החומרים הראשונים שאיתמר מזרחי שילב בשמלות שהתחיל לעצב בגיל 14: עצמות בעלי חיים שמצא בשיטוטיו ברחבי קיבוץ רעים, בו נולד.

"עשיתי להן תהליך של חיטוי והלבנה בשמש ועיצבתי שלוש קולקציות שהיו בהן דגמים של עצמות בעלי חיים, קליפות עצים ופירות שהייתי מייבש. זה יצר עניין והיה לביש, אבל פחות מסחרי. סטייליסטים היו לוקחים אותן ממני להפקות אופנה".

מי שהסטייליסטים שלה הגיעו אליו, למשל, היא נועה קירל, עבורה עיצב סט עגילים ובגד גוף לפני שנתיים. אך גם ללא ההכרה שלה – איתמר מזרחי בולט בנוף.

תועפות של כישרון, אינדיבידואליזם, התנסות ויצירה בשלל מדיומים – כמעט כל מה שהוא מספר באגביות מחלץ "וואו!" גם מפי מי שכבר שמע סיפור או שניים או עשרה. ומי שמעוניין לפגוש אותו ואת הסיפור יוצא הדופן שלו יכול לעשות זאת דרך סיורי האמנות בקיבוץ שמארגנת הבמאית טלילה פרנק".

הייתי הברווזון המכוער

הוא מתגורר ברעים, שם גם נמצא הסטודיו שלו. מזרחי חזר לקיבוץ ממש רגע לפני 7 באוקטובר, יש לו סיפור מסמר שיער מאותה שבת והוא היה מראשוני השבים לקיבוץ, אבל נלך אחורה ונתחיל בזה שאת תיכון "נופי הבשור" של קיבוצי האזור הוא לא סיים. הוא אוטודידקט שכל עבודתו כמעצב אינה פרי לימודים מסודרים אלא יותר בכיוון של סקרנות וחקר, ניסוי וטעיה.

גדלתי בקיבוץ שיתופי שהיה כזה עד גיל 18 ואת ההיכרות עם עולם האמנות עשיתי דרך שיעורי קרמיקה. עיצוב אופנה נכנס בשיעורי העשרה ב'נופי הבשור'. לא התחלתי את כיתה י"ב

מזרחי הוא יליד אוגוסט 1999. "גדלתי בקיבוץ שיתופי שהיה כזה עד גיל 18 ואת ההיכרות עם עולם האמנות עשיתי דרך שיעורי קרמיקה בקיבוץ. עיצוב אופנה נכנס בשיעורי העשרה בנופי הבשור. לא התחלתי את כיתה י"ב כי כל מה שעניין אותי היה אמנות ועיצוב אופנה והיה לי סטודיו בקיבוץ. בגיל 16 כבר עשיתי תצוגה ראשונה בתל אביב".

פשוט ככה? תצוגת אופנה בתל אביב? ילד בן 16…
"תפרתי קולקציה, שכרתי דוגמניות וחברת הפקה והרמתי תצוגה בחולות של שדה דוב.

היה לי המון דרייב, תמיד הייתי הברווזון המכוער בקיבוץ, שונה בנוף. ידעתי מה אני רוצה מגיל צעיר. בגיל 14 יצאתי מהארון, אמא שלי היתה מעצבת אופנה וסבתא רבתא גם. סבא שלי היה אמן.

בזמנו, בגיל 16 היינו מקבלים דירות חדר ברעים, גרתי לבד וכשהחבר'ה שלי הלכו ללמוד, קמתי לעבוד במחסן בגדים ובמקביל עבדתי בתל אביב עם המעצבת יעל שטרנברג. זאת היתה תקופה מעניינת".

לרדוף אחרי החלום

הוא התמקם בשכונת הצעירים בגיל 17 ובהמשך עבר לתל אביב ("לרדוף אחרי החלום"), עבד במשרה מלאה, החזיק סטודיו ופרש אחרי זמן קצר מלימודי אופנה בוויצ"ו חיפה ("הלימודים לא נתנו לי את מה שחיפשתי") אולם נשאר בעיר, התחיל לצייר בדו ממד ולהציג את ציוריו ואת הבגדים שעיצב בעיקר על קירות בגלריות, שכן הקולקציות שלו הן לא בדיוק שמלות ערב וכלה סטנדרטיות, אלא יותר יצירות אמנות.

מה שבאמת מעניין את מזרחי הוא החומר. הוא מחפש אותו במובן הכי פיזי שיש. האתר וחשבון האינסטגרם שלו מלאים בעיצובים עם סיליקון שחור ומבריק מהסוג שמלכות דראג ארוכות רגליים וצרות מותניים עפות עליו: מחוכים, שמלות מיני, עגילים גדולים בצורת פירות.

איך הגעת לסיליקון?
"ב-2021 יום אחד קרץ לי סיליקון בחנות בנייה בתל אביב. קניתי כמה סוגים בשפופרות והתחלתי להתעסק עם זה בדירה, להנדס את זה. סיליקון הוא חומר טריקי, הייתי קונה אותו כנוזל ומעביר אותו תהליך שלם עד שהוא הופך למוצק. הטבעתי מגנטים בסיליקון, זה היה מטורף".

בארבע בבוקר היינו מוכנים ליציאה לנובה ואז התחרטנו, סיכמנו שניסע לים בבוקר. בשש וחצי לא הבנו מה קורה. חשבתי שהרעשים מהמסיבה ואז התחילו טלפונים על חדירת מחבלים

מדובר בחומר פוטוגני שמיועד בעיקר "לדפוק הופעה", כך שעמוד האינסטגרם העסקי שלו הגיב בנסיקה אולטרה מהירה. "קיבלתי הרבה הזמנות: היו לי פאשניסטות שהולכות לשבועות אופנה בפריז. סיליקון הוא לדברים מעניינים או לאירוע חד פעמי".

הוא גם מעצב תלבושות למופעי מחול מודרני, כולל ללהקת "קמע".

נשמע שסגנון החיים האורבני התלבש עליך בול. למה חזרת לרעים בסוף אוגוסט 2023?
"קיבלתי אופציה לחלל עבודה. שיפצתי את הדיסקו הישן והפכתי אותו לסטודיו ואמרתי: 'אני עוזב הכל כדי לרוץ עם הסטודיו עצמאית'. עד תקופה מסוימת, כשגרתי בחיפה, הייתי אומר שאני מעדיף למות ולא לחזור לקיבוץ, אבל קרו דברים שהתאימו לשינוי וחזרתי מלא מרץ. אפילו לא היתה לי דירה מסודרת".

ב-6 באוקטובר 2023 הוא הזמין חברים לערב של כיף ודרינקים בסטודיו. "כשחזרתי לרעים חשבתי שעלול להיות לי משעמם ורציתי לעשות בר משקאות לחברים בסטודיו. עשיתי ערב הרצה בספטמבר והיה נחמד, וההרצה השנייה היתה ב-6 לאוקטובר".

והיה גם תכנון להמשיך משם לנובה.
"רובנו ישבנו עד ארבע בבוקר בסטודיו. זוג חברות שהזמנתי המשיכו לפסטיבל ב-2:00 בלילה ומשם לא חזרו הביתה. בארבע בבוקר היינו מוכנים ליציאה ואז התחרטנו, סיכמנו שנלך לישון וניסע לים בבוקר. בשש וחצי לא הבנו מה קורה. חשבתי שהרעשים מהמסיבה ואז לאט לאט התחילו טלפונים על חדירת מחבלים".

הוא התגורר זמנית בבית של זוג חברים ששהו בהודו. "הדלת של הממ"ד לא ממש עבדה. לא נלחצתי בשלב הזה, החלונות היו פתוחים בבית ובממ"ד, חשבתי שזה עוד איזשהו אירוע, לא היתה הבנה של מה שקורה. זמן קצר אחר כך עמדתי בחלון והסתכלתי החוצה ופתאום הופיע טנדר לבן עם מחבלים, יריות וצרחות".

הבנת מה אתה רואה?
"כן ולא. הם עצרו על המגורים של התאילנדים אז ראיתי את הסיטואציה מתקיימת, אמרתי לחברה שהיתה איתי לשבת בשקט על הרצפה, התקשרתי לחברה, לא ידעתי מה לעשות.

לא עוברות כמה דקות ושמענו את הזכוכיות מתנפצות, הממ"ד לא היה מאובזר, ישבנו בפינה עם כרית על הראש, החלון היה כאמור פתוח ולא יכולתי לסגור אותו, באורח נס הם לא נכנסו. ככה העברנו את הבוקר, התעדכנו דרך הקיבוץ".

ורד בקו אדום

הם חמישה אחים. שניים גרים ברעים וכן ההורים והסבים שלו. בעשר וחצי אמו התקשרה ובישרה לו בשקט שסבתו האהובה, ורדה הרמתי, נורתה בראשה למוות.

"התחלתי לבכות, ישבנו מזועזעים ולא הבנו מה קורה, הרבה דברים קרו במקביל ואנשים ניסו להתקשר, אין מים ואוכל, אין כלום ולקראת 12:00 הגיעה לראשונה כיתת הכוננות לממ"ד".

החלונות היו פתוחים בבית ובממ"ד, חשבתי שזה עוד איזשהו אירוע. זמן קצר אחר כך עמדתי בחלון והסתכלתי החוצה ופתאום הופיע טנדר לבן עם מחבלים, יריות וצרחות

הוא והחברה עברו לדירה של השכנות, בה שהו עוד 24 שעות. "בראשון לקראת 12:00 יצאנו בין הגופות והעשן והשואה הגרעינית, לקח לי שבוע להגיע לאילת (לשם פונה הקיבוץ, ע"ט), ההורים שלי היו עם אחי שהיה פצוע ירי, את סבא שלי פגשתי רק אחרי חודשיים, זאת היתה תקופה מורכבת".

אחרי חודש באילת הוא חתך לתל אביב והתרכז שם בפרויקט של רשת האופנה STORY. הוא עיצב, עם שלושה מעצבים מהעוטף, חולצה שסימלה בשבילו את הבית. על החולצה השחורה, שהוקדשה לסבתו, מצויר ורד בקו אחד אדום ועל הגב יש הדפס של תל ג'מה – אחד מסמלי הקיבוץ.

הוא הציג גם במתחם עזריאלי-שרונה וכשסיים "ברחתי חזרה לקיבוץ בסוף דצמבר".

חזרת מאוד מוקדם. אוכלוסיית רעים היתה אז בתל אביב.
"היינו שם כ-30 איש בערך, מתוכם ארבעה צעירים. הקיבוץ היה חצי בסיס צבאי, הכל עוד היה בלגן וגרנו בתוך ההריסות, בדירה בה התחבאתי, ישנתי מתחת לחלון עם חורי ירי".

איך החזקת ככה? זה נשמע נורא.
"הסטודיו היה מרפאה בשבילי, וגם היו הרבה פעמים שהייתי שבר כלי. פתחתי עם חברה ועם הקיבוץ יוזמה והיינו מבשלים לחיילים פעם בשבוע בחדר האוכל. ניקינו ואיפסנו את המטבח ובישלנו שם מרקים ואפינו לחם".

קוסטה ריקה אהובתי

אפרופו חורי הירי, את העבודה הראשונה בסטודיו יצר מיד עם שובו: הוא עיצב פלסטר מעור שחור עם פד גזה וסתם כך חור בקיר "ולאט לאט זרמתי, בתוך הסטודיו, עם מסע הריפוי הלא ברור והמאתגר הזה שהיה פה. הבאתי דוגמנית וצילמנו בחדר האוכל הנטוש. באיזשהו שלב ברחתי לקוסטה ריקה, התאהבתי בה, הייתי שם כבר פעמיים מאז".

אחרי ששב ממרכז אמריקה, חזרו כבר כמה משפחות לקיבוץ. משפחתו ציינה יום הולדת 82 לסבתו ומאז הוא בביתה, מה שהתחיל בטקס מעבר ייחודי שגם תועד.

"ארגנתי אוכל, צבעים ובד קנבס, עשיתי טקס שבו הסתגרתי בבית שלה 12 יום בלי לצאת ובכל יום עשיתי ארט סשן – פרשתי סדין שלה או קנבס וציירתי בגדלים גדולים. מוזיקה שונה ליוותה אותי כל יום. לקחתי כל יום פטריות או LSD בכמויות קטנות, עבדתי בעירום רוב הזמן ובכל יום כשסיימתי וכשהציור התייבש, הכנסתי אותו לממ"ד, המקום שבו סבתא סיימה את דרכה".

את היצירה שנקראה "מכתב פרידה" הציג בינואר 2025 בגלריה של אריאלה ורטהיימר ביפו.

רגע השיא שלי כרכז התרבות היה כשהבאנו את אביתר בנאי להופעה בדשא. רעים תמיד היה ידוע כקיבוץ של אנשי תרבות, רוח ואמנות, ויפה לראות שזה עדיין קורה

אנשי רעים חזרו אליו ביולי 2025 ומזרחי מדווח שעכשיו הוא בתפוסה מלאה. "כמעט כולם חזרו וזה מרגיש טוב ונכון ובבית".

בנוסף לשלל עיסוקיו, עד לפני חצי שנה כיהן גם כרכז התרבות של הקיבוץ והרים את חג המשק שציין 75 שנה לקיבוץ, בזמן שאנשיו עוד היו מפונים לתל אביב.

"זאת היתה הפקה גדולה ולא היה כל כך מי שיעזור, אז גייסתי את בני המשק לדורותיהם. הוצאנו הסעות מתל אביב, הגיעו המון אנשים. זאת היתה אופרציה שלמה והיה מורכב אבל הצליחו לשמוח.

רגע השיא שלי בתפקיד היה כשהבאנו את אביתר בנאי להופעה בדשא שלנו. היו פה אירועים מדהימים. רעים תמיד היה ידוע כקיבוץ של אנשי תרבות, רוח ואמנות ויפה לראות שזה עדיין קורה".

נשמע שאתה נטוע בקיבוץ. ועם זאת אתה שונה. איך זה עובד?
"תמיד הייתי שונה. יש כאלו שאוהבים יותר או פחות ויש כאלה שלא – וזה בסדר. אני לא מחפש את ההכרה של האנשים פה. אני פשוט חי פה את חיי".

מתגעגע לתל אביב ולחיפה?
"לא. רק לסבתא. לשום דבר אחר".

.instagram.com/mizrahi_studio?igsh=cWdwZ2tpdnB2dXE4&igsi=cWdwZ2tpdnB2dXE4

mizrahistudio.com