ריקים שקיבלתי, וכתבתי וציירתי בו, בלי טיוטות. כשהגעתי לדבורה השארתי את הספרון הזה, בלי לשים לב, על הספה. יצאתי עם טלי, הבת של דבורה, וכשחזרתי דבורה אמרה לי שדליה פלד, מו"לית שהיא עבדה איתה רוצה להוציא את זה כספר".

"דברים שצריכים לעבור" יצא כשהייתה באמצע הצבא והוא "הצליח בצורה שלא יכולתי לשער. עשרות אלפי עותקים בשנה הראשונה, יותר מ-200 אלף עותקים וממשיך להימכר גם היום, 45 שנים אחרי שנכתב. נתוני מכירות בלתי נתפסים אפילו בעולם של ימינו, בטח בזמן שהספר יצא".  

צמוד עם רבין

מוסנזון, היום בת 65, גרה שנים ביפו ועבדה בעולם הפרסום והמיתוג. פרויקט אחד שלה, מהחשובים שעשתה בחייה היה תסריטי הבחירות של 1992, "ישראל מחכה לרבין". 

אני הייתי הכי קרובה בניחוש למספר המנדטים שרבין יזכה בהם

"עבדנו מסביב לשעון" היא מספרת, ויש התרגשות בקולה גם 33 שנים אחרי. "כתבתי 128 תסריטים לתשדירים. עבדנו צמוד עם רבין, חיים אסא, שמעון שבס -הצוות הכי קרוב לרבין. אני הייתי הכי קרובה בניחוש למספר המנדטים שרבין יזכה בהם". 

כשאני שואל על החברה הישראלית היום, 30 שנה אחרי הרצח, היא מהוססת קצת, עם טיפה מחנק בגרון. 

על החיים בעיר היא אומרת שהם הלכו ונעשו מורכבים. "הבנתי שזה לא מקום שאני רוצה לגור ולהתבגר בו, שאני רוצה לחזור הביתה, לנען. לפני שנה וחצי הוזמנתי לנען לשלושה ימים, למכור את הספרים שלי. פתאום הכול נראה לי נכון, השבילים, השדות והפרחים. נוצרה הזדמנות לעבור לדירה בנען בזמן שאני בונה פה את ביתי. אני מאושרת בקיבוץ. זאת סגירת מעגל נפלאה עבורי. הכוכבים, כפי שאמרתי לך, פשוט מסתדרים." 

אני מהמר שבעתיד היא תכתוב ספר על נען ואנחנו נדבר גם עליו.