דעה // הקמת הקיבוץ במבואות ערד מחייבת את התנועה הקיבוצית לענות – מהי ציונות?

מהי "ציונות" בתנועה הקיבוצית של 2026? זוהי השאלה המרכזית העולה מהמאמר שפרסם כאן ביום שישי האחרון אדם לטרולו, ראש תחום ההתיישבות בתנועה. לטרולו הגיב למאמר של הח"מ, שקרא להקים את הקיבוץ החדש במסגרת פרויקט "מבואות ערד" לצד הכפר תל ערד ולא על חורבותיו.

למרבה הצער, אף שמאמרו רצוף מחוות רטוריות על שוויון, שותפות וכבוד הדדי, יש בו סתירות פנימיות ושורה תחתונה מאכזבת.

לטרולו טען כי "הקיבוץ אינו קם על חשבון איש" וכי "נציגי היישובים הבדואיים שותפים לתהליך", אף שהשפעתם היתה אפסית ושהתנגדותם להחרבת הכפר גורפת. את רוב המאמר הקדיש לשיר הלל ל"השבת רעיון ההתיישבות למקומו הטבעי – כמשימה ציונית, חברתית וממלכתית של כלל החברה הישראלית". אלא שלאור זאת שהבדואים אינם נהנים מיישום "רעיון ההתיישבות" בנגב בימים אלה, הם מורחקים בעל כורחם מ"כלל החברה הישראלית".

כדי להצדיק את הקמת הקיבוץ טען לטרולו כי הוא אינו מוקם "על אדמות בדואים". ואמנם, תל ערד הוא כפר של עקורי פנים שאינם בעלי הקרקע, אך אין לכך רלוונטיות לדיון. גם תושבי הקיבוץ לא יהיו בעלי הקרקע.

מדוע החלה החרבת כפר בן 75 שנה שבו קהילה של כ-400 משפחות בדואיות, בזמן שבמקביל מקודמים באותו מרחב ארבעה יישובים ליהודים

השאלה הרלוונטית היא מדוע החלה החרבת כפר בן 75 שנה שבו קהילה של כ-400 משפחות בדואיות, המעבדות שטחי חקלאות נרחבים ועתה מיועדות לגירוש, תוך מחיקת אורח החיים שלהן, בזמן שבמקביל מקודמים באותו מרחב ארבעה יישובים ליהודים – שניים בשטח הכפר ושניים צמודים אליו מצפון – שיקבלו גם 4,500 דונם חקלאיים.

מצערת במיוחד היא הרטוריקה הלאומית שבה נקט לטרולו. "הקיבוץ (החדש) הוא מעשה יהודי-ציוני", כתב באחד משיאי המאמר, ועולה השאלה: האם התנועה הקיבוצית מאמינה שציונות היא הבחנה בין אזרחים על פי מוצאם והקמת יותר יישובים ליהודים מאשר לערבים?

והאם, כדי למנוע אפליה ולעמוד בהצהרות על דמוקרטיה ושוויון, יש לעמדת התנועה הקיבוצית קטגוריה אחרת שאליה נכנסות הכרה והסדרה של כפרים בדואיים, בהיקף שיצמצם משמעותית את האפליה הקיימת?

40 משפחות מתל ערד מופקרות כבר חודשיים באוהלים בין הריסות בתיהן, וכאשר יצטרפו אליהן מאות המשפחות האחרות, ההפקרה רק תגבר והחיים ידעכו

במקום אחר כתב לטרולו, כי חידוש מאמצי ההתיישבות של התנועה הקיבוצית מעיד על "ציונות הבוחרת לבנות במקום להפקיר, לפתח במקום לקפוא על השמרים ולהוסיף חיים במקום שבו נדרשת עשייה". בפועל, 40 משפחות מתל ערד מופקרות כבר חודשיים באוהלים בין הריסות בתיהן, וכאשר יצטרפו אליהן מאות המשפחות האחרות, ההפקרה רק תגבר והחיים ידעכו.

"יש מי שמנסה להציג את ההתיישבות הקיבוצית החדשה כעומדת בסתירה לשאיפה לישראל יהודית, דמוקרטית ושוויונית, המבוססת על ערכים אוניברסליים, שוויון ערך האדם וצדק חברתי. המציאות הפוכה", התעקש לטרולו.

מתבקש לצפות מהתנועה הקיבוצית, כסמן דמוקרטי-ליברלי הנוטה שמאלה, להתעדכן ולתעדף את האזרחות על פני המוצא האתני. ודאי לאור החזון וההצהרות החד-משמעיים שלה

אך אם אין סתירה, מדוע התעלם מהנתון שהצגנו, על פער של פי 56 לנפש לטובת יהודים בהקצאת קרקע להתיישבות כפרית בצפון הנגב? תומכי שוויון וערכים אוניברסליים אינם יכולים להחריש לנוכח אפליה גזעית כה בוטה.

מה את יותר, תנועה קיבוצית, יהודית או ישראלית?

יתהו המקטרגים: מהיכן הציפיות מהתנועה הקיבוצית? הרי אפילו הקיבוץ הארצי, הסמן השמאלי שלה, הקים עשרות קיבוצים על חורבות כפרים שהתרוקנו בנכבה. אלא שמאז חלפו עשרות שנים והתפיסה הדמוקרטית התפתחה. כולנו חווינו את ההפרדה שטיפח נתניהו בין "יהודים" תומכי המחנה האמוני-לאומני ובין "ישראלים" תומכי המחנה הדמוקרטי.

מתבקש לצפות מהתנועה הקיבוצית, כסמן דמוקרטי-ליברלי הנוטה שמאלה, להתעדכן ולתעדף את האזרחות על פני המוצא האתני. ודאי לאור החזון וההצהרות החד-משמעיים שלה.

הציפייה מתחזקת על רקע ניסיון ההפיכה המשטרית, שאחד מיעדיה המוצהרים הוא ביצור עליונות יהודית בישראל, ללא הפרעות מצד מערכת משפט המחויבת (חלקית) לנורמות דמוקרטיות-מערביות. אך מתברר שאפילו התגייסות התנועה הקיבוצית למאבק נגד ההפיכה לא הובילה להפנמת אחד הלקחים החשובים ביותר העולים ממנה: ההכרח להתרחק מהקוטב היהודי-לאומני, המחליש את הדמוקרטיה, ולחזק את הקוטב הדמוקרטי-אזרחי, עיוור הצבעים והגזעים.

במקום זאת, בזמן שפוליטיקאים לאומנים דורשים קואליציה "ציונית" כשם קוד לשלטון על טהרת היהודים, נציג התנועה הקיבוצית מתפייט על "ציונות" באופן המתפרש כשם קוד למימוש פריבילגיה ליהודים בלבד. מה את יותר, תנועה קיבוצית, יהודית או ישראלית?

האם יכולה התנועה הקיבוצית להצדיק הקמת קיבוץ יהודי בצפון הנגב בסמוך לחורבות כפר בדואי, כאשר הנתונים מלמדים על אפליה קיצונית נגד החברה הבדואית בהקצאת קרקעות להתיישבות כפרית?

לצד הרומנטיקה הכרוכה בחידוש מאמצי ההתיישבות, הקמת הקיבוץ במבואות ערד מחייבת את התנועה הקיבוצית להשיב בכנות על שאלות קשות: האם היא יכולה לטעון שהעדפת התיישבות יהודית על פני התיישבות ערבית מטעמים "ציוניים" עולה בקנה אחד עם המחויבות המוצהרת שלה לדמוקרטיה שוויונית? והאם היא יכולה להצדיק הקמת קיבוץ יהודי בצפון הנגב בסמוך לחורבות כפר בדואי, כאשר הנתונים מלמדים על אפליה קיצונית נגד החברה הבדואית בהקצאת קרקעות להתיישבות כפרית?

השאלות האלה אינן אמורות למנוע את הקמת הקיבוץ החדש. מוסכם על כולם שבקעת ערד גדולה מספיק הן להכרה בתל ערד במקומו והן לארבעת יישובי מבואות ערד. אך השתתפות במתווה הנוכחי של "מבואות ערד", פרויקט שהובילו בשנים האחרונות איילת שקד ואורית סטרוק, פוגעת במאבק לכינון דמוקרטיה מתקדמת בישראל. הבחירה הערכית והמעשית המתבקשת, היא דרישה להסדיר את תל ערד כתנאי להמשך קידום היישובים החדשים.

הכותב מנהל התקשורת והאדבוקציה של המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב. במסגרת התפקיד מלווה את כל אירועי ההריסה הגדולים של השנים האחרונות, כולל בתל ערד.