פרידה עצובה מאושיית כדורסל

בפעם האחרונה כתבתי פה על הפועל גליל עליון והישארותם ההרואית בליגת העל.
כמה ימים לאחר מכן הלך לעולמו נעם כהן מהגושרים, אושיית כדורסל שהכדורסל בגליל העליון הייתה מפעל חייו.

פניתי לידידי נטע רוזנבליט שוב והפעם ביקשתי ממנו להספיד את נעם. אני מביא את דבריו פה, תודה לנטע, תנחומים למשפחה ולקהילה.

הצלחות גדולות ואתגרים אדירים

נעם כהן נולד וגדל בקיבוץ הגושרים, מגיל צעיר התאהב בכדורסל שהוא חלק מתבנית נוף המולדת בגליל העליון. בשנת 93', בגיל 11 חגג את האליפות של הפועל גליל עליון. בהמשך החל את הדרך כרושם סטטיסטיקה של קבוצת הנשים של הגליל, גם כאשר המשימה הייתה כרוכה בוויתור על ימי לימוד בבית הספר.

הקריירה הענפה של נעם באימון וניהול תחום הכדורסל בגליל העליון רצופה בהצלחות גדולות וגם אתגרים אדירים. בכל תפקיד שהוא עשה הוא היה מוערך מאוד, ״האיש הכי נקי שיש״, כך מתארים אותו בכדורסל הישראלי.

נעם למד והתמחה בקבלת החלטות, והתחום היה לו למגדלור, בעבודה וגם בקיבוץ, בו הוא היה חבר משפיע בהנהלה בכל השנים האחרונות.
נעם נאבק מזה שנה במחלת הסרטן, וגם את המאבק הזה הוא ניהל באמצעות כל הידע והיכולות שצבר – קבלת החלטות שקולה, אופטימיות וחשיבה חיובית, שיתוף ועבודת צוות ועוד.

נעם היה איש משפחה מסור ואהבתו הגדולה להדר אשתו ולרימון בנו היוותה עבורו עוגן לכל תחומי החיים. עבורי נעם היה חבר, כמעט אח – התייעצנו אחד עם השני על כל ההחלטות המקצועיות הגדולות בשנים האחרונות. שיתפנו בקשיים, בשמחות, דיברנו שעות על כדורסל ועל הרבה מעבר לו. נעם יחסר לי ולרבים מאוד בעולם הכדורסל בארץ ובכלל. יהי זכרו ברוך.