תיקון פנסיית הרשם: בלי חובת הפקדה, בלי חובת גילוי פנסיוני ובלי מנגנון שמבטיח המשך פיקוח ובקרה
הדיון בתיקון תקנה 3 אינו רק דיון על אופן חישוב השלמת הפנסיה. זהו דיון רחב יותר על גבולות האחריות בין החבר לבין הקיבוץ ועל דמותה העתידית של הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש
הכתבה שפורסמה ב"זמן קיבוץ" בנושא תיקון תקנה 3 מציגה היטב את הרציונל העומד מאחורי המהלך: הרצון לתקן עיוותים קיימים, ליצור אחידות בין מנגנוני הערבות ההדדית ולהבטיח כי השלמת פנסיה תינתן למי שבאמת זקוק לה. אין ספק שמדובר במטרות ראויות, וכי יש היגיון בבחינת מצבו הכלכלי הכולל של חבר המבקש לקבל תמיכה מהקיבוץ.
עם זאת, הדיון הציבורי סביב התיקון מתמקד כמעט כולו בשאלה האם נכון להביא בחשבון נכסים והכנסות נוספים של החבר לצורך חישוב ההשלמה לפנסיה. זו אינה השאלה המרכזית. השאלה החשובה יותר היא מה תהיה השפעת התיקון על אחריות הקיבוץ לניהול הפנסיה של חבריו בעתיד.
הקיבוץ מעורב באופן פעיל בניהול הפנסיה
במהלך 20 השנים האחרונות התפתח בקיבוצים מודל ייחודי, שבמסגרתו הקיבוץ אינו רק משלם השלמות פנסיוניות בעת הצורך, אלא גם מעורב באופן פעיל בניהול החיסכון הפנסיוני של חבריו.
במרבית הקיבוצים קיימים הסדרי פנסיה, מנגנוני בקרה, ליווי מקצועי, מעקב אחר הפקדות ובחינה שוטפת של מצבם הפנסיוני של החברים. מעורבות זו היא שאפשרה לרבים מחברי הקיבוצים להגיע לגיל פרישה עם פנסיה ראויה, כיסוי ביטוחי שוטף בגיל העבודה וביטחון כלכלי.
עולה חשש כי התיקון המוצע, שנועד להגביר את אחריותו האישית של החבר, עלול בפועל להפחית את תחושת האחריות של הקיבוץ
דווקא משום כך, עולה חשש כי התיקון המוצע, שנועד להגביר את אחריותו האישית של החבר, עלול בפועל להפחית את תחושת האחריות של הקיבוץ לניהול הפנסיה של חבריו.
בנוסח המוצע אין חובת הפקדה לפנסיה, אין חובת גילוי פנסיוני ואין מנגנון שמבטיח המשך פיקוח ובקרה על החיסכון הפנסיוני והכיסוי הביטוחי לאורך שנות העבודה.
במקום לצמצם את הצורך בערבות הדדית, אנו עלולים למצוא את עצמנו נזקקים לה יותר ומפנים משאבי קהילה רבים יותר
במצב כזה עלולה להיווצר לאורך זמן "רוח מפקד" שלפיה הפנסיה היא עניינו הבלעדי של החבר, והקיבוץ נדרש להתערב רק בעת בחינת זכאותו להשלמה בגיל הפרישה או במקרה שהחבר כשל ואין לו כיסוי ביטוחי בגיל עבודה.
שאלות מהותיות שטרם קיבלו מענה
אנו סבורים כי תוצאה כזו עלולה דווקא לפגוע בעקרון הערבות ההדדית ובמיוחד באוכלוסיות המוחלשות יותר בקיבוץ. פחות פיקוח על החיסכון הפנסיוני עלול להביא לפחות הפקדות, לפגיעה ברצף הביטוחי, להיחלשות הכיסוי למקרי נכות ופטירה וליותר חברים שיגיעו לגיל פרישה ללא חיסכון פנסיוני מספק.
במצב כזה, במקום לצמצם את הצורך בערבות הדדית, אנו עלולים למצוא את עצמנו נזקקים לה יותר ומפנים משאבי קהילה רבים יותר לטיפול במקרים שתוארו.
בנוסף, לצד הרחבת האפשרות להתחשב בכלל הנכסים וההכנסות של החבר ובן זוגו, נותרו שאלות מהותיות שטרם קיבלו מענה מספק: כיצד ייבדקו נכסים שאינם פנסיוניים, כיצד ייאסף מידע על נכסי בן או בת זוג שאינם חברי קיבוץ, כיצד ייושם חישוב זוגי ביחס לחברים ותיקים, והאם הנוסח הקיים אכן מגן באופן מלא על זכויות שנצברו לפני יום השינוי.
השאלה היא האם הקיבוץ ימשיך לראות עצמו אחראי לכך שלחבריו תהיה פנסיה ראויה מלכתחילה ומהי רמת הערבות ההדדית שאנחנו רוצים לקיים
ניתן להשיג את מטרות התיקון מבלי לפגוע בעקרונות שעליהם נשענת הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש. לשם כך נכון לשלב בתיקון מנגנונים משלימים וברורים, ובהם חובת הפקדה לפנסיה, חובת גילוי פנסיוני, הגנה מפורשת על זכויות גמלאים קיימים, והבהרה כי חישוב משפחתי יחול רק ביחס לתקופה שלאחר יום השינוי.
הדיון בתיקון תקנה 3 אינו רק דיון על אופן חישוב השלמת הפנסיה. זהו דיון רחב יותר על גבולות האחריות בין החבר לבין הקיבוץ ועל דמותה העתידית של הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש.
השאלה איננה רק כמה השלמה יקבל חבר בגיל הפרישה. השאלה היא האם הקיבוץ ימשיך לראות עצמו אחראי לכך שלחבריו תהיה פנסיה ראויה מלכתחילה ומהי רמת הערבות ההדדית שאנחנו רוצים לקיים.
הכותבים: גלעד פרסקו, מנהל "טנא פלוס" חטיבת ניהול אקטוארי וביטחון סוציאלי "משקי טנא" ויעל זמיר סמנכ"לית תפעול ורגולציה "משקי טנא", סוכנות לביטוח מבית ביטוח חקלאי.
